אליזבת ארדן

כשנחתה לראשונה פלורנס נייטינגייל גראהם בניו-יורק, בשנת 1909, בהיותה בת 31, נראתה לה העיר זוהרת ביותר. נשים יפות, גברים מהודרים וחנויות מפוארות גדשו את השדרה החמישית. בברודווי הציגו מחזמר מצליח ובו הלהיט "ישמור אלוהים את הנערה העובדת". תנועת נשים למען זכות הבחירה, תבעה את זכותן של הנשים להצביע בבחירות לצד הגברים וערכה הפגנות ענק. פלורנס נייטינגייל הצטרפה אל הנערות העובדות הלוחמות על שוויון זכויות. היא היתה שאפתנית ובעלת חלומות מוגדרים, אותם הגשימה תוך שנים ספורות.

לא רוצה להיות אחות רחמניה

פלורנס נייטינגייל גראהם נולדה ב-31 בדצמבר 1878 בעיירה וודברידג' ליד טורונטו שבקנדה. הוריה העריצו את האחות הרחמניה ההיסטורית, פלורנס נייטינגייל, ונתנו לבתם את שמה, בתקווה שתהיה אחות רחמניה. פלורנס למדה בבית-הספר לאחיות בטורונטו, אבל לא ראתה את עצמה מטפלת באנשים חולים. .
כשהגיעה לניו-יורק פנתה פלורנס לכיוון שעניין אותה באמת. היא עבדה כקופאית במכון ליופי וכמניקוריסטית, ומאוחר יותר הצטרפה כשותפה למכון יופי בשדרה החמישית (בעזרת הלוואה שקיבלה מאחיה). היא למדה משותפתה לרקוח את המשחות המתאימות ולעשות עיסוי, והחלה לאסוף אביזרים למכון שתפתח בעצמה.
היא התלבשה כמיטב אופנת ניו-יורק, למדה כל מה שניתן על איפור, תסרוקות ותיאטרון, והכירה היטב את נשות ניו-יורק המפורסמות. היא חיפשה לעצמה שם חדש, ובחרה בשם מתוך פואמה של המשורר טניסון: אליזבת ארדן.

ברוכים הבאים ל"תרבות היופי"

כאשר שכרה את הסטודיו שלה, בשדרה החמישית, היא שכנעה בעלות מספרה וחנויות בשכנותה, לשלוח אליה לקוחות בשיטת "טובה כנגד טובה". על דלת הכניסה למכון המהודר היה תלוי שלט: "אליזבת ארדן, תרבות היופי".
בעשורים השני והשלישי של המאה, הוציאה אשה אמריקנית על מוצרי יופי, 150 דולר בשנה. המוצרים יוצרו במעבדות, ונמכרו במכוני יופי. אליזבת ארדן הכניסה נורמות חדשות.
היא קראה למכון שלה "תרבות היופי", וגבתה ליום טיפולים אחד 150 דולר. יום הטיפולים החל בתרגילי התעמלות. היא הנהיגה בקרב לקוחותיה ועובדיה את האיסור להשתזף ולעשן. עובדת שהגיעה שזופה - פוטרה, וכך גם העובדים המעשנים.
ארדן פתחה במהלך השנים סלונים בכל בירות אירופה וערי ארצות-הברית הגדולות ועד 1935 פתחה 40 סלונים.
הסלונים היו ממוקמים ברחובות הראשיים, בהם התגוררו הקליינטיות הנכונות. המכונים העסיקו עובדות ועובדים מנוסים, שטיפלו בנשים באותה שיטה: תרגילי התעמלות, טיפולי פנים וגוף, וכן מכירת מוצרים.
בצרפת הקימה ארדן מעבדה, שהעסיקה מאות אנשים שייצרו את מוצריה. עד 1930 כבר ייצרה ארדן ומכרה ברחבי העולם 110 מוצרים שונים (יותר מכל חברה אחרת עד אז), שכללו איפור, מוצרי טיפוח, טיפול ובישום, אופנה ואבזרים.
מעצבי אופנה מפורסמים הכינו אוספי אופנה תחת השם ארדן, שנמכרו בסלונים השונים.

לא מוכרת לאף אחד

ב-1929 קיבלה אליזבת ארדן הצעה לקניית החברה שלה תמורת 15 מיליון דולר. היא סירבה, בטענה שהיא מתכוונת להיות אשה עובדת עד יומה האחרון ולעבוד קשה כל הזמן. החל משנות ה-30 היתה לארדן תוכנית רדיו משלה, בה הסבירה למאזינות איך להשתמש במוצריה ואיך להשיג את המראה הטוטלי.
כתבות בעיתונים קבעו את שם המותג של ארדן בין שלושת השמות האמריקניים הידועים ביותר בעולם, לצד זינגר (מכונות תפירה) וקוקה קולה.
את בעלה הראשון, טומי לואיס, הכירה ארדן כשהפליגה מפאריז לניו-יורק. נישואיהם ארכו 15 שנים. לואיס הקים את חטיבת המכירות הסיטוניות של חברת ארדן. בתום 15 שנה הוצאו חפציו מהדירה והוא הצליח לקבל 25 אלף דולר בלבד - פנסיה על עבודתו בעסקיה. הבעל השני היה נסיך טטרי אמיתי, מיכאל אבלנוף, שהיה צעיר מארדן ב-17 שנה. הנישואין נערכו בעת שניהלה רומן סודי עם תום וויט מחברת כתבי העת הרסט, גבר נשוי.
לאחר שנישאה לאבלנוף, דרשה ארדן ממכריה שיקראו לה נסיכה. דרישה שלא התממשה, אגב. הנישואים נמשכו פחות משנה. הנסיך הרוסי טען כי יצא מביתה של ארדן כשרק בגדיו לעורו. ארדן הוסיפה: "הוא הגיע עם שתי חליפות ויצא עם 22".

בכל זאת פלורנס

ב-1946 הופיעה ארדן על שער המגזין "טיים" כאשת העסקים מספר אחת באמריקה. בכתבה המרכזית סופר בין השאר כי היא הצילה בזמן המלחמה עשרות מעובדיה בבירות אירופה הכבושה, הביאה אותם לארה"ב, עזרה להם כספית ודאגה להם לעבודה ולדרכונים.
פלורנס נייטינגייל גראהם נפטרה בגיל 88. עד יומה האחרון שלטה בחברה, ולא הכינה לעצמה יורשים. היא ניהלה הכול בעצמה והיתה בעלת כל המניות בחברה. ביום מותה עבדה כרגיל במשרדה בשדרה החמישית, שם שוכן עד היום אותו סלון מפורסם שלה, ועדיין פוקדות אותו נשים ונערות עשירות.
לאחר מותה נמכרה החברה לחברת הקוסמטיקה אלי לילי, ואת הכסף ירש אחיינה. ב-1987 נקנתה ארדן על-ידי חברת פברג'ה, וב-1989 היא נרכשה על-ידי קונצרן הענק יוניליבר. יוניליבר משקיעה בארדן 850 מיליון דולר בשנה במחקר ופיתוח, ולרשות ארדן עומדים כל המדענים והחוקרים שלה.
מוצרי אליזבת ארדן מיובאים לארץ מאז 1952 על-ידי חברת הקוסמטיקה אלפא, שנוסדה על-ידי לסלו ברנד ב-1933 בחיפה ומנוהלת היום על-ידי רונן שמיר.

פורסם במגזין "ממון", ידיעות אחרונות, בתאריך 10/11/98