דברים שרואים משם: ספרים על הגירה
אצל הסופרת אולה גרויסמן חוויית הזרות תפסה מקום של קבע. היא רוסיה ללא התרבות, ישראלית ללא המדינה ויהודיה במדינה של נוצרים. אך לרשימת הספרים הבאה היה חלק חשוב בעיצוב זהותה המסובכת והמהגרת
המהגר הוא אדם זר בחברה של רבים הדומים זה לזה. הוא היוצא דופן, המביט באחרים מן הצד, החושש לשגות והמנסה שלא לבלוט. המהגר רוצה להיות כמו כולם, בעיקר אם הוא ילד.
כשהגרתי לראשונה הייתי בת שבע בלבד, ועשיתי את דרכי, מחזיקה את כף היד של אמי, משדה התעופה של מוסקבה אל זה שבתל אביב. אחרי כשלושים שנה עשיתי את הדרך מתל אביב, אוחזת בידה של בתי, אל נמל התעופה בלונדון. ומזה כעשר שנים אני על הקו לונדון תל-אביב.
תמיד חשבתי שזרות היא סוג של מצב ביניים עד שהאדם זוכה בשייכות. אבל אצלי הזרות תפסה מקום של קבע. אני רוסיה ללא התרבות, ישראלית ללא המדינה, ויהודיה במדינה של נוצרים. אני קצת בריטית אבל לא אנגליה - כי זה פשוט בלתי אפשרי. אני זרה בכל זהות ואני כותבת על זה, וחושבת על זה הרבה.
בספרי הראשון, "מזוודה על השלג", הגיבורה חוזרת למוסקבה בחיפוש נואש אחר קשר שימלא את נשמתה הריקה והאבודה. בספרי השני, "קהילת האבודים", הגיבורים מסתובבים בתל אביב הזרה להם, ומתאחדים לחבורה כדי לא לאבד את דרכם. ספרי הבא יתרחש קרוב לודאי באנגליה והגיבור של הספר יבלה את רוב זמנו באוויר.
הספרים שבחרתי מספרים על מהגרים והגירה, חלקם רציניים מאוד וחלקם לא במיוחד. לכולם כאחד היה תפקיד בעיצובה של זהותי המסובכת, וכמה מהם מנעו ממי להסתבך יתר על המידה.
"כוכב הלכת של מר סאמלר", מאת סול בלו
"כוכב הלכת של מר סאמלר" היה הספר הראשון שקראתי על מהגר. דמותו השברירית של הפרופסור היהודי, ששרד את השואה, והגיע לניו יורק, שבתה את לבי. עד היום, אני רואה אותו מול עיני, כפי שדמיינתי בהיותי כבת שש עשרה. כחוש, ארוך גפיים, לבוש בקפידה ומעט כפוף בגבו.
הפרופסור הזקן נשדד ברכבת התחתית על ידי איש שחור. בכתיבה בלתי רגילה מצליח סול בלו להעביר את שבריריותו ואת חרדתו של האיש הזקן והחלש אל מול אדם צעיר וחזק, שהוא עצמו סולד ממנה - של אדם לבן מול איש שחור. אך עם התפתחות הסיפור הופכת שבריריותו למשהו אחר. הוא קולט את מלוא עוצמת זרותו בעיר שראה כביתו. בחלוף רגע האימה, מביט מר סאמלר בעצבות ובכאב בניו יורק החדשה, הצרכנית והמנוכרת, מבלי לדעת איך להמשיך את חייו בה. מאותו הרגע הוא מהלך בה כחייזר בכוכב לכת זר, ומסתגר בתוך כוכב לכת אישי המגן עליו בפני המציאות המאיימת.
הזדהיתי עם כאבו של הפרופסור היהודי הזקן, כי גם אני, באותו זמן, חייתי בכוכב משלי, וגם לי קרה המקרה בו הודגשה זרותי. אך סול בלו לא התכוון להשאיר את מר סאמלר בכאבו. הוא העניק לו דרך מילוט.
בין האדם לבין החברה, טען בלו, יש חוזה בלתי כתוב של התנהגות לשם השתייכות. וכדי לשרוד, חייב האדם לקבל על עצמו את החוזה או להסתלק מהחברה. וכך, בגיל שש עשרה, ביחד עם מר סאמלר, קיבלתי את הדין וחתמתי על החוזה עם החברה מתוך החלטה להיות חלק ממנה.
"של מי אתה ילד", מאת חנוך ברטוב
"של מי אתה ילד" כתוב בזרימה נהדרת ובחום אנושי בלתי רגיל, ומספר את סיפורו של ילד להורים מהגרים במושבה חדשה בארץ ישראל של תקופת המנדט הבריטי. זהו עולם ססגוני ועשיר שבתוכו גדל ילד רגיש וחולמני שמביט בעיניים ערניות וקולט את העולם בכל חושיו. העולם בו הוא חיי רווי תרבויות, קונפליקטים, חלומות שלא התגשמו וייאוש של מהגרים המנסים להתקיים בדוחק במדינתם החדשה.
