כשר, בהשגחת שרית חדד

תעודת כשרות

הצליח לאייל גולן. אחרי שאתניקס אמרו לו "לא" על ההצעה למופע משותף בפארק הירקון (מפחיד איך שגלגל מסתובב) - דווקא שרית חדד היתה זו שאמרה לו כן, ותחבק אותו על הבמה באיצטדיון בלומפילד ב-24 ביוני מול אלפי צופים ומצלמות הטלוויזיה שיהיו שם כדי להנציח את הרגע בו האישה המצליחה והאהובה ביותר במוזיקה המזרחית שמה על הזמר הפגוע את הסטמפה ונותנת לו תעודת כשרות.

את השיקול של גולן לקיום המופע אין צורך להסביר. אחרי הפרשייה הקשה, אין כמו חיבוק של אישה, מזרחית ומצליחה כדי להכשיר את הדרך שלו בחזרה למיינסטרים - אבל ההסכמה של חדד היא התעלומה הגדולה. אחרי שנים בהן אבי גואטה דאג לבנות לה תדמית ממלכתית, די תמוה כיצד הסכים לקחת סיכון ולתת לבת טיפוחיו, האישה שרק לפני חודשים ספורים הצטלמה לפרסומת לחיזוק התדמית הנשית בקרב נערות, הבת שהכניסה לאחרונה ספר תורה לזכר אביה במעמד רבנים גדולים - לענות בראיונות לקראת המופע על סוגיית גולן. והיא בהחלט תישאל על כך. 

תם ישאל "למה היא בכלל צריכה את זה", אבל חכמים כבר למדו שיש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע. דבר אחד ככל הנראה בטוח  - כשר או מסריח - הזמינו כרטיסים מראש.

כבר לא כואב להם

בשקט בשקט עוברת גלגלצ שינוי בהתייחסות למוזיקה המזרחית. משנים ארוכות בהן שולבו לכל היותר זמר אחד או שניים מהז'אנר בפלייליסט המפורסם של התחנה - מבט על רשימת ההשמעות של החודשים האחרונים מגלה שהמספר הכפיל את עצמו ואף יותר מזה, כשבשבועות האחרונים מככבים שם שיר לוי עם "להשתגע", מאור אדרי עם "לא כואב לה", "ואם פרידה" של דקלה, "סופה" של עמיר בניון, ו"קשה בלילה" של שי צברי. פופ מזרחי מיינסטרמי לצד צליל ערבי מורכב.

האם עדיין אין פספוסים מצד התחנה? יש ותמיד גם יהיו, אבל אחרי שנים בהן התחנה הותקפה - כולל על ידי כותב שורות אלו, על היעדר המוזיקה המזרחית בה, מרגישים כעת שינוי וצריך גם לברך על הטוב.  

דרושה מהפכה

על תופעת גזירת הקופונים בתעשיית המוזיקה כבר קראתם כאן בהרחבה. במקביל פורסם בימים האחרונים כי בית המשפט הטיל צו עיקול על הכנסותיו של מאור אדרי בעקבות סכסוך בינו לבין חברת "ג'רני הפקות" המשווקת את הופעותיו. משיחות עם גורמים מובילים בתעשיית המוזיקה עולה כי מי שמנהל את הקריירה של הזמרים הם כבר לא המנהלים, שדרני הרדיו, עורכי העיתונים או הזמרים עצמם - אלא אותן חברות בוקינג שגורפות עשרות אלפי שקלים לכיסן מההכנסות של הזמרים, עובדים בשיטה כוחנית של בלעדיות, עושים לעיתים קרובות מדי קומבינות על חשבון גבם של האמנים בשיטות שמתאימות יותר לשוק (כמו למשל לטעון שזמר לא פנוי כדי לקדם זמר אחר שמרוויחים יותר על מכירתו).

הדבר העצוב הוא שידיהם של הזמרים ומנהליהם כבולות, כי השוק נשלט כולו תחת שלוש-ארבע חברות גדולות שמחזיקות את כולם במבושים. מה הפתרון? להעתיק את דוגמאת חברות הסלולר: דרוש איזה מיכאל גולן שיקים משרד אמין ומקצועי, חף מקומבינות, יגבה מחירים

 שפויים ובעיקר יפסיק עם ההתנהלות הבעייתית שהורסת קריירות של זמרים שיושבים בבית שלא בצדק. אז מי מרים את הכפפה?

מהר, לפני שהפלייליסט ייסגר

אתם יודעים כמה שירים ואלבומים יצאו דרך מערכת הפצת השירים לינקטון בחודש שבין פורים לפסח? 234. כן. ניסיתי לספור בעצמי אבל בסוף התייאשתי ואת הנתון המדויק סיפק לי יקיר חג'ג' הבעלים של החברה שדיווח שמדובר בעליה של 56% ביחס לחודשים רגילים. מדוע ההיסטריה? פשוט מאוד - זה הרצון להוציא את השירים לפני הפסח מתוך תקווה שייכנסו לפלייליסט של גלגלצ לתקופת החגים הארוכה, במהלכה נשאר הפלייליסט זהה במשך כחודש - מה שמגדיל את הסיכוי שלו להפוך ללהיט - ומנגד, ספירת העומר שמתחילה מיד בצאת חג ראשון שמהלכה נוהגים דיני אבלות.

אני מכבד את השיקול של ספירת העומר, המסורת היא דבר חשוב וחס וחלילה לא תשמעו ממני גינוי להקפדה זו, אבל מה הלחץ המטורף הזה להספיק להוציא את השירים דווקא לפני פסח? למה לא ניתן היה לחכות לל"ג בעומר ולחודשי הקיץ שבאים אחריהם להוצאת השירים באופן מסודר, אחראי ושקול כשיהיה להם יותר סיכוי להצליח? איזה עיתונאי או שדרן רדיו יכול להקשיב לרבע מכמות השירים שנשלחו, שלא לדבר על כולם?

לפעמים אני מסתכל מהצד על התעשייה הזו ומופתע שישנם כאלה שבסופו של דבר מצליחים עם התנהלות עקומה כזו. הזמרים מחפשים טקסטים בנרות, שולחים אותם למלחינים הטובים בשוק, מפיקים ומעבידים אותם בעשרות אלפי שקלים, משקיעים ביחצנות ובסוף? דממה. בהחלט יכול להיות שחלקם שירים טובים, שמגיעים בשיטה הזאת אל פח האשפה של המייל.  

גל חדש

ונסיים במי שהמתין לאחרי החג ולכן יכולתי להתפנות אליו: גל סינואני הוציא השבוע את אלבום הבכורה שלו "המתנה שלי", עליו עבד עם אביו אבי סינואני ואחיו הסופר מוכשר נאור, שנחשב לאחד הכישרונות המבטיחים בתעשיית המוזיקה המזרחית. 15 שירים יש באלבום, על כמה מהם חתומים דודו אהרון ואפילו חמי רודנר - וניכר שסינואני ניסה לשלב מינון נכון בין בלדות מרגשות לשירי חפלה.

האלבום החדש אינו מביא בשורה חדשה לז'אנר המזרחי אבל הוא בהחלט נעים לאוזן. מסוג האלבומים שמתאימים ליום שישי בבוקר - מזרחי פשוט אבל מקסים. שיצליח.