יותר מגרנד קניון: מסע מרהיב באריזונה

הפארק הלאומי הכי מפורסם באריזונה, וכנראה בארצות הברית כולה, הוא הגרנד קניון. המקום מושך אליו מיליוני תיירים בכל שנה. אבל מי שמגיע רק לאתר הזה, מפספס רשימת מקומות יפה ומיוחדת לא פחות אותה אוצרת בקרבה מדינת אריזונה. לרגל 4 ביולי, יום העצמאות של ארצות הברית, צאו איתנו לטיול במדינה הכל כך מיוחדת הזו.  

(צילום: ליאור קורן)

אזור צפון מזרח אריזונה מציע מקומות עם נופי בראשית וטריטוריה אינדיאנית של שבט הנבאחו. באריזונה ניתן למצוא כמה מהאתרים הכי מיוחדים ומרשימים בארצות הברית, ביניהם גם את הקניון הכי יפה בעולם (ואנחנו לא מתכוונים לגרנד קניון), עמק המונומנטים של שבט הנבאחו, אגמים, עיירת מערב פרוע אותנטית ופניית פרסה מרהיבה של נהר קולורדו.

מפת אריזונה 

אל האזור הצפון-מזרחי של אריזונה אפשר לנסוע מהגדה הדרומית או הצפונית של הגרנד קניון. נקודת התחלה טובה יכולה להיות לינה בעיר פייג' (Page) ומשם יציאה מוקדם בבוקר. אם התחלתם את הנסיעה לכיוון העיר מהצד הצפוני של הגרנד קניון, מספר קילומטרים לפניה תראו מצד שמאל נקודת תצפית אל אגם פאוול.

חדי הזיכרון והעין מבינכם יזהו את האזור כלוקיישן שבו צולם סרט המדע הבדיוני הקלאסי ״כוכב הקופים״ על נופו הדרמטי שמשלב מים וצורות סלע מעניינות. בהמשך הדרך לפני הכניסה לעיר הקטנה, הכביש עובר מעל נהר הקולורדו, על גשר מרשים כשלצד מזרח אפשר לראות סכר עצום האוצר את מימי האגם.

תצפית פרסת הסוס  Horseshoe Bend

(צילום: ליאור קורן)

את התצפית המכונה Horseshoe Bend צילמו ללא סוף- תמונתה היא אחת הפופולריות באתרי תיירות וצילום ולמרות שראיתי לא מעט תמונות מהמקום הזה, ברגע הראשון על הצוק, נשימתי נעתקה. גם ברגע השני והשלישי. מומלץ להגיע לכאן בשעת הזריחה המוקדמת- כשהצבעים טובים ביותר לצילום. אפשר לצלם את הנהר עוד ועוד מבלי לשבוע.

התצפית נמצאת כארבעה מיילים דרומית לעיר פייג', מחניון הרכבים מטפסים בעלייה קצרה אל גבעה ומשם יש הליכה נוספת של כרבע שעה בירידה (שהופכת לעליה ארוכה בדרך חזרה...), האדמה מסביב אדומה לגמרי (מזכיר את נוף הכוכב מאדים). כשהגעתם, היזהרו מקרבה יתרה אל שפת הצוקים, לא מומלץ להסתכן כאן משום שהצניחה למטה ארוכה מאוד.

(צילום: ליאור קורן)

קניון אנטילופ

לאחר הביקור באתר ״הפרסה״, ממשיכים מזרחה. במרחק נסיעה קצר שוכן קניון אנטילופ- מקום מיוחד במינו שמדגים בצורה יוצאת דופן את יכולתם של המים לחצוב צורות יוצאות דופן בסלע האדום.

(צילום: ליאור קורן)

לקניון שני חלקים: העליון והתחתון ואופי הטיול בהם שונה במקצת. הסיור בעליון שהוא רכב יותר, מתבצע ברכב שטח שמגיע עד לחלק המעניין ואת התחתון מבצעים באופן רגלי בלבד. את המקום מנהלים אינדיאנים משבט נבאחו ומחיר הטיול יכול לנוע בין 31-45 דולר, בהתאם לשעות היום. בעונת הקיץ, בשעות מסוימות, קרני האור חודרות לקניון העליון ויוצרות אפקט של "עמודי תאורה" שמהווה מוקד משיכה לצלמים.

תשכחו מכל קניון אחר בו ביקרתם, כאן תראו צורות וצבעי סלע שלא פגשתם עד עתה. אני בחרתי לצאת לסיור רגלי באנטילופ התחתון. מחיר הסיור הרגלי עומד על 26 דולר וכולל את אגרת הכניסה של 6 דולר. הקניון בקטע הזה צר מאוד ובחלקים רבים ממנו הכתפיים מתחככות בקירות.

