הכח וינה - סיפורו של מועדון הפאר היהודי

עליית הנאציזם לשלטון והתגברות האנטישמיות בגרמניה ואוסטריה הביאו לסגירתו של מועדון הספורט היהודי הבולט, “הכח וינה", שהפעיל 16 ענפי ספורט, אבל התפרסם בעיקר בזכות קבוצת הכדורגל, שזכתה להערצה לא רק באוסטריה, אלא בכל אירופה.

חלק משחקניה הצליחו לברוח וניצלו, בעוד אחרים הועברו למחנות ריכוז, והושמדו בשואה. זה היה סיום טראגי למועדון פאר, שספורטאיו היהודים זכו להערצה גדולה בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת.

הכח וינה ביקרה במצרים(צילום: ארכיון מכבי ע"ש יוסף יקותיאלי)

הכח וינה נוסדה ב-1909 ע"י שני יהודים ציונים - ארתור בר וד"ר אינגנץ' מולנר, שבסך הכל רצו במועדון יהודי משלהם, שיוכלו להרגיש אליו שייכות, בניגוד למועדונים הרבים שהיו פזורים ברחבי אוסטריה שלפני מלחמת העולם הראשונה. הקבוצה זוהתה עם התלבושת הסגולה וסמל מגן דוד על דש החולצה.

הכח וינה החלה את דרכה בליגה הרביעית באוסטריה, אבל בזכות שחקניה המוכשרים טיפסה עד לליגה הראשונה ב-1919. שנותיה הגדולות היו שנות ה-20 של המאה שעברה. שמות שחקני הקבוצה נפוצו ברחבי אוסטריה ומחוצה לה, במשחקיה צפו אלפי צופים, והיא הוזמנה למשחקי ראווה באנגליה, ארה"ב וארץ ישראל.

בין השמות הבולטים שהפכו את הכח וינה למועדון פאר היו בלה גוטמן (בלם נבחרת הונגריה שעבר לאוסטריה בגלל האנטישמיות במולדתו), לאיוש וייס, אלכסנדר נאמאש, נורברט כץ ואגון פולק, שלימים עלה לארץ, והיה המאמן הראשון של נבחרת ישראל. את הקבוצה אימן שנים רבות האנגלי בילי האנטר.

קבוצות אירופיות התעניינו בשחקני הכח וינה בעקבות עלייתה לליגה הראשונה באוסטריה, אבל אלה נשארו נאמנים למועדון היהודי. בתחילת שנות ה-20 התברגה הקבוצה בצמרת הליגה הראשונה, וזכתה לכבוד גדול כאשר ווסטהאם האנגלית הגיע ב-1923 לביקור בבירת אוסטריה וביקשה לשחק נגדה.

הכח וינה. מועדון שהיה ואיננו(צילום: ארכיון מכבי ע"ש יוסף יקותיאלי)

50 אלף צופים מילאו את האיצטדיון בוינה ונהנו ממשחק ענק, שהסתיים בתיקו 1:1. כעבור מספר חודשים נסעה הכח וינה ללונדון למשחק גומלין, ובו חוללה סנסציה כשהביסה את ווסטהאם במשחק נדיר 0:5.

ב-1925 זכתה הכח וינה לראשונה באליפות אוסטריה. במהלך המשחק התרחש אירוע נדיר, כשהשוער ההונגרי של הכח, אלכסנדר פביאן שבר את ידו, אבל כיוון שבאותה תקופה לא ניתן היה לבצע חילופים, השוער המשיך לשחק, אבל כחלוץ. הוא אף כבש את שער הניצחון במשחק ההכתרה נגד ס.ק. וינה.

"אצלנו בבית גדלנו על השם של הכח וינה, שהיתה גאוותה של כל יהדות אירופה", סיפר יצחק פוזמנטיר, שחקן עבר בהכח מכבי ר"ג ויו"ר הכח עמידר ר"ג. אביו גדל על הכח וינה, נכלא במחנה ריכוז, אבל הצליח לברוח יחד עם אחיו, והשניים עלו ארצה. אז הוא הצטרף כשחקן להכח ת"א.

פוזמנטיר רואה בהכח את הציונות בהתגלמותה. "קיומה של הכח וינה ככוח עולה היווה ניצחון הציונות על האנטישמיות והרוע של הנאציזם. הכח' מסמל את המעבר משואה לתקומה, ולראייה שברחבי העולם הוקמו מועדונים יהודים תחת השם 'הכח' כמו בסידני, בואנוס איירס, עם סמל המגן דוד".

