כמו שאז ביוון: סופ"ש בקיבוץ נחשולים
רצועת חוף איזמרגדית שנראית כאילו נלקחה מגלויות, מלון בוטיק מפנק ושרידים היסטוריים בני אלפי שנים: חוף נחשולים הוא המקום שתרצו לבלות בו סוף שבוע קסום
שקיעה בצבעי אדום-ורוד-חום, שורת מפרצונים ציוריים שנראים כאילו נלקחו מחופי יוון, בריזה שמבשרת את לכתו של החורף ושקט שעוטף את הכל בשעות בין הערביים- הופכים את חוף הים שבפאתי קיבוץ נחשולים לפיסת גן עדן נדירה.
עוד טיולים בערוץ התיירות:
מתמנגלים: 13 פארקים מומלצים לנפנופים
מתלוננים, אבל חוזרים
מעלה העצמאות הצפוני: בין ראש פינה לצפת
השקט, הרוגע והשלווה האינסופית לא שייכים רק לתקופתנו. מתחת לפני השטח, ביבשה ובמצולות המאוד קרובות לחוף מסתתרות שכבות חיים סואנים ועשירים שהתקיימו פה לאורך אלפי שנים.
במרחק שעה וקצת נסיעה מתל-אביב מציע כבר שנים מלון חוף נחשולים לינה סטנדרטית על קו החוף בדמות בקתות על חוף הים (שזהות לבקתות האיגלו בחוף דור השכן). לפני כחודשיים חנכו שם את אגף מלון הבוטיק החדש, שכולל שני מבנים דו קומתיים עם 24 סוויטות (12 מהן עם יציאה לבריכה פרטית משלהן), במרחק נגיעה מהמים.
כמה נגיעה? מדדנו 28 מטרים. מדובר בחוויה מיוחדת במינה להתעורר לרחש הגלים. לא בסיני, גם לא בתאילנד, אלא בחוף ים בישראל ועוד בחדר מאובזר, שכולל את כל הפינוקים שמלון 5 כוכבים יכול להציע.
חלום על זכוכית
7 דקות הליכה מאגף הסוויטות החדש בתוך שבילי הקיבוץ מובילים אל המזגגה: מבנה עתיק ומשומר שהוקם ב-1891 על-ידי הברון רוטשילד כבית חרושת לבקבוקי זכוכית עבור יינות יקבי הברון מזיכרון יעקב הסמוכה ומראשון לציון, כחלק מניסיונו להגשים עוד חזון ולשווק יין ארץ-ישראלי לאירופה. לצד מבנה המזגגה הוקמו מבנים נוספים עבור עובדי המפעל ומשפחותיהם.
למשימה נבחר מהנדס צעיר בשם מאיר דיזנגוף. רוטשילד שלח אותו לצרפת ללמוד את הנושא וכשחזר, בחר דיזנגוף בכפר הערבי טנטורה כמקום להקמת המזגגה, כי שם נמצא שפע של חול לבן שנראה היה כמו חומר גלם מתאים לייצור הזכוכית. במקביל, ראה רוטשילד במפרץ טנטורה מקום ראוי לבניית נמל ממנו ניתן לייצא סחורות, בין השאר יין.
אלא ששנה אחת בלבד לאחר שנפתח נקלע המפעל לקשיים. מהר מאוד התברר שכדי להחזיק את המפעל, צריך לייבא את כל חומרי הגלם. החול המקומי לא התאים וצריך היה לייבא חול מבלגיה וצרפת. בנוסף היה צורך לייבא טין מצרפת לבניית הכבשנים וגם את הפחם להפעלתם. העלויות התייקרו מאוד והעסק פשוט לא היה כלכלי.
מה שהכריע ת גורל המפעל היה מצבם הבריאותי של העובדים- רובם ככולם חלו במלריה, כולל שמונה עובדים מומחים שהובאו מצרפת ומצאו בביצות ארץ-ישראל את מותם. גם דיזנגוף שילם מחיר כבד כשבתו התינוקת מתה מהמחלה.
בסופו של דבר נטשו רוב העובדים את המפעל. מאיר וצינה דיזנגוף עזבו בחזרה לביתם באירופה וישובו רק כעבור כעשור, הפעם לתל-אביב ולקריירה הרבה יותר מוצלחת מהראשונה. במקביל התברר להנהלת היקבים כי יותר זול לייצא את היין בחביות, וגם אם בבקבוקים, הרי שזול יותר לקנות בקבוקים משומשים בצרפת. בשנת 1897 ננטש המקום סופית.
אחרי שנים שעמד בשמומונו, משמש היום המבנה כמוזיאון לארכיאולוגיה ימית וסביבתית ומציג ממצאים מרתקים מחפירות יבשתיות וימיות שנערכו באזור- עדות לחיים השוקקים שהיו כאן לאורך השנים. אפשר לראות כאן אוסף נדיר של עוגנים, כדי חרס וחלקי ספינות שנמצאו במצולות הים ומספרים את סיפורה של עיר הנמל המקראית דור.
