מהתהילה במגרש הכדורגל לתאי הגזים
ג'וליוס הירש וגוטפריד פוקס היו יהודים שכיכבו בנבחרת גרמניה. הראשון נרצח באושוויץ, השני ברח לקנדה וגילה שהנאצים מחקו מהארכיונים את השיא בן 10 השערים שרשם באולימפיאדה
ג'וליוס הירש היה בן למשפחה בת שבעה אחים ואחיות שנולד ב-7 באפריל 1892 באכרן שבדרום מערב גרמניה. סבו רפאל עבד כאיכר ואביו הארולד היה איש עסקים, שאף שירת כחיל בצבא הגרמני. אמו עבדה כאחות בבית הבראה ששימש את הצבא הגרמני.
נבחרת גרמניה מפסידה לאוסטריה באולימפיאדת שטוקהולם 1912
הירש למד מנהל עסקים בבית ספר למסחר ובמקביל להיותו סטודנט שיחק כדורגל. כשהיה בן 17 עלה לשחק בקבוצה הבוגרת של קרלסרואה, שבתחילת המאה ה-20 נחשבה לאחת הקבוצות החזקות ביותר בגרמניה.
כשהגיע אחד המשחקים החשובים נגד פרייבורג נעדר ממנו הקשר השמאלי הקבוע והמאמן האנגלי וויליאם טונלי החליט להעניק הזדמנות לצעיר שכונה "ג'ולר". היהודי הצטיין, כבש שער ומאז הפך לשחקן הרכב קבוע.
ההצלחה נמשכה כאשר קרלסרואה, עם הירש בהרכב, זכתה באותה עונה (1909/10) באליפות גרמניה אחרי שניצחה 0:1 את הולסטיין קיל במשחק המכריע.
הירש נמוך הקומה והמהיר התפרסם בזכות הטכניקה והבעיטה החזקה שהייתה לו ברגל שמאל. יחד עם יהודי נוסף, החלוץ גוטפריד פוקס ופריץ פורדרר, הפכה השלישיה הקדמית של קרלסרואה ללהיט הגדול של הכדורגל הגרמני באותה תקופה.
מלבד הזכיה באליפות גרמניה ואליפות דרום גרמניה באותה שנה, קרלסרואה זכתה פעמיים נוספות באליפות הליגה של דרום גרמניה ב-1911 וב-1912. ב-1912 היא גם הגיעה לגמר הגביע, בו הפסידה 1:0 לקיל. בגביע הדרום גרמני זכתה קרלסרואה ב-1912 בזכות ניצחון 5:6 בגמר על ברנדנבורג, במשחק בו כבש הירש צמד ופוקס כיכב עם שלושער.
שני היהודים הפכו לכוכבים גדולים ועד מהרה זומנו לנבחרת גרמניה. הירש הצטיין כשכבש רביעיה במדים הלאומיים בתיקו 5:5 במשחק ידידות נגד הולנד ב-24 במרץ 1912, בו הבקיע פוקס את הראשון.
ב-1914 עבר הירש לגרות'ר פירת, אותה אימן אז טונלי שלא שכח את כשרונו. האנגלי העניק לו את סרט הקפטן והירש הוליך את קבוצתו החדשה לאליפות גרמניה תוך ניצחון 2:3 במשחק המכריע על ליפציג. בסך הכל הוא רשם שבע הופעות במדי נבחרת גרמניה בין 1911 ל-1913.
פוקס, שהיה מבוגר מהירש בשלוש שנים (נולד ב-3 במאי 1889) הצטיין כאמור לצידו במדי קרלסרואה וכיכב במדי נבחרת גרמניה (13 שערים ב-6 משחקים). עד היום יש לפוקס את ממוצע השערים הטוב ביותר בהיסטוריה של הנבחרת. הוא התפרסם במיוחד באולימפיאדת שטוקהולם 1912, כאשר כבש 10 שערים בניצחון 0:16 על רוסיה (הירש לא שותף באותו משחק) וסיים כמלך שערי הטורניר.
עד היום נחשב אותו משחק לניצחון הגבוה ביותר בהיסטוריה של גרמניה וההפסד הגדול ביותר של הרוסים. ההישג המדהים של 10 שערים במשחק אחד החזיק מעמד כשיא עולמי משך 89 שנים, עד שהאוסטרלי ארצ'י תומפסון שבר אותו בניצחון 0:31 על סמואה האמריקאית (13 שערים) במוקדמות מונדיאל 2002.
