מפסידים לחמאס במלחמת הרוח

לפני זמן לא ארוך בדקתי את החדשות באתר זה ונדהמתי לגלות שחמאס בחר לפרוש ממסלול הלימודים של הרשות הפלסטינית ולהוציא לאור ספרי לימוד משלו. מה מדהים פה, ישאל השואל, ולמה שיטרח חמאס ויוציא ספרי לימוד אם כבר יש תוכנית לימודים? ובכן, בחמאס החליטו שהתכנים בתוכנית הרגילה לא מתאימים לזהות שהארגון רוצה שהצעירים הפלסטינים יגבשו, אז ישבו טובי המוחות וחשבו איך לגבש זהות חדשה. הזהות החדשה הזו אמנם לא מעוגנת תמיד בפרטים היסטוריים, אך בדיוק לשם כך הדפיסו ספרים חדשים: ספרים שמוכנים לכופף את ההיסטוריה, את היושר החינוכי ואת המוסר בפני האידיאולוגיה.

רוצים דוגמה? בבקשה: פלסטין היא מדינה ערבית המשתרעת בין ירדן לים וכוללת את באר שבע וחיפה, היהודים והציונות אינם קשורים לישראל משום שבני ישראל הושמדו, התנ"ך והתלמוד מפוברקים וגם, למקרה שתהיתם, מבצע "עמוד ענן" החל בהפגזה מסיבית על הכנסת והסתיים לאחר תחנוני הציונים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לזכר אמי הגיבורה / מרגלית יהב

שואה בגן - מי ירחם על הילדים? / אורה גולדהירש, אריאנה מלמד

המצב היה יכול להיות בסדר אם היחס למקצוע היה כמו אצלנו, השכנים: התלמידים היו יושבים במשך שעתיים-שלוש בשבוע, משחקים בסמארטפון, משלימים שיעורי בית במקצועות אחרים ומחכים שהמורה יפסיק ללהג על משהו שקרה עוד לפני העונה הראשונה של כוכב נולד. יתרה מזו, לאחרונה ביטל משרד החינוך את החיוב להקצות מינימום של שבע שעות שבועיות למקצוע ונתן למנהלים אפשרות לקצץ בחלק מהשעות הללו כראות עיניהם.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שאצל חמאס דווקא לוקחים את המקצוע ברצינות, ולא רק שהכפילו את שעות הלימוד אלא גם היטיבו להבחין בכך שלא מדובר רק באיזו "היסטוריה" בעלמא אלא ב"חינוך לאומי". לא פחות. ואצלנו? זה לא משנה אם אנחנו אנשי שמאל או אנשי ימין, תומכי שתי מדינות לשני עמים או שתי גדות לירדן, כי האמת העגומה נותרת בעינה: גדל פה דור חסר זהות. דור שהגיבורים שלו בפריים-טיים לא יודעים את מילות ההמנון וגם לא סגורים מה קרה בתרפ"ט. דור שכדי לקבל הזדמנות הוגנת בעולם המערבי חייב להשקיע את עצמו עד אובדן בלימודים פרקטיים וריאליים שיבטיחו לו הכנסה גבוהה. דור שעוד יש לו כמה פרות קדושות אך הוא הולך ומאבד אחיזה בהן. דור שמילים כמו ציונות, יהדות, דמוקרטיה וערכים הולכות והופכות יותר ויותר מעורפלות עבורו.

זה לא מניפסט קנטרני. אני פוגשת בכיתה בני נוער נפלאים, נלהבים, מוכשרים, מלאי עוצמה. אך מבחינת הזהות, הם אבודים - והכוונה היא לזהות האישית, הלאומית והמוסרית שלהם. אם נרצה או לא, אנחנו חיים באזור לחימה, אך לא במובן הרגיל. במלחמה הצבאית צה"ל יעשה את שלו, אולם מתחוללת פה מלחמה נוספת, דרמטית לא פחות ובעלת חשיבות אקוטית - וזו מלחמת הרוח. זו מלחמה על הזכות לקבל החלטות מהמקום הנכון, על הניסיון לכונן כאן חיים שלא מנוהלים על-ידי פחד וכוח אלא על ידי אנושיות, מוסר, יושר וצדק - ערכים שמורשת ישראל גדושה בהם.

לדעת לאן הולכים

תלמידים שלנו שומעים על הגדה המערבית ולא יודעים איפה היא, שומעים על "מדינה יהודית" וכבר לא בטוחים מה זה להיות יהודי, שומעים משהו על "ארץ האבות" או "בכוח הזכות" ולא מצליחים לצלוח פרק בתנ"ך. וזו לא אשמתם, אגב. זו חובתנו לתת להם את הכלים כדי להפוך אותם לאנשים גדלים, חושבים, מבינים, מעמיקים. אנחנו צריכים גם אנשי ימין רציניים וגם אנשי שמאל חדורי שליחות, דתיים שורשיים וחילוניים מלאי עקרונות, אנחנו צריכים אנשים מכל קצות הקשת החברתית, הדתית והפוליטית שיידעו בצורה עמוקה מי הם, למה הם פה ולאן הם הולכים, ושיוכלו לדבר ביניהם כדי לקחת את המדינה שלנו עוד כמה צעדים קדימה.

אין צורך לשלוח את כולם לפקולטות למדעי הרוח, אבל אנחנו חייבים לילדים ולחברה כולה את ההזדמנות לצאת מהניוון ולבנות פה משהו גדול יותר. לא ייתכן שבעוד ילדי הרשות הפלסטינית לומדים לבסס את זהותם על שנאה, שקרים ורוע, לא נעשה אנחנו מאמץ לבסס זהות אמיצה של ישראליות במובן האמיתי והיפה שלה.

אז נכון ששר החינוך לא ממש קיצץ שעות של היסטוריה אלא רק נתן לבתי-הספר אפשרות לעשות זאת - אך נורתה יריית הפתיחה ומורים להיסטוריה מכל הארץ מדווחים שכבר ניתנה להם ההוראה ללמד פחות. קשה לי להאמין שהמשרד - עם כל כוונותיו הטובות - היה משאיר מקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית לשיקול דעתם הדידקטי של המנהלים.

לא מדובר פה על משכורתם של המורים להיסטוריה או על כבודם העצמי, אף שאלו נושאים שאולי ראוי לדון בהם, מדובר על עתיד המדינה, על עתיד הילדים שאנחנו מגדלים והתלמידים שאנחנו מחנכים, ואם תרשו לי רגע להיות דרמטית - על עתיד המזרח התיכון כולו. מורה יכול, כמובן, לדון עם תלמידיו על המלחמה הפיזית שאנחנו מנהלים, לעודד עמדות בעד ונגד (לתשומת לבך, אדם ורטה), לדבר על כיבוש ועל פלורליזם ועל ארץ ישראל השלמה, אך במלחמת הרוח - אנחנו חייבים להיות חזקים מתמיד.

הכותבת היא מורה להיסטוריה וסטודנטית להיסטוריה ומחשבת ישראל במכללת הרצוג בגוש עציון

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il