לניצולי שואה אין כסף לתרופות: מי אשם?

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא רגע מתאים לעריכת חשבון נפש: לא במחוזות אחרים מעבר לים, אלא בתוך הבית, בינינו, ביחסנו כחברה לניצולי השואה בהיבטים של בריאות, רווחה, סעד, דיור, פרנסה וכבוד. בעיקר אמורים הדברים לגבי החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, שהסובב אותה הוא סך כל הרעות החולות הפוקדות את החברה הישראלית, שאינה מתבגרת. פקידות בירוקרטית ש"מצליחה" לא לחלק את כל הכסף, שאנחנו ולא אחרים "גזלנו" מהניצולים.

כ-40% מניצולי השואה נזקקים לחסדי קרן הרווחה לניצולים, בה בשעה שבחברה להשבת רכוש קיים סכום שנאסף ואין לו יורשים, כסף שיכול היה לסייע לזקוקים לו. זו לא ישראל המוסרית שראוי שתתקיים בשנת 2014.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

חדשות בריאות נוספות:

• מיני דיאטה: לרזות 5 קילו עם 7 כללים פשוטים
• כאבי ברכיים: הטיפולים היעילים - והסיכונים
• מדריך: מה אסור לאכול כשלוקחים פראצטמול?
  

רק 10% מהיורשים אותרו

בימים אלו התקבלה החלטת ממשלה שלפיה תוך חמש שנים מהיום תסיים החברה להשבת רכוש לאתר קרקעות, בתים, מניות, יצירות אמנות - כאלו שנרכשו בארץ ישראל המנדטורית מתוך תקווה לממש את הזכויות על הנכסים בעת העלייה לארץ. רוב רכוש זה נמצא כנראה ברשות קק"ל, הסוכנות היהודית והבנקים בישראל, והוא שווה כארבעה-שישה מיליארד. עד היום אותרו כמיליארד שקל בלבד.

משימה נוספת שעל החברה לבצע בשנים אלו היא איתור היורשים, כיוון שבשש שנים שבהן פעלה החברה אותרו רק כ-10% מהם. משימה שלישית היא חלוקת הרכוש והכסף - וסגירת החברה.

העובדות הללו מכעיסות, מפתיעות ומחייבות הסבר: מדוע עד היום לא הסתיימה חלוקת הרכוש שאותר? מדוע מוחזקים עדיין מיליארדים במסגרות השונות? רק מהבנקים חולצו 700 מיליון שקל, שהם טיפה בים. ומדוע אין די מודעות והודעות הקוראים לניצולים להודיע על קיומם ולאתר את רכושם? מדוע לא מתפרסם בהרחבה פירוט של הרכוש שאותר בכל זאת?

אין תרופות, אין טיפול הולם

אם לא יימצאו יורשים, יש להפנות את הכסף לקרן לרווחת ניצולי השואה, ולספק את צורכי הנזקקים שבין הניצולים. כל זאת כמובן תוך שמירת אחוז קטן של כסף למקרה שבו יאותר יורש וכן יצירת הגנה משפטית לממשלה מפני תביעות עתידיות אפשריות.

מרבית הניצולים סובלים מבעיות רפואיות ונפשיות קשות, שניתן היה להקל באמצעות שימוש בסכום שנאסף. חלקם מתקשים לרכוש תרופות מכספי הגמלה המגיעים ל-4,000-3,000 שקל בחודש.

כל עוד דירקטוריון החברה בנוי ללא רוב ממשלתי (שמונה נציגי הניצולים והציבור ורק ארבעה נציגי ממשלה), לא נזכה לעמידה במטרות החברה ולא נראה את "כבשת הרש" מוחזרת לניצולים. מרב הרכוש והכסף לא הוחזר, וזה מקומם. תארו לעצמכם שגרמניה הייתה מעורבת בבירוקרטיה הכושלת שלנו - הרי קול הזעקה שהיינו מקימים היה מביא חירשים להאזין לווגנר, והמבין יבין.

193,000 ניצולי שואה חיים עמנו, ועצוב לראות אותם בעוניים בכל יום שואה מחדש. הגיע הזמן - וגם יש המשאבים לכך - למרק ולנקות כתם בהיסטוריה שלנו. כל דקה שנקדים לעשות זאת ייטב הן לניצולים והן לנו, למוסריותינו ולמצפוננו.

אסור לנו כחברה להתנהג כך, ואסור לנו להוריד את המסך על ניצולי השואה החיים עמנו בלי לעשות את המעשה הצודק - לתת להם כל מה שניתן וכל מה ששלהם.

הכותב הוא ראש ההתמחות לגרונטולוגיה יישומית, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א), לשעבר מנכ"ל המשרד לענייני גמלאים