ניצול: "לימוד השואה בגן? מרתיח את הדם"

"הכוונה לבנות תוכנית מחייבת מלמעלה ללימוד השואה החל מגיל הגן נראית לי מבהילה". ד"ר קלודי טל, ראש התוכנית לתואר שני בחינוך הגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, מתקשה להבין מה עמד מאחורי החלטת משרד החינוך להחיל את לימוד השואה כבר בגני הילדים. לדברי ד"ר טל, "לא ניתן לשלוט במחשבות, בחרדות ובאופן שהילדים ישבצו את המידע המתקבל בתודעתם".

סיפורים חמים נוספים - בפייסבוק שלנו

במסגרת התוכנית החדשה "בשביל הזיכרון" שפרסם אתמול (יום ה') משרד החינוך, הגננות יבחרו דרך מותאמת להצגת יום השואה בהתייחס ל"שלבי ההתפתחות השונים של הילדים, לידע שלהם, לאישיותם ולרגישויותיהם". מלבד גני הילדים, תיושם התוכנית החדשה גם בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים.

לפי התוכנית, בעת הצפירה יהוו הגננת ומבוגרים נוספים מודל לעמידת דום. לילדים יוצע להצטרף לעמידה, אך במשרד החינוך ציינו כי אין לצפות מהם לעמוד לכל אורך הצפירה או לבטא עצבות. במשרד אמרו כי "לקראת הצפירה יוסבר לילדים כי יום השואה הוא יום שבו רוצים להזכיר לכל האנשים תקופה קשה שאירעה לפני שנים רבות ויודגש בפניהם גם הריחוק הפיזי".

ד"ר טל ממכללת לוינסקי, שמתנגדת כאמור ליישום התוכנית כבר בגני הילדים, ציינה עוד בדבריה כי "תפקידנו במידה רבה כמחנכים הוא להגן על הילדים, לאפשר להם התפתחות בתנאים מוגנים ובטוחים, שבהם יוכלו לחיות וללמוד, ולא לחשוף אותם לכל הרוע שבעולם".

ניצול שואה: "זה לא נחוץ בגילים האלה" 

גם בקרב ניצולי השואה יש כאלה שהביעו התנגדות חריפה. אחד מהם, אורי חנוך (86) שמשמש כחבר הנהלה במרכז הארגונים של ניצולי השואה, אמר: "זה פתוח הרתיח את דמי. למה צריך לדבר על הנושא הזה עם ילדים בגני ילדים ובכיתה א' ו-ב'? אי אפשר לחכות לגיל 12? זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת, זה לא בא בחשבון. זה כואב לי".

חנוך אמר עוד כי "בסופו של דבר, אין מישהו אחר חוץ מניצולי השואה שיודעים להעביר את זה לילדים. כשאני בא להרצות אני שואל אם יש ילדים מתחת לגיל 12, ואם אומרים לי שכן אז אני לא בא. עד כמה אפשר לייפות את הנושא הזה? אני חושב שבגילים האלה זה לא נחוץ. אם הילד שואל אז יש הזדמנות לספר בצורה מתחמקת, אבל לא כתוכנית לימודים מחייבת".

הכניסה לאושוויץ-בירקנאו. מחלוקת קשה במערכת החינוך(צילום: EPA )

במשרד החינוך הסבירו כי "ההנחיות לגננות מבהירות כי יש להימנע משימוש באמצעים הכוללים תכנים מאיימים המתבססים על המחשות פיזיות, כגון סימולציות והצגות שחושפות את הילדים לחוויות של הזדהות, וכן מהצגת תמונות העלולות לעורר פחדים. העיסוק בנושא יהיה בסמוך לצפירה ומעט אחריה. מעבר לכך, שגרת פעילות היום של הגן תישמר".

