לגו ההוביט: הארץ התיכונה הפתוחה
משחק ההוביט בלגו למחשב ולקונסולות משחזר בדרכו את רוב אירועי הסרטים של פיטר ג'קסון, ונותן לנו לחקור חלק נרחב מהארץ התיכונה - אבל מה הוא מוסיף משלו לתערובת הטולקין-ג'קסונית?
בעקבות פיטר ג'קסון, גם סדרת משחקי הלגו הממוחשבת עוברת משר הטבעות אל ההוביט, ומצליחה להפוך את הספר הצנוע שמקדים את הטרילוגיה לאפוס שלא נופל בהיקפו מהיצירה המאוחרת לכל הפלטפורמות (PS, Xbox ומחשב, שעליו המשחק נבדק).
מהפלך אל ריוונדל, ממערות הגובלינים אל ההר הבודד, עולם המשחק מקיף את כל מסעו של בילבו והרבה יותר - הנמלים האפורים במערב, הכניסה למוריה בדרום, מסעו הלא מתועד במקור הספרותי של גנדאלף לדול גולדור, כל אלה ועוד מהווים חלק מעולם משחק שמקיף חלק משמעותי מהארץ התיכונה.
עולם לגו פתוח
התוצאה היא אחד העולמות הפתוחים הגדולים שנראו במשחק לגו עד כה, המשובץ בקטעי קישור ושלבי משחק מגוונים שמקיפים את רוב השיחות וכל סצנות האקשן החשובות של שני הסרטים הראשונים. מאחר שהטרילוגיה הקולנועית עוד לא הושלמה, והמשחק, בסגנון הפלסטיק הקומי שלו, מאוד נאמן לפירוש שלה לספר, גם המשחק לא שלם: עם עליית הסרט השלישי למסכים ישוחררו גם אזורים ושלבים חדשים שישלימו אותו.
למרות הנאמר, קשה להאשים את המשחק במחסור בתוכן: עשרות שלבים עלילתיים, עולם פתוח גדול מספיק כדי לספק תצוגה של נופים מרשימים עד האופק כאשר משתמשים בשירותיהם של נשרי הענק כדי לנוע במהירות מאזור לאזור, ועשרות אם לא מאות משימות צד להשלים ומערות/מבוכים קטנים לחקור יעניקו לשחקן שיאהב את מה שבהיצע לפחות 25-30 שעות משחק - והרבה יותר לפרפקציוניסטים שצריכים להשלים כל משימה.
ומה בהיצע? בתור רובד ראשון, שחזור של אירועי הסרטים בסגנון ההומוריסטי המסורתי של סדרת הלגו. במקור הקולנועי כבר יש לא מעט הומור, אבל המשחק לוקח את זה הרבה יותר רחוק ודואג שגם בקטעים הדרמטיים ביותר הבעות הפנים וכל מיני התרחשויות ויזואליות אקראיות יעצבו אווירה קלילה ומודעת לעצמה.
סרומאן, ספר לנו סיפור
משעשע לגלות באיזו דרך יחתור המשחק כל פעם מתחת לרצינותו של הסיפור, אבל מצד שני, אל תצפו מ"לגו ההוביט" שהוא ישתמש באורכו ההרבה יותר גדול מהסרטים להעשרה עלילתית: איפה שהוא עוקב אחר היצירה הקולנועית, הוא נצמד לתסריט או מקצר אותו; בכל המקומות הרבים בהם הוא חורג מתכניה, אין תוספות סיפור או חומר רקע (Lore) מהעולם של טולקין, מלבד הפוטנציאל לראות גרסת לגו של נוף מפורסם או של דמות ידועה.
שורותיהן של הדמויות הראשיות לקוחות היישר מהסרטים. דיאלוג נוסף, כמו של אזרחי הארץ התיכונה האקראיים שמבקשים מאיתנו להשלים משימות צד בעבורם, לא מקלקל את האיכות הגבוהה של הדיבוב, שמושלם עם קריינות בקולו של כריסטופר לי (סרומאן).
בעוד את רוב האקשן בצורת מרדפים, קרבות וקצת התגנבות תמצאו בשלבים העלילתיים של המשחק, רוב התוכן של "לגו ההוביט" נמצא בעולם הפתוח שלו, ומורכב מחקירה, אתגרי "איך להגיע מכאן לשם" וחידות. תוכן הצד הזה מעניין יותר ברוב המקרים ממשימות האקשן, שסובלות ממחסור באתגר, בין השאר בגלל שניתן להיפסל בהן מספר בלתי מוגבל של פעמים ללא ענישה משמעותית.
