נחשו מי מפחד ממנכ"לית לבתי הדין?
מן העבר האחד מאשימים אותה בפגיעה באורחות החיים הדתיים, ומהשני מסרבים להצטרף למאבקה תוך אדישות תמוהה. אבל עטרה קניסברג, המועמדת לתפקיד מנכ"לית בתי הדין הרבניים, היא בכלל דתייה - והתפקיד שהיא מתמודדת עליו הוא מעניינו של כל יהודי בישראל, גם אם הוא חילוני גמור
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
ואולם חשוב להבין, כי בתי הדין הרבניים הם מוסד ממלכתי כללי, שמשרת את כלל הציבור היהודי בישראל. חלק מסמכויות בית הדין הרבניים הן אף סמכויות בלעדיות, כגון הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין, ובעניינים אלה לא מוצעת לציבור היהודי (הדתי כמו גם החילוני), כל אלטרנטיבה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
כל יהודי באשר הוא מחויב על פי חוקי המדינה להתדיין אך ורק בערכאה זו, שהיא כאמור ערכאה משפטית
בעלת סמכות פורמאלית מטעם המדינה לכל דבר ועניין. לא זו אף זו, גם בני זוג יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, יחויבו במקרה של גירושין לנהל את ההליך בבית הדין הרבני.
הדיינים נושאי משרות השיפוט בבית הדין, כולם גברים. גם אם נניח כי לעובדה זו הצדקה הלכתית כלשהי, הרי שאת החוק הקובע כי גם המשרה המנהלית של מנכ"ל בתי הדין הרבניים תאויש בידי גבר בלבד, חייבים לשנות. לשנות - שלא על מנת להתערב מבחוץ באורחותיה של החברה הדתית, ואף לא כדי לכפות עליה באופן פטרוני נורמות חילוניות, אלא כיוון שלא ניתן עוד בימינו לחסום משרות ציבוריות בפני נשים, כל שכן כאשר מדובר במשרה מנהלית בכירה.
נשים דתיות, האינטרס הוא של כולנו
העובדה כי 50% מהבאים בפני בית הדין הן נשים - והעובדה שרבות מהן חילוניות, הפוגשות את בית הדין בשעתן הקשה ומבלי שתהיה להן
ברירה אחרת - איננה מותירה מקום לטענה שבית הדין ויחסו לנשים הם עניינה של קהילה כזאת או אחרת. מדובר במוסד שמימדיו, מעמדו והיקף השפעתו, מחייבים אותו לשוויון מגדרי ולגישה בת-זמננו.
לכך מצטרפת העובדה, שעצם פתיחת תפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים לנשים, אשר תחוקק הכנסת בקרוב - הוא יוזמה שנולדה בתוך העולם הדתי. חלק מחברי הכנסת המובילים את שינוי החוק הם דתיים, כמו שולי מועלם רפאלי והרב אלי בן דהן מסיעת "הבית היהודי". גם מנכ"ל מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, עו"ד עטרה קניגסברג - האישה היחידה שהגישה מועמדות לתפקיד, ועדיין נאבקת להכרה במועמדותה זו - איננה חילונית, אלא אישה הרואה עצמה מחויבת להלכה, בדיוק כמו המרכז שאותו היא מנהלת.
ככזאת, יש לראות בה כמי שמנסה לקדם שינוי עבור קהילתה עצמה, תוך מאבק והקרבה, ולא כמי
שמתנשאת מעל קהילה או תרבות אחרת, כפי שהיה מי שניסה לטעון נגדה.
מעבר לכך, קידום מעמד האישה במוסדות המדינה הדתיים ובמרחב הציבורי הדתי, איננו בא על חשבון קידום מעמד האישה במגזר העסקי וברחוב החילוני. מדובר בתהליכים שחייבים להתרחש בד בבד, תוך הזנה והפריה הדדיות. סימפטום הפילוג והיריבות בין המגזרים השונים שממנו סובל הפמיניזם בישראל, גורם לשיתוק הפעילות לקידום נשים. זהו הגורם העיקרי לכך שמבחינה סוציולוגית, קשה לומר כי קיים כאן תהליך פמיניסטי אפקטיבי. לכן מוטב, לטעמי, כי נימנע מלבקר את בנות בריתנו - ונתמקד במטרה המשותפת לקידום מעמד האישה בישראל.
- פרופ' רות הלפרין-קדרי היא ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האישה