קראתי את הספר בזמן שירותי הצבאי והוא אפשר לי הצצה קסומה אל עולמם של אלה שבאו לכאן הרבה לפניי. מאז שבאתי לישראל קינאתי בילדים שאבותיהם השכילו לעלות עוד במאה הקודמת. קראתי בערגה על התקופה ההיא בה הכל רק התחיל, והקשבתי בדממה מרוגשת לחבריי הצברים שהזכירו, כבדרך אגב, סבא שעלה לארץ במאה הקודמת או סבתא שהיתה חלוצה בקיבוץ זה או אחר.
"רודף העפיפונים", מאת חאלד חוסיין
במובנים רבים אמיר, בן למשפחה אמידה מקאבול, הוא אדם מצליח. הוא מהגר מקאבול, שבאפגניסטן, לארצות הברית עם מטען של השכלה, כסף ובטחון עצמי, והופך לסופר מצליח בארצו החדשה. אך בנפשו הוא חש סערה והתייסרות על מעשה הבגידה שלו כילד, בחברו הטוב והבן של משרתו של אביו. ייסורים שמושכים אותו חזרה אל עיר הולדתו.
נסיעתו לאפגניסטן מפגישה אותו עם ההרס של ביתו ועירו והוא עד לזוועות המשטר הקיצוני החדש. הוא מביט במולדתו שהשתנתה, לא רק כאיש חילוני שנמלט אלא גם כאזרח אמריקני שמתקשה להבין חיים במשטר השולל מאזרחיו זכויות של שוויון בסיסי.
קראתי את הספר במטוס, בדרכי למוסקבה מיד עם נפילת החומה, ונקשרתי אל דמותו של האיש באחוות מהגרים. כמוהו הייתי בדרכי לעיר הולדתי. מצאתי את מוסקבה נפלאה ונוראית כאחד, ולמרות משיכתי העזה אליה לא הצלחתי לראות בה מולדת. הפכתי לישראלית מדי. אך מסעי לעבר אפשר לי לאמץ את זהותי הרוסית החלקית, ובפעם הראשונה הייתי לשני עולמות. רוסי וישראלי כאחד.
"אורזי המזוודות", מאת חנוך לוין
"אורזי המזוודות" היא עוד אחת מהקומדיות המופלאות של חנוך לוין על אנשים שמתים, שרוצים לעזוב, שעוזבים או חוזרים וחוזר חלילה. אנשים על מזוודות. ישבתי באולם הקאמרי וצחקתי עד דמעות. או אולי בכיתי עד שלא יכולתי אלא לצחוק. עשרים דמויות התרוצצו על הבמה הלוך וחזור בחוסר מנוחה ולעתים אף בדממה מוחלטת.
זהו מחזה תזזיתי, מתיש וחסר שביעות רצון. עשרים דמויות חסרות מנוחה, כולם מהגרים בפוטנציה שמחפשים אחר הדרך לעזוב. "לונדון לא מחכה לי, אני לא רוצה שתלוו אותי, לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון, אבל בלונדון יש יותר סרטים, מוסיקה טובה, טלוויזיה מצוינת..."
הם הזכירו לי את המעברים האובססיביים של משפחתי מדירה אחת לאחרת, משכונה טובה פחות לאחת טובה קצת יותר, כיאה למהגרים שעולים בדרגה. מעברים כאלה הפכו גם אצלי להרגל כפייתי והמשכתי בו, הופכת לחסרת מנוחה, אורזת ועוברת הלאה. מעברים וחוסר מנוחה היא מחלה של אנשים עקורים, ולעתים נדמה שעברתי לאנגליה רק מחוסר מנוחה.
"המסע אל החוץ", מאת וירג'יניה וולף
"המסע אל החוץ" היה הספר האנגלי הראשון שקראתי בשפת המקור ובארץ המקור, והייתי בטוחה שמעכשיו למדתי כל מה שמהגר צריך ללמוד על האנגלים.
זהו סיפורה של בחורה אנגלית טיפוסית מאוד, בתחילת המאה הקודמת, שהוריה מחליטים לאפשר לה, בפעם הראשונה בחייה, לצאת למסע אל מחוץ לביתה לבדה. זהו סיפור מרתק על אדם מהגר בתוך החברה שבה הוא נולד וגדל. הנערה שמעולם לא הלכה לבית ספר, שנולדה וגדלה באחוזה כפרית, שמעולם לא הכירה אנשים מחוץ למשפחתה הקרובה, מוצאת את עצמה בין אנשים זרים. היא לא מבינה מה הם אומרים או מה הם עושים, ומביטה בנעשה סביבה בהשתאות. משום כך היא הופכת לטרף קל בידי האחרים ובידי גבר אחד מסוים, שיחסיה עמו הופכים את חייה לטרגדיה.
גם אני הושלכתי אל חברה זרה, ללא שפה וללא ספר כללים ותהיתי מה יש בי, שאין בנערה האנגליה, שאפשר לי לשרוד."מסע אל החוץ" הוא סיפור על הגירה כושלת. הוא מעלה את השאלה עד כמה חייו של מהגר תלויים ביכולתו להבין וללמוד את סביבתו.
למרות שלא הבנתי באמת דבר על החברה האנגלית אחרי קריאת הספר המשכתי בחיי באנגליה מתוך תקווה שיש בי מספיק יכולות שיהפכו אותי למהגרת מצליחה.
ספרה של אולה גרויסמן "קהילת האבודים", ראה אור לאחרונה בידיעות ספרים.
לפנייה לכתב/ת 
