נדלקתי עליו אבל הוא נמוך ממני. בעיה
כל חיי הייתי הגבוהה ביותר. מחליפת נורות, נזהרת ממשקופים נמוכים. עוזרת לאימא להכניס בגדים למדף העליון שבארון, זה שרוב האנשים לא מגיעים אליו. נראה לי שרוב הבנות רגילות להרים את מבטן אל הגבר כשהם הולכים ביחד, בזמן שאני תמיד הסתכלתי על גברים בגובה העיניים
הוא לא טום קרוז ולא סרקוזי. אצלם זה כנראה מצליח לעבוד. הוא לומד איתי לימודי כתיבה. אני יכולה לשקוע בחיוך שלו, להתמכר לאנרגיות הטובות שלו כשאנחנו מדברים בהפסקות, והכי חשוב - הוא כותב שירים שעושים חשק לאהוב. זה באמת יכול היה לעבוד ביננו, אם הוא לא היה נמוך ואני לא הייתי גבוהה כל כך.
עוד בנושא:
לא קל בכלל לחיות בעולם שמעדיף גבוהים
כל חיי הייתי הגבוהה ביותר. מחליפת נורות, נזהרת ממשקופים נמוכים. עוזרת לאימא להכניס בגדים למדף העליון שבארון, זה שרוב האנשים לא מגיעים אליו. נראה לי שרוב הבנות רגילות להרים את מבטן אל הגבר כשהם הולכים ביחד, בזמן שאני תמיד הסתכלתי על גברים בגובה העיניים.
האמת היא שאף אחת לא אוהבת להרגיש כמו שאקיל אוניל ליד הגבר שלה, ואני לא שונה בכך. גם רוב הגברים לא רוצים להיות דני דה ויטו. בטבע שלנו להרגיש קטנות ונסיכות, ליד הגבר החזק והעוצמתי. זה שיכרוך את זרועו סביב כתפנו, ירים אותנו למעלה לחיבוק עוטף, יהרוג בשבילנו את הג'וקים, ויצבע את התקרה.
וגם הגברים אוהבים להרגיש ככה. אפילו כשחפר מ"רמזור" יוצא עם גבוהה, בלונדה, רזה ומדהימה ביופייה, חברים שלו אומרים לו שהיא "ביג מאמא". זה באמת לא משנה להם שהיא כוסית, הגובה שלה הופך אותה לגדולה ואימתנית.
במיטה כולם שווים
"במיטה כולם אותו גובה", אומרת לי ד' בנחרצות, כשאנחנו יושבות לקפה השבועי הקבוע שלנו. "זה ממש מעודד", אני צוחקת ומהר מאד מרצינה. "הוא באמת הגבר הכי סקסי שיצא לי להכיר לאחרונה. הוא כותב שירים שמזכירים לי את רוני סומק, וגם הוא מת על ההומור של מונטי פייטון. נראה לי שיש לנו אותו ראש, ואני אוכל לדבר איתו שעות. באמת הכל טוב ויפה עד לרגע שבו הוא נעמד לידי, ואני מרגישה כמו גרגמל מגודל שנמשך לדרדס".
-"את צריכה לעשות עליו וי. כמו שגברים עושים", היא קורצת לי, ואני מסתכלת עליה בתמיהה. "את יודעת", היא מסבירה כמו מדריכה בסמינר לאמנות הפיתוי, "לגברים יש "to do list" של בנות. הם צריכים להספיק בחייהם להיות עם סינית, כושית, בלונדינית, ג'ינג'ית, גבוהה, מיליונרית. הם רוצים לכבוש נשים מכל הגוונים. אז אני אומרת לך - תגשי אליו. גם אם לא יצא מזה רומן גדול, יש מצב שתכבשו ותככבו אחד לשני בליסט". "מותק, תאמיני לי", אני מתחילה לצחוק, "יש לך ציצים וגוף של ג'יזל, אבל את חושבת כמו נהג משאית".
לככב בליסטים זה לא באמת העניין, אבל למה אני מתלבטת כל כך אם להתחיל את זה או לא? למה לא פשוט לנסות, בלי לחשוב אלף פעם על מה יהיו ההשלכות? זה יכול להיות רומן טוב, סביר או כזה שיגרום לי להתחרט על הרגע שפגשתי אותו.
אבל זה כך הריי עם כל בחור. אולי הסיכוי לאהוב או להתאכזב הוא לא רק עם אלו שנישאים כמו עמודי חשמל ויכולים לראות רק נזילות בתקרות ולא פאקים בבלטות. ומצד שני, אולי מר דה ויטו ומיסיס ג'מצ'י זה פשוט טו מאץ' מסובך בכדי שזה יעבוד במציאות.
שבוע אחרי, אני מגיעה ללימודים 40 דקות לפני השיעור, תוהה לעצמי איך אני אהרוג את כל הזמן הזה. מתקרבת לשער ומגלה את מר בחור, יושב על המעקה.
"גם את הקדמת? מגניב. אנחנו לא לבד", הוא אומר לי ואני מחייכת אליו בחזרה בעודי מתיישבת על הספסל. אנחנו מתחילים לקשקש על הלימודים והמרצה שלנו. "אני מת על השיעורים שלו. הוא גורם לי לחשוב מחוץ לקופסה", הוא אומר, "לגמרי", אני מחזירה, "אתה מכיר את שיר האהבה שהוא כתב לג'ינג'ית? כל כך יפה".
הוא מהנהן ומחייך "האמת שזה יושב לי בול כרגע. אני בדיוק יוצא עם אחת". –"מגניב", אני אומרת בחצי חיוך, "איך היא?" –"מדהימה. אנחנו יוצאים כבר כמה שבועות. הכרנו בג'ימי הו. האמת זה מצחיק, היא ממש בגובה שלך".
- בואו להכיר רווקים ורווקות גם בפייסבוק של ערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