הקניון המשופע בצורות סלע עגולות וקירות מתעקלים בצורות של גל בגווני אדום וכתום, שמשתנים בהתאם לאור השמש מקשים את פעולת הנחת המצלמה מהיד.  בחלקים מהקניון, צריך לרדת בסולמות צרים ותלולים. המדריכה האינדיאנית הנחמדה שלנו הצביעה מדי פעם על מיני צורות ופרצופים בסלע ובשלב מסוים נשענה על הסלע, הוציאה חליל עץ ונגנה נעימה אינדיאנית שצליליה התעופפו בין קירות הקניון ועטפו אותנו.

(צילום: ליאור קורן)

מהקניון ממשיכים על כביש 98 לכיוון דרום ופונים מזרחה לכביש 160 ולבסוף פניה שמאלה בעיירה קאיינטה (Kayenta) לכיוון צפון (כביש 163).

בדרך עוברים על עיירות אינדיאניות קטנות עם מבנים פשוטים, שלא מזכירים במאום את אוהלי השנטיפי החרוטים מהסרטים. ביום ראשון, עם קצת מזל, אפשר להיתקל ב"יריד יום ראשון", אליו מגיעים מקומיים עם רכביהם ומציעים לראווה את מרכולתם.

מוניומנט וואלי

עמק המונומנטים ביוטה מהווה חלק מאדמתו של שבט הנבאחו. ל-60% מבתי האב אין טלפונים, לעומת זאת מספר המכוניות שווה כמעט למספר המשפחות- מה שמסביר את כמות הטנדרים הגדולה. כאן הפך גם ג׳ון (פורד) את ג׳ון (ווין) לשחקן מפורסם לאחר שצילם כמה סרטים בעמק המדהים (אתר הצילומים מופיע על המפה כ- John Ford's Point).

(צילום: ליאור קורן)

את ה- ״מוניומנט וואלי״ ראיתם, קרוב לוודאי, לפחות בסרט מערבון אחד. הוא נראה מרשים בדיוק כמו בסרטים והאינדיאנים מתארים אותו ״כמקום בו האדמה פוגשת את השמיים״. הפארק הטבעי משתרע על לא פחות מ- 91,696 אקרים בשטח ששייך למדינות אריזונה ויוטה.

גובה המונומנטים הסלעיים נע בין 100 רגל ועד ל- 1500 רגל. עבור האדם הלבן המקום משמש כשמורת טבע, אבל בשביל האינדיאנים העמק הוא אזור המחייה וניתן לראות כאן בתים מבודדים עם ארובות מעלות עשן ("בית קטן בערבה"). הרוח והמים עיצבו צורות שונות בסלעי הענק במשך מיליוני שנים, משייפים את הגבעות ומשאירים רק את החומר הקשה ביותר ומפסלים צורות כמו "שלושת האחיות", "ביג צ׳יף", "מלך על כס", "ישבן הגמל" ועוד.

(צילום: ליאור קורן)

כדי לחוות את המקום בדרך הטובה ביותר ישנו מסלול מעגלי מסודר לרכבים, שמקיף את רוב המקומות המעניינים בפארק. דרך העפר והאבנים מאפשרת מעבר נח לרכבי שטח, אבל גם רכבי כביש רגילים יצלחו אותה. מומלץ מאוד לסגור את החלונות עקב ענני האבק מגלגלי המכוניות. במקום ישנו מרכז מבקרים מסודר עם חנות מזכרות ומסעדה.

המוזיאון הקטן של מרכז המבקרים מציג את חיי האינדיאנים משבט הנבאחו, כולל תיעוד התרומה שלהם לצבא האמריקאי במלחמת העולם השניה, אז האינדיאנים שימשו כסיירים וקשרים בזכות השימוש בצופן אינדיאני שהיפנים לא ידעו להבין.

אם אתם מתכוונים לישון באחד מהמוטלים הפזורים בשמורה, כדאי לכם לבקש חדר עם מרפסת הפונה אל הרי הסלעים. בעת השקיעה, הסלעים מתחילים לזהור באור כתום, במחזה מלא הוד והדר.

גיחה ליוטה

לאחר ביקור בעמק, החלטתי להצפין מעט לגיחה אל תוך מדינת יוטה. לאחר נסיעה על כביש 163, פניתי אל כביש צדדי 261.