"גדלנו על השם של הכח וינה", איציק פוזמנטיר(צילום: טל שחר)

היציאה לגלות

הכח וינה יצאה מפעם לפעם למשחקים מחוץ לאוסטריה. היא הוזמנה למשחקי ראווה ברחבי אירופה ובארה"ב במקומות שבהם היה ריכוז גדול של יהודים, על מנת להתחבר עם הקהילה המקומית.

הביקור המרגש מכולם היה ב-1924 על אדמת ארץ ישראל. קודם לכן שיחקה הכח וינה במצרים, ומשם המשיכה ברכבת לתל אביב. הביקור של קבוצת הפלא מוינה יצר התרגשות גדולה ביישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי, וראש עירית תל אביב, מאיר דיזנגוף, היה מעורב אישית בהכנות לאירוח.

היה זה ביקור שהותיר את חותמו על היהודים בארץ ישראל והיתה לו חשיבות ציונית. התושבים המקומיים רצו לארח בבתיהם את שחקני הכח וינה, וגם בתי המלון התחרו ביניהם על הזכות לשכן אצלם את השחקנים.

הכח וינה ניצחה את מכבי ת"א 1:5 וכעבור מספר ימים קיימה משחק נוסף בירושלים בחסות הנציב העליון, הרברט סמואל, בו ניצחה 0:2 את נבחרת ארץ ישראל הבריטית. כעבור שנה הגיעה הכח וינה לביקור נוסף בארץ ישראל.

בשנת 1927 יצאה הכח וינה לביקור בארה"ב, אבל חזרה לאוסטריה בלי 9 משחקניה, שהחליטו להשתקע בניו יורק. היתה זו תחילת ההידרדרות של קבוצת הכדורגל היהודית, ובתחילת שנות ה-30 ירדה לליגה השניה באוסטריה. אז הגיע גל שני של עזיבה, הפעם לישראל, כשאגון פולאק, לאיוש הס, מקס הויזל ואלכסנדר נמאש חיזקו את מכבי ת"א, בעוד ריצ'ארד פריד הצטרף להפועל חיפה.

הכח וינה מודל 1928(צילום: ארכיון מכבי ע"ש יוסף יקותיאלי)

העזיבות של הספורטאים (לא רק בכדורגל) נבעו, כך נראה, מהתגברות האנטישמיות שהשחקנים חשו על בשרם. הסוף המר של המועדון התרחש ב-1938 בעקבות האנשלוס, כשההתאחדות האוסטרית, שכבר היתה נתונה תחת השילטון הנאצי, סגרה את המועדון היהודי. השחקנים שלא הצליחו לברוח נלקחו לתאי הגזים.

אותם יהודים שעלו לארץ ישראל והשתייכו להכח וינה, היו שותפים להקמת הכח תל אביב, ששיחקה בשכונת שפירא, ולבשה את החולצות הסגולות עם סמל מגן דוד. ב-1959 התאחדה הכח עם מכבי ר"ג ונקראה הכח מכבי ר"ג, שזכתה בין השנים 1965-1973 בשתי אליפויות ושני גביעי מדינה. ב-2005 שוב נוצר איחוד בר"ג, והקבוצה קרויה הכח עמידר ר"ג.

אחד השחקנים הפעילים בהכח וינה היה יוסף שפירא ז"ל, שלימים עלה לארץ ועמד בראש מועדון הכח מכבי ר"ג. יחד עם ארתור בר, ד"ר ארליך ליכטנשטיין, קורט גרין (היה גם מתאגרף מצליח שעלה לישראל) ועקיבא שלזינגר, ייסדו את הכח ת"א בשנת 1934.

בנו, שמעון שפירא, שהיה מנהל הקבוצה בעונת האליפות השניה (1973), סיפר: “אבא התאהב בארץ כשהגיע לכאן למשחקי המכביה, ועשה עליה. אני זוכר שאחרי האליפות הראשונה של הכח ר"ג , אבא אירגן לשחקנים נסיעת פרס לוינה, והוא זכה שם להרבה כבוד והערצה מראפיד וינה, שזכרו אותו למרות השנים הרבות שעברו. גדלתי על הסיפורים של הכח וינה, שהיתה אגודה מפוארת, והיהודים, מלבד היותם אינטלגנטים ובעלי אמצעים, זכו להישגים גם בשחיה ובאיגרוף. כל הספורטאים מהכח וינה שעלו לישראל, ואלה שעברו לארה"ב, הצילו את חייהם בזכות היותם ספורטאים. הם ידעו הרבה לפני אחרים, שהאנטישמיות רק תיגבר, ושאין להם מה להישאר באוסטריה".