הירש שותף בשני משחקים באותו טורניר בהם הפסידה גרמניה 5:1 לאוסטריה ו-1:3 להונגריה. תקופת הזוהר של השניים הייתה כאמור 20 שנה לפני עליית הנאצים לשלטון.
בהיותו בן 20 התגייס הירש לצבא הגרמני, שירת בו ארבע שנים במהלך מלחמת העולם הראשונה ואף קיבל את אות צלב הברזל. באותה תקופה הכיר את אלה קרולינה האוזר, שהפכה לאשתו.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה עבד הירש במפעל לייצור דגלים ומדי צבא שהיה שייך לאביו ומאוחר יותר עברה החברה לייצר מוצרי ספורט. הוא ניסה לחזור לשחק ב-1919 במדי קרלסרואה, אבל לא נחל הצלחה כמו בשנים עברו עד שפרש סופית מכדורגל ב-1925.
לאחר מותו של אביו ב-1931 ירשו הירש ואחיו מקס את החברה, אשר התמוטטה כלכלית ב-1933. הירש החל לעבוד במסחר בשווייץ ובצרפת וניסה את מזלו כמאמן במועדון יהודי, אבל ללא הצלחה באותה שנה קשה בה עלו הנאצים לשלטון.
יום אחד בשנת 1933 פתח הירש עיתון ונחרד לקרוא ידיעה לפיה החליטו מועדוני הספורט במדינה לסלק את החברים היהודים. הוא כתב מכתב לקרלסרואה, המועדון בו היה חבר ושיחק כל חייו, בו טען כי אינו מאמין לכך.
הירש לא האמין שקרלסרואה תסלק אותו אחרי שהוליך אותה לתהילה ולא האמין שגרמניה תפנה לו גב אחרי ששירת את צבאה בנאמנות ולבש בגאווה את מדי נבחרת הכדורגל שלה.
ב-1934 עבד הירש בגרמניה הנאצית כמנהל מכירות וייצור ואחר כך כמנהל מכירות בחברת הטקסטיל הידועה בבעלות יהודית, “פוגל ושנורמן". הוא איבד את עבודתו ב-1938 וניסה ללא הצלחה לאמן כדורגל בליגה הראשונה בשווייץ.
אשתו אלה קרולינה הייתה פרוטסטנטית, אבל הילדים של בני הזוג, היינולד ואסתר, גדלו כיהודים. ב-1939 התגרש הירש מאשתו וניסה לגונן על משפחתו מרדיפת הנאצים. ב-1943 הוא נתפס על ידי הגסטפו וב-1 במארס באותה שנה נשלח יחד עם עוד 11 יהודים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נרצח.
מבין 1500 היהודים שהגיעו לאושוויץ באותו יום בו הגיע אליו הירש נרשמו בכניסה שמותיהם של 150 בלבד. תאריך מותו המדויק אינו ידוע בוודאות, מכיוון שסימן החיים האחרון שנותר ממנו היה גלויה ששלח לילדיו ב-3 במרץ 1943: “יקיריי, הכל בסדר, הגעתי בשלום. נשיקות, ג'ולר".
הירש מת ככל הנראה בתאי הגזים באחד הימים שלאחר מכן ובשנת 1950 הוכרז תאריך מותו הרשמי ה-8 במאי 1945, מועד סיום המלחמה. ילדיו, שכבני נישואי תערובת חויבו לענוד טלאי צהוב, נשלחו למחנה הריכוז טרזנשטאדט ב-1945 (היינולד היה בן 22 ואסתר בת 17), אבל שרדו וחזרו לקרלסרואה.
פוקס שירת כקצין ארטילריה בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ונפצע ארבע פעמים. לאחר מכן הספיק לחזור לשחק תקופה קצרה בקרלסרואה לפני שפרש. בניגוד להירש, פוקס לא האמין שיהיה ליהודים טוב תחת המשטר הנאצי. הוא ברח מגרמניה ב-1938 וחי בקנדה עד מותו מהתקף לב ב-25 בפברואר 1972.
פוקס ביקר מספר פעמים בגרמניה לאחר מלחמת העולם השניה, אבל מעולם לא ביקר במועדון קרלסרואה. “אני לא רוצה לראות את אלו שהרגו את ג'ולר", הסביר והבהיר לילדיו שמעולם לא שכח את חברו.