גן-עדן לאספנים
העולם של ההוביט בגרסת הלגו שלו הוא גן-עדן לאספנים וחובבי אתגרים אופציונליים. כרגיל במשחקי לגו, כמעט כל אובייקט בנוף ניתן לפירוק למטבעות לגו, והפעם גם למגוון גדול של חומרי גלם כמו חבל, עץ, אבן, ברזל וזהב. החומרים הללו, שאת חלקם ניתן לחצוב או לאסוף רק בעזרת הדמות/ציוד הנכונים, משמשים את השחקן לבניית מבנים קריטיים יותר או פחות, כמו למשל תיקון המעבורת אל Bree, דבר שמאפשר חציית הנהר באותה נקודה, או בניית באר חדשה לכפר בעבור תגמול.
כניסות למערות או לחורבות עתיקות מתחבאות מעבר לכל פינה, ומציעות לרוב חידה, אתגר קפיצות והתחמקות ממלכודת או שילוב של השניים, כשהפרס בסוף הוא או חומר גלם כזה או אחר או אחד משני החפצים הכמעט נדירים ביותר במשחק: לבני מית'ריל ותוכניות לבניית חפצי מית'ריל. שני אלה ביחד מאפשרים יצירת חפצים מהמתכת הקסומה, שיכולים לחזק את הדמויות או לפתוח לפניהן יכולות חדשות.
בזאת לא הקפנו את כל הניתן לאיסוף במשחק, הכולל גם ערכות לגו מיוחדות ואת הלבנים האדומות, האובייקט הנדיר ביותר של לגו ההוביט, שלכל אחת מהן שמאתרים יש אפקט משמעותי על המשחקיות, כמו הגדלת כמויות הכסף שמוצאים או חשיפת כל החפצים מסוג מסוים על המפה.
בכל פעם שמסיימים שלב עלילתי מקבלים גישה לאזורים חדשים ולפעילויות חדשות באזורים ישנים; כשזוכים בדמות עם יכולת חדשה, לרוב על ידי רכישתה, גם זוכים פעמים רבות בגישה לאזורים שעד כה היו חסומים לנו. לגו ההוביט הוא לכן משחק שלא צריך לנוע כל הזמן קדימה - אפשר לבלות הרבה זמן בחקירתו לאחור, ומי שמעוניין להתגבר על כל האתגרים שהוא מציע יכול לבלות עליו גם 50 שעות.
האם זה אומר ש"לגו ההוביט" הוא הגרסה הפחות רצינית של משחק תפקידים עולם פתוח כמו אלה של סדרת Elder Scrolls? לא בדיוק. הצורך לחקור בהוביט הוא קטן הרבה יותר גם בגלל, כאמור, שתוכן הצד לא מרחיב או מעמיק את הסיפור, וגם בגלל שרמת האתגר של משימות הסיפור לא דורשת שום חיזוק - המשחק מעוצב כך שניתן יהיה לעבור את כל העלילה ללא חקירה כלל. התוצאה היא שהרצון לחקור ולהתגבר על אתגרי תוכן הצד של ההוביט צריך להיות קיים בעבור עצמו, ולא בעבור תגמול מהותי (שמעבר למדליה או אות הישג דומה).
בגלל שהמשחק מכוון לקהל רחב, ולאו דווקא לגיימרים, ותוכן הצד שלו נבנה באמת להיות "צידי" ולא חיוני להתקדמות בו, ניתן להתלונן בצדק על חוסר איזון מסויים של האתגרים מול תגמולים. ניתן להשקיע זמן ומאמץ בפתרון חידה, רק כדי לגלות שזכינו בחומר גלם שניתן גם ככה לקבל באופן חופשי בעולם המשחק (כל המשאבים מתחדשים כאשר יוצאים מאזור וחוזרים אליו), או תוכניות ליצירת חפץ בעל משמעות קוסמטית בעיקר. זו עלולה להיות המגרעת הגדולה ביותר של לגו ההוביט. מצד שני, מי שאוהב להשלים אתגרים פשוט משום שהם שם, כדבריו של סר אדמונד הילארי, ולא בעבור פרס פרקטי, יכול להתעלם מהביקורת הזו ופשוט ליהנות מגילוי והתמודדות עם המבחר הגדול של החידות הקלות-עד-בינוניות שמשובצות כאן בנדיבות.
לסיכום, משחקיות לגו מוכרת אבל מאוד מגוונת; גרסה קומית של הסרטים ועולם טולקין רחב ידיים, מלא בפעילויות צד אבל מפספס את ההזדמנות להשתמש ביותר מהמיתולוגיה הטולקינית - שלושה כוכבים מתוך חמישה.
