לאסיר 34378 אין רשות לסלוח!
"צעדת החיים" לזכר יהדות הונגריה תיערך תחת הכותרת "זוכרים וסולחים". אבא, שגורש מבודפשט לאושוויץ וניצל בנס, לא ישתתף באירוע - שהמסר העולה ממנו חמור לא-פחות מהכחשת השואה. היהדות מחנכת לזיכרון ארוך-טווח ואינה מתיפייפת בסליחה מתחסדת כבנצרות
בימים אלה מתקיימים אירועי זיכרון לציון שבעים שנה לגירוש יהודי הונגריה ולהשמדתם של כשש-מאות אלף מהם בשואה.
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אחד מהאירועים, "צעדת החיים" אל תחנת הרכבת "קלטי" שממנה יצאו השילוחים אל מחנות ההשמדה, מתקיים בשיתוף פעולה של ארגונים שונים - ובהם גם כנסיות נוצריות והפדרציה של הקהילות היהודיות בהונגריה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- פסח בירושלים: גזענות והסתה בשם הדת/ רוחמה וייס
חילונים, התחילו גם אתם לכבד זקנים!/ ד"ר יעקב בן שאול
המפרסמים בהלם: הדתיים הם מגזר!
המארגנים פרסמו שבצעדה ישתתפו בני משפחות של קורבנות השואה לצד בניהם ונכדיהם של חיילי האס.אס הגרמני וחברי הארגון הנאצי "צלב החץ" שפעל בהונגריה, תחת הכותרת: "זוכרים, סולחים ומעצבים את העתיד בידידות".
השואה היא דבר שניתן לסלוח עליו?!
אבי, משה שנוולד (אסיר מס' 34378), היה בין המגורשים הללו מבודפשט, הגיע לאחר תלאות רבות לאושויץ וניצל בניסי ניסים. רוב בני משפחתו המורחבת נספו בה.
לא הוזמנתי לאירועים, וגם לוּ הוזמנתי לא הייתי יוצא מהארץ כדי להשתתף בהם - ובמיוחד כאשר כותרתם כה מקוממת:
"זוכרים וסולחים". בעיניי, קריאה זו חמורה הפוגעת בזכרם של קדושי השואה לא פחות מ"הכחשת השואה", שכן אין הבדל גדול בין הטוענים שהיא כלל לא הייתה לבין אלה האומרים שהיא לא הייתה חמורה כל-כך כפי שמתארים היהודים.
השואה היא דבר שניתן לסלוח עליו?! שואה היא הקטסטרופה בהתגלמותה, היא שפל המדרגה המוסרית שאליה הגיע המין האנושי, שבה הפך אדם, מבחירה, למפלצת. דבר זה הוא בלתי נסלח! הטפה ל"סליחה" משדרת את המסר שהשואה איננה דבר חריג שבו לא ניתן להתאמץ קצת כדי להתגבר על העכבות הנפשיות ולסלוח.
היהדות מחנכת לזיכרון ארוך טווח, ואינה שוכחת את צורריה, ששלחו יד בבניה ובנותיה. היהדות אינה מתיפייפת בסליחה מתחסדת, מן השפה ולחוץ, כבנצרות. היהדות מחנכת את האדם לרדת לשורש של מלא חומרת המעשים ולא לנסות לטשטשם.
רק מי שאינו מבין או שאינו מכיר בחומרת המעשים, יכול להרשות לעצמו לשכוח או לסלוח. אנחנו איננו שוכחים ואיננו סולחים - ואין לנו רשות לסלוח! אין לנו רשות לעשות הנחות למי שמרגיש רגשי אשם!
תשכח ימיננו אם נשכח! תדבק לשוננו לחיכנו אם נסלח!
ביהדות מצוות רבות שתכליתן שימור הזיכרון, ובמה שקשור לאויבנו שפגעו בנו, כ"עמלק", אנו מצווים לזכור"משרשי המצווה: לתת אל לבנו שכל המצר לישראל - שנוא לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו כמו שאתה מוצא בעמלק" (ספר החינוך - מצוה תרג).
אף שלא חוויתי את האירועים בעצמי, אני איני יכול לשכוח אותם ולו לרגע, שכן שמי הכפול, אליעזר חיים, נקרא על שם סבא רבא שלי, ר' אליעזר קולקה הי"ד, איש חינוך מסלובקיה שנרצח על ידי הנאצים ביערות, כשברח עם הפרטיזנים, ואיתו כמעט כל בני משפחתו, ועל שם חיים שנוולד הי"ד, דוד אבי (שיחיה) שמצא את מותו כנראה במחנה מאוטהאוזן.
על דמותם ופועלם שנגדע באיבו גדלתי. כמה ברכה וטוב היו יכולים הם וחבריהם להביא לעולם אלמלא הונף הכורת על חייהם על ידי מרצחים (גרמנים והונגרים כאחד) - על לא עוול בכפם. הם שנאו אותם רק משום שהיו יהודים ("דוד חיים" הי"ד אף זכה בכמה אותות הצטיינות כחייל בצבא ההונגרי במלחמת העולם הראשונה).
בשבועות האחרונים סיים אבי את מלאכת ההוצאה לאור של ספר הזיכרונות שלו "34378", מימי השואה וממחנות אושוויץ - כמאתיים עמודים שבהם הוא מגולל סיפור תקופה איומה של כשנה וחודשיים. זיכרון השואה אצלנו תמיד היה כאוב, ולעולם לא הגליד, הסיפורים סופרו טיפין-טיפין, וכאן נחשפנו לראשונה לסיפור במלואו וברצף.
מדף לדף התמלאתי הערצה - לאמונה, לדבקות בקדוש ברוך הוא ובמצוות, לתושיה ולכח העמידה, ובמיוחד שלאחר כל התופת והאימה שעלולים להטריף דעתו של אדם הוא עלה לארץ, שירת בצה"ל והקים משפחה ברוך השם עם אימי שתחיה - גם היא אשת חינוך יוצאת שואה - והיה שותף ביצירה ובהקמה מחדש של מערכת חינוך דתי-לאומי לתפארת, בעפולה, בית שאן וצפת.
אבל יותר מכל, חידד הספר עבורי את משא הזיכרון ומשימת הזיכרון, לנו, בני הדור השני של השואה,
לשמר את המחויבות לזיכרון השואה. לא רק לזכור ש"הייתה שואה", אלא גם לזכור מה היה בה.
תשכח ימיננו אם נשכח! תדבק לשוננו לחיכנו אם נסלח!
הרב אל"מ (מיל') אליעזר שנוולד הוא ראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין ובאופקים
לפנייה לכתב/ת 