בזמן שלטון הרייך השלישי מחקו הנאצים כל זכר לפעילות היהודים בספורט בגרמניה ובאותה תקופה לא נכלל שמם של הירש ופוקס ברשימת ההופעות של הנבחרת והקבוצות. בשנת 1939 הוציא המגזין "קיקר" מוסף מיוחד עם שמותיהם של הכדורגלנים הגדולים בתולדות גרמניה, מבלי שהזכיר את שני היהודים. הרביעיה של הירש מול הולנד? העשיריה של פוקס באולימפיאדה? הכל נמחק כלא היה.
אחיו של גוטפריד פוקס, ריכארד, שעבד כארכיטקט, שימש כמלחין וגם כנשיא הסניף של ארגון “בני ברית” בקרלסרואה, נלקח למחנה הריכוז "דכאו", אבל קיבל אישור להגר ועזב את גרמניה ב-1939 לניו זילנד בה נפטר ב-1947.
משך 60 שנה התעלמה גרמניה מהרצח של הירש ומהחלק שלו ושל פוקס בהיסטוריה של הכדורגל שלה. מאמן העבר של נבחרת גרמניה, ספ הרברגר, אשר הוליך אותה לזכייה במונדיאל ב-1954, זכר את האליל הגדול של ילדותו ואף טען כי השניים החליפו מכתבים ב-1955, בהם בירך אותו פוקס על ההישג הגדול באותו טורניר גמר גביע העולם שהתקיים שנה קודם לכן בשווייץ.
לא ברור אם פוקס אכן בירך אותו, אבל הרברגר (מת ב-1977) טען כך והוסיף שסיפר לשחקניו אודות הנפלאות שעשה היהודי במגרש. “הוא היה לא רק שחקן ברמה הגבוהה ביותר, הוא היה ספורטאי גדול", אמר הרברגר לשחקנים שזכו באליפות העולם, בעת שהראה להם צילום של נבחרת גרמניה משנת 1912.
בשנת 1972, לקראת האולימפיאדה שהתקיימה במינכן באותה שנה ושבה נרצחו 11 ספורטאים ישראלים, נחנך האיצטדיון האולימפי החדש בעיר במשחק בין גרמניה המערבית לברית המועצות.
הרברגר הציע לפני המשחק לסגור מעגל: לזמן אליו את פוקס כאורח הכבוד. הוא שלח מכתב בנושא לסגן נשיא ההתאחדות הרמן נויברגר, ואפילו שלח מכתב לפוקס בו ציין את התאריך של המשחק, 24 במאי 1972, על מנת שיתכונן לבוא לגרמניה.
"הזמנה של פוקס כאורח ואפילו אורח כבוד תהיה מחווה גדולה עבור הציבור הגרמני כולו", כתב הרברגר במכתב לנויברגר. בסופו של דבר ההתאחדות סירבה לבקשתו של הרברגר ונימקה את החלטתה ב"אילוצים תקציביים". ההסבר היה מוזר במיוחד לנוכח העובדה שחברו של פוקס, דוקטור וולפגאנג הובנר, הציע לממן את הגעתו.
ב-2012 כתב השבועון "דר שפיגל": “על אילו אילוצים תקציביים דיברה ההתאחדות? כל שחקן בנבחרת מערב גרמניה שזכתה ביורו 72' קיבל 10,000 מארק וטיסה ממונטריאול עלתה באותם ימים רק 1760 מארק”.
הסיבה להתעלמות הייתה ש-6 מבין חברי הנהלת ההתאחדות, כולל נויברגר, היו בעברם חברי המפלגה הנאצית. אחד מהם, רודולף גרמליך, אף נכלא
לשנתיים בעקבות חברותו ב-SS ומעורבותו בפשעי המלחמה.
הרברגר כתב מכתב לפוקס בו הביע את אכזבתו העמוקה מההחלטה, אבל פוקס לא הספיק לקבל את המכתב לפני מותו. ההתעלמות נמשכה עד שנת 2005. אז החליטה ההתאחדות להעניק פרס לסובלנות ומלחמה בגזענות הנקרא על שמו של הירש ובנוסף הוקם מרכז ספורט על שמו בברלין.
ביוני האחרון קראה עיריית קרלסרואה את אחד מכיכרות העיר על שמו של פוקס. גם שחקני נבחרת גרמניה הנוכחית, אשר ביקרו באושוויץ לפני יורו 2012, קיבלו הסבר לגבי הקשר שלהם למקום, ובמיוחד לאחד מקרבנותיו.
לפנייה לכתב/ת 