בין הממצאים היותר מרתקים במוזיאון- התותחים והרובים של נפוליאון, שנשתמרו בשלמותם, ומספרים את קורותיו של לילה אחד ב-21 במאי 1799, כשנפוליון וצבאו נסוגו מעכו לכיוון העיר יפו, לאחר כישלון מסעם לארץ ישראל. תוך כדי מנוסה בים השליכו חייליו של נפוליאון את כלי הנשק וחומרי הנפץ למיימי חוף דור. רק מעטים מכלי הנשק התגלו והם מוצגים במוזיאון. השאר עדיין קבור במצולות ומדי פעם, בעיקר לאחר שהים חווה סערות, מתגלים ממצאים חדשים בתוך הים.
חוף האוצר
סמוך לחוף הים של נחשולים, במרחק הליכה רגלית קצרה, שוכן האתר הארכיאולוגי תל דור, שהיווה נמל מרכזי וצומת דרכים בין מזרח למערב בעת העתיקה.
המפרץ, שיצר נמל טבעי משך אליו ספינות וספנים כבר לפני 5000 שנה. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בתל התגלו ממצאים רבים, עדות להתיישבות משנת 1100 לפנה"ס. מהבולטים בשרידים שנחשפו כאן- מבנה הנמל העתיק וחלקים מהחומה העתיקה. תל דור בנוי . החפירות הארכיאולוגיות חשפו פסיפס של תרבויות ששלטו כאן לאורך ההיסטורי, ביניהן ישוב מתקופת הברונזה (התקופה הכנענית), מתקופת הברזל (ימי הפניקים וממלכת ישראל) ועד התקופות ההלניסטית והרומית.
את הסיור המרתק על התל עורך ד"ר קורט רווה, תושב קיבוץ נחשולים, היסטוריון וארכיאולוג יבשתי ותת-ימי, שמנהל את המרכז לארכיאולוגיה תת-ימית דור ואגדה מהלכת בקיבוץ. רווה, הולנדי במקור שהגיע לקיבוץ ב-73' כמתנדב, התאהב במקום ונשאר.
רווה רשם לזכותו כ-32 אתרים ארכיאולוגים בכל הארץ אותם גילה, ביניהם הסירה של ישו בכינרת והעלתם מהים של כל נשקיו הטבועים של נפוליאון. כמו כן חשף רווה 40 ספינות טרופות על מטעניהן, 21 מהן בחוף דור, חלקן עדיין מצויות בתוך המים במיקום שרק רווה וחבריו הקרובים יודעים.
"רוב העבודה עוד לפנינו", אומר רווה בחיוך, "כל שנה בממוצע טבעה כאן לפחות ספינה אחת. עד עכשיו מצאנו 40 ספינות- פחות מעשירית האחוז. לא מצאנו אחוז אחד אפילו. בגלל העובדה שמתחת למים לא מגיע חמצן ואין טפילים ותולעים, אין מקום בטבע ששומר על האוצרות טוב יותר מהים. אחרי כל סערה בחורף, החול זז ודברים חדשים מתגלים. יש במה להתגאות. ההיסטוריה הימית של ישראל היא מדהימה. לא בת מאות שנים, אלא אלפי שנים".
אחרי הקדמה כזו, קשה לוותר על ביקור אישי במצולות שלמרגלות חוף דור העתיק. איתן מהרם, בעלי מועדון הצלילה "הרוח הצפונית" שממוקם בתוך הקיבוץ טייל וצלל בכל העולם כמעט ובלי למצמץ עונה שאת הצלילות הכי מרתקות שלו עשה כאן, בחוף דור.
שלא כמו באילת למשל, שם ניתן לצלול לעומק 30 מטר ואף יותר, כאן צוללים 8-10 מטרים בלבד, אבל מה שתראו פה בתוך המים, לא תראו בשום מקום אחר בעולם. מטרים בודדים מהחוף, כשמסתכלים בקרקעית הים, מגלים לא מעט חתיכות חרס קטנות, שמבוגרות מכם בערך באלפיים שנה.
האתר כולל מערות תת-ימיות מרתקות ואם מתקדמים צפונה יותר לכיוון חוף הבונים, אפשר לבקר גם את ספינת המלט הטבועה שמונחת לה כמעט בשלמותה במצולות. יתרונו הגדול של האתר: גם אם אין ברשותכם רישיון צלילה, משקפת ושנורקל יעשו יפה את העבודה.
מרוב עיסוקים בהיסטוריה של המקום, כמעט ונשכח החדר על הים. השמש שוב שוקעת, חוף הים מתרוקן לחלוטין ואנחנו יושבים על דק העץ במרפסת, על שפת הבריכה הפרטית ששייכת לסוויטה, 28 מטרים מהים. לכוסות הגבוהות והשמנמנות נמזג יין לבן וצונן ופירות טריים מצטרפים לשולחן הקטן. אין דרך טובה מזו לסיים חופשה של ים.
צילומים: עופר תליו, אסף פינצ'וק, יוני שור ודורון קופרשטין. חלק מהתמונות צולמו במצלמת Samsung Galaxy S4 Zoom
לפנייה לכתב/ת 