נשיאת מכללת לוינסקי, פרופ' לאה קסן, סבורה אף היא כי ההחלטה להחיל את נושא השואה כבר בגני הילדים ובכיתות הנמוכות בבתי הספר היסודיים בעייתית. לדבריה, "לראייתי, לילדים בגיל הזה אין כלים להתמודד עם הנושא. כל אזכור של הנושא מול ילד או ילדה שעדיין חסרות להם מיומנויות עיבוד מידע מתאימות, עלול לעורר אצלם חרדות שאין להם עדיין יכולת להתמודד עמן. בגיל בית הספר הילדים יהיו מוכנים יותר".

גננת שמתנגדת: "מקריאה לילדים סיפור" 

ומה חושבות הגננות? גננת בגן חובה, שביקשה להימנע מפרסום שמה, אמרה: "באופן אישי הייתי שמחה להימנע מלדבר על הנושא הזה בגן. זה נושא מאוד מורכב, כל ילד מגיב אליו אחרת, לפעמים ילדים מגיעים עם מידע מהבית שלא תואם את מה שהילדים האחרים מכירים, ונשאלת השאלה כמה הילד בנוי לשמוע על הנושא. בזמן הצפירה הם שואלים שאלות ועליי לספק את התשובות. אני מקריאה לילדים סיפור, לפעמים אנחנו יוצאים לטקס בבית הספר הסמוך בשביל לעמוד בצפירה".

מנגד, גננת מאזור השרון שתומכת בתוכנית, אמרה: "צריך להתייחס ליום הזה גם בגני הילדים. אני בדרך כלל מתחילה לדבר איתם על הנושא יום קודם, מסבירה להם מה זה צפירה ולמה היא מתקיימת כדי להוריד חששות של פחד מהרעש. אני מדברת איתם על איך עומדים בצפירה ולא מעירה למי שצוחק. אני מספרת להם שנהרגו הרבה יהודים ושזו הייתה מלחמה שהשתתפו בה מדינות רבות שבראשן עמדה גרמניה. התוכנית יכולה לסייע לגננות חדשות".

המחלוקת בסוגיה משותפת גם להורים. עמית טרייסטר, אב לארבעה שתומך בתוכנית, אמר כי "יש חשיבות שהנושא הזה ידובר בגני הילדים ובבתי הספר, כל עוד המחנכים מקבלים הכשרה מתאימה לכך. עד היום הם לא קיבלו הכשרה וזה יצר בעייתיות וחוסר סדר. הילדים נחשפים היום יותר מתמיד לסרטים, כתבות בכלי התקשורת ושיח בתוך הבית. אני לא בעד להסתיר מהם פרק כזה או אחר בהיסטוריה שלנו, אפילו בגילים הנמוכים".

מיכל רייכר, אם לילדים בגן ובבתי ספר יסודיים, סבורה אחרת. לדבריה, "מכיוון שמדובר בנושא מאוד טעון יהיה קשה להשגיח על אופן העברת התכנים ולהימנע מההסבר הוויזואלי. התיאורים האלה לגיל הזה, מעודנים ככל שיהיו, פשוט לא טובים. צריך למנוע את זה לחלוטין מילדים בגיל צעיר".

התוכנית החדשה תיושם כאמור גם בבתי הספר היסודיים. בכיתות א'-ב' יהיה לימוד מבוקר של פרק השואה, מתוך הנחה שחשיפה מותאמת ומבוקרת יכולה להגן מפני טראומה, בכיתות ג'-ד'

יתמקדו בסיפורה של המשפחה והיחיד בתוכה ובכיתות ה'-ו' יתמקדו המערכים החינוכיים בסיפורם של ילדים שהנושאים ההיסטוריים נשזרים בו.

עד התוכנית החדשה, לימוד השואה מגני הילדים ועד לחטיבות הביניים היה לא מוגדר ולא ברור. באופן מעשי, תלמידים נחשפו לראשונה באופן מבוקר ומסודר לנושא השואה רק בתיכונים במסגרת שיעורי היסטוריה ולקראת בחינות הבגרות. במשרד החינוך ציינו כי הצורך בהסדרת הנושא בתוכנית עלה על רקע מקרים שבהם תלמידים צעירים התקשו להתמודד עם מראות קשים מתקופת השואה וגם לנוכח בקשות של מורים ומנהלים ללמד את הנושא במסגרת תוכנית מסודרת.