(צילום: ליאור קורן)

בשלב מסוים הכביש התקרב אל מדרגת סלע ענקית, תהיתי לאן יפנה. בהפתעה נעימה הוא הפך לדרך עפר מפותלת מאוד שטיפסה לגובה רב. לאחר ההגעה למעלה, נסיעה בדרך עפר הובילה לתצפית מוליי פוינט (Muley point), שלא רבים מגיעים אליה אך היא שווה את הדרך- מספקת מראה מרהיב על יוטה ואריזונה, נפתולי נהר סן חואן ועוד.

אריזונה היא לא רק מדינה של מורשת היסטורית ואיתני טבע, אלא יכולה לשמש גם כמקום נופש ובילוי- מזג אויר נעים אפילו בחורף.

התחלתי בנסיעה של 620 ק״מ לכיוון דרום מערבה (חזרה לכביש 160) לכיוון העיר שעל אגם Havasu.

(צילום: ליאור קורן)

בדרך, הכביש עשה ״עליה לצורך ירידה״ לגובה של 2,100 מטרים, הנוף הפך אלפיני עם שלג (בחודשי החורף) ויערות עצי מחט- סביב העיר פלאגסטאף ( Flagstaf). בסופו של יום, נחתתי בנוף מדברי לגמרי, בעיר Lake Havasu.

כבר בכניסה לעיר, מבחינים במגרשי ענק המכילים אינספור רכבי שטח: ג'יפים, טרקטורונים ואופנועים. לכאן מגיעים נופשים מקליפורניה ושאר חלקי ארצות הברית למסעות שטח ולאחר מכן טבילה במימי האגם לשטיפת הגוף המאובק.

(צילום: ליאור קורן)

בעיר נמצא גם מונומנט שהגיע לכאן ממקום מרוחק- גשר לונדון (שהוקם באנגליה ב-1830), משוגע אחד (מייסד העיר) פירק והביא אותו מלונדון לכאן. לצד הגשר, ישנה טיילת מטופחת ומסעדות.

Castle Dome Mine - ביקור במערב הפרוע האמיתי

המשך נסיעה דרומה על כביש 95 לכיוון גבול מקסיקו תביא אתכם למקום יחודי במינו, שמתעד את החיים במערב הפרוע. הגעה למקום דורשת פניה שמאלה מהכביש הראשי ונסיעה של מספר קילומטרים על דרך עפר.

(צילום: ליאור קורן)

במקור, זו היתה עיר כורים בצמוד למכרות כסף בהרים הסמוכים שנוסדה ב- 1864 ונסגרה מאז. הבעלים הנוכחי של השטח, אסף ברדיוס של 10 מייל בתים מקוריים שהשתמרו מאז, העביר אותם במשאית למקום אחד ובנה עיירה ממבנים אותנטיים- בר, מסבאה, מרפאה ועוד- הכל מקורי. את המקום מתחזקים כמה מתנדבים שמגיעים לאריזונה בחורף- בינם ג'ן החביב ואשתו מרי לו איתם שוחחתי. המקום כולל בר, כניסה, חנויות שונות, ספר, בית כלא, בר, מסעדה ולמעשה את כל הדברים שצירוף שלהם יוצר עיר.

קאסל דום מיין הוא מקום נחמד בהחלט גם לביקור עם ילדים ומקום נהדר לצילום תמונות. מחיר הכניסה:  10 דולר.

(צילום: ליאור קורן)

ממול לעיירה יש גם שביל הליכה למכרות, בבית הקברות המקומי, בין המתים קבור ביש מזל אחד- חואן לגו שמו, בשנת 1901 הגיע לעיר בחור חדש, לחואן נדמה שהוא שם עין על חברתו ולכן הזמינו לקרב אקדחים,

אך המזל, מסתבר, היה לצידו של הבחור החדש. לפניו, ב- 1881 נקבר כאן רפאל גוטריי שנהרג ע״י פורע חוק בשם בלנקו פלורס שהצליח לברוח כאשר יש פרס של 2000 דולר על ראשו- חי או מת.

המשך דרומה יביא את המכונית לעיר יומה שעל גבול מקסיקו: הנוף הפך לשטוח, עם שטחים חקלאיים עצומים המשתרעים עד האופק. המראה הראשון שנגלה לעיני היה של פועלים הנשפכים מאוטובוס לעמל יומם בשדה- בדיוק כמו בסרטי האסירים שראינו בקולנוע.

(צילום: ליאור קורן)

הכביש מיומה פונה מערבה אל קליפורניה, כמה קילומטרים אחר העיר צצות דיונות ענק יפיפיות- מראה בהחלט מפתיע. הכביש עולה ויורד- מגובה פני הים ל- 1,250 מטרים ובחזרה, השמש צורבת בעיניים ומתכוננת לשקוע בים, בדרך אל סן דייגו.

ליאור קורן כותב ברשת המטיילים החברתית אקספלורר