העליון: מענק סודיות בסך 1.2 מיליון חייב במס

סמנכ"ל הכספים המפוטר של T.T.I. TELECOM קיבל פיצוי עבור התחייבות לשמירת סודיות. הוא טען שהסכום פטור ממס, אבל פקיד השומה התעקש

עו"ד יפית מנגלפורסם: 28.04.14 , 18:41

ישראל עפר היה סמנכ"ל הכספים בחברת התוכנה T.T.I. TEAM TELECOM עד שפוטר ב-2008. בנוסף לפיצויי הפיטורים הוא קיבל גם פיצוי כספי של יותר ממיליון שקל. האם הפיצוי הנוסף פטור ממס? בשבוע שעבר השיב בית המשפט העליון בשלילה על השאלה: מדובר בהכנסה מעבודה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

עפר פוטר לאחר שהסתכסך עם בעל השליטה בחברה. הוא דרש סכום של חמישה מיליון שקל עבור שנת הודעת מוקדמת, מענק מיוחד, בונוסים, הפרשי שכר ופיצוי על לשון הרע. בסופו של משא ומתן הגיעו הצדדים להסכם גישור שנחתם בדצמבר 2008.

בהסכם נאותה החברה לשלם לו פיצוי כספי של כ-1.2 מיליון שקל, הכולל בין היתר 12 משכורות ומענק חד-פעמי. עפר מצדו התחייב לשמירת סודיות כלפי החברה ולהימנע מתחרות עמה. הפיצוי לא כלל את פיצויי הפיטורים, ששולמו בנפרד.

בדו"ח השנתי שהגיש עפר לפקיד השומה לאותה שנה הוא דיווח על סכום הפיצוי כהכנסה פטורה ממס. פקיד השומה חלק על עמדתו וכך גם ועדת ההשגה. עפר ערער על השומה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע וטען שכספי הפיצוי שולמו שלא עבור עבודתו אלא כתמורה להתחייבותו שלא להתחרות בחברה ולשמור על סודותיה. כמו כן טען שמדובר בכספים ששולמו לו לאחר שעבודתו הסתיימה עם פיטוריו המיידים ביולי 2008.

פקיד השומה עמד על התנגדותו. לעמדתו, גם אם הפיצוי שולם כדי שלא יתחרה בחברה, עדיין מדובר בהכנסה מעבודה, שכן תנאי זה למעשה מגביל את המערער מלהפיק הכנסה שמחויבת במס. עוד נטען כי עפר סיים את העסקתו רק במועד החתימה על הסכם הגישור, ועד אז שולם לו חלק ניכר מהכספים - רובם כמשכורת רגילה. כך גם הגדיר זאת טופס 106 שהגישה החברה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה ועפר ערער לבית המשפט העליון.

תכלית הפיצוי: זכויות עבודה

נשיא העליון אשר גרוניס לא מצא לנכון להתערב בפסק הדין של המחוזי, ולעמדתו הצטרפו השופטים יצחק עמית ואורי שהם. השופט גרוניס קבע שהסכם הגישור מכריז על סוג ההכנסה באופן ברור ביותר: ההסכם נועד לסילוק סופי של כל התביעות בגין העסקת העובד.

נפסק כי הפיצוי שקיבל הסמנכ"ל המפוטר ניתן לו נוכח טענתו שמגיעים לו כספים מכוח עבודתו. סכום זה אף כולל רכיבי שכר מובהקים כמו בונוסים והפרשי שכר.

באשר להתניית אי-התחרות נקבע כי זהו תנאי נלווה בלבד להסכמת החברה לשלם למערער את הזכויות שדרש מכוח יחסי העבודה שהסתיימו, ומשכך גם לא משנה מתי סיים בפועל את עבודתו ומתי שולמו לו הפיצויים. הערעור נדחה ועפר חויב לשלם לפקיד השומה הוצאות של 25 אלף שקל.

נסיבותיו העובדתיות של המקרה ונימוקי פסק הדין מעלים כי אין כל חדש תחת השמש: התשלומים ששולמו למערער הינם בגין התקופה שבה עדיין התקיימו יחסי עובד-מעביד, ולפיכך דינם כדין שכר עבודה על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.