מכסחי הכס 404: בחורף הזה תלבשו לבן מהלך
מי באמת אחראי לאירועי החתונה הסגולה? מה קרה לתינוקות של קראסטר? ואיך כובשים עיר בלי להוציא שקל על אפקטים מיוחדים? את התשובות לשאלות הדרמטיות האלה קיבלנו השבוע ב"משחקי הכס" - ובכל זאת לא קרה יותר מדי. אבל זה לא אומר שאין לנו מלא דברים להגיד על זה
ושוב ברוכים הבאים בחזרה לווסטרוז - המקום שבו החורף תמיד בדרך, אבל אף פעם לא חג המולד. אפילו לא חנוכה. מצד אחד, זה היה הפרק הראשון העונה שבו הרגשנו בעמידה משמעותית במקום - אף דמות כמעט לא נעה ממקומה על הלוח, וגם אלו שהחלו לנוע בפרק שעבר עוד לא הגיעו ליעד משמעותי כלשהו. מצד שני, זהו גם פרק בו פוסעת הסדרה ממחוזות הפוליטיקה האריסטוקרטית אל תוך עולמות הפנטזיה. עם סטונהנג' של סופר-זומבים!
כתבות נוספות על "משחקי הכס" ב-ynet:
- מכסחי הכס - סיכום הפרק הקודם: עבדים הייתם
- ומה עם אירועי החתונה הסגולה? קדימה ברעל!
- "ג'ון סנואו יכול להיות אחלה מלך" / הכוכבים מדברים
- צפו: כש"התקווה" פוגשת את "משחקי הכס"
דאינריז, תודה ששאלתם, עדיין במירין, והיא שוב משתלטת על עיר באופן ידידותי לתקציב ההפקה. ליוצרי הסדרה כנראה נמאס לסיים את הפרקים באופן צפוי עם סצנות שלה, אז היא פותחת את הפרק הזה עם כיבוש מירין באמצעות עבדיה שוחרי החופש המבצעים באדונים פעולת תג מחיר, כולל הגרפיטי הנלווה המתחייב, ובראשם תולע אפור (שלומד לבגרויות בלשון בין לבין עם מיסאנדיי). איך זה שתמיד בסיפורי פנטזיה אפית נופלות ערים מבוצרות באותו כשל אבטחה צפוי, אותו פאקינג עקב אכילס, הצנרת? איך? אין שרברבי סטימפאנק בסיפורי פנטזיה?
"משחקי הכס" - ע04פ04. הכל עומד במקום
בהשוואה לסצנה הבאמת אפית המסיימת של שבוע שעבר, כיבוש העיר עצמו לא ממש מצליח להתרומם, ושוב ברור שחוסכים עלינו באפקטים. משחק גרוע במיוחד של ילד אחד שמצליח לזייף בפשוט לדלג, ממוטט את מעט ההשקעה במה שאמור להיות מהלך עצום. בעצם, לא ראינו השתלטות הגונה על עיר מאז שדאינריז לימדה את כולנו ש"דרקאריס!" זה "תפוס'תו!" בוולריאנית עתיקה. זה לא מפריע לה לרצף מחדש את שביל האבנים הצהובות למירין, אבל הפעם בתפקיד סימני הדרך מלוהקים האדונים לשעבר של העיר. יש לה חוש מאוד קיצוני לצדק, דאני, ומי ייתן ונזכה לזכות במחזה שלה ושל להקת הליווי המכונפת שלה, שופכת את חמתה על הלאניסטרים.
במעלה מלך, במהלך אימון משפיל במיוחד, ברון מספר לג'יימי שטיריון בחר בו להגן עליו, כשנפל בשבי של ליסה ארין ותא המעצר המלחיץ ביותר בין שמיים וארץ, ומנסה להבהיר לו את מה שכולנו כבר יודעים מזמן - טיריון זה אח. ג'יימי מבקר את טיריון הכלוא באותו תא משבוע שעבר ללא שיפור מהותי בתנאים, וחולק חוויות מהשבי: הסבל שלו היה גדול יותר משל טיריון ובניזרי ביחד. טיריון לא מתרשם ומגלה שהשופט שממנו הוא הכי פוחד הוא טייווין, אבא היקר, מי שפעם סיפר לו בקור רוח שכמעט הטביע אותו כתינוק כשהתגלה כבעל מום, ועכשיו לדעתו לא יהסס להשלים את העבודה. הוא שואל לשלום סרסיי. "הבן שלה מת בזרועותיה", עונה ג'יימי את המובן מאליו (ולא מוסיף "ואז אנסתי אותה ליד הגופה שלו", כמה נוח), וטיריון מוריד את כל המסכות. "הבן שלה?", הוא עוקץ.
טיריון מתבדח שאולי ג'יימי הגיע כדי לבצע את גזר הדין אליו שואפת סרסיי ושואל את ג'יימי ישירות אם הוא באמת מאמין שהוא הרג את בנו, ג'ופרי. החתול יצא מן השק, והוא עצבני לאללה אבל עדיין קשור. מתחת לפני השטח יש כאן, כנראה, מפגן חיבה עמוק ואחת הדוגמאות החיוביות ביותר למערכת יחסים משפחתית, בממלכה הדיספונקציונלית שהיא ווסטרוז. מה שג'יימי וטיריון רוצים להגיד אחד לשני ולא יכולים, זה "אחי, אני אוהב אותך", אולי בגלל שאבא שלהם דפק אותם ואת כל הממלכה מבחינה רגשית. אני לגמרי בעד שהם ייקחו את מופע "האחים קינגסלייר" שלהם לדרכים.
אי שם על גלי הים, בדרך לעוד חתונה - הפעם של אצבעון וליסה ארין, הזוכה בתואר "הדמות שמאוזכרת הכי הרבה פעמים מבלי להופיע בעצמה על המסך" לעונה זו עד כה - סאנסה עדיין ספק אורחת ספק שבויה על גבי הסיפון עליו נצפתה לאחרונה. היא שואלת את אצבעון את השאלה המתבקשת - למה לך? הלאניסטרים נתנו לך עוצמה, מעמד וכסף, ג'ופרי עצמו מינה אותך כשליט הארנהול. איך המוות שלו משרת אותך?
היא כמובן לא מזכירה שאצבעון זכה בכל אלו לאחר שבגד באביה. "איש לא חושד באדם ללא מניע", מסביר לה אצבעון, מוסיף שג'ופרי היה מופרע מדי ולא בן ברית אמין לטווח ארוך (ג'י, לא שמנו לב), ומוכיח שוב בשקט מבעית שהוא אחד השחקנים שמבינים היטב מכולם, כיצד לשחק באמת את משחקי הכס. פטיר באיליש לא סתם מטפס בסולם הכאוס. הוא הכאוס בעצמו. ובניגוד לג'וקר של באטמן, הוא לא סתם רוצה לראות את העולם נשרף: הוא רוצה הכל.
אם היה לנו ספק עדיין מי היה שותפו של אצבעון להרג ג'ופרי, הנאום הקטן והעריכה ה"מעודנת" שחותכת ישר לסבתא טיירל, המרענן הרשמי של החורף שמאסה סופית כבר כתושבת רמת גן בגנים המעגליים והמעיקים של מעלנדינג, סוגרים לנו את הפינה. אולנה מספרת לנכדתה שבזמנה, להתחתן עם טארגרייני היה שיא המודה, החלום של כל נערה. החלום שלי הוא שלוראס טיירל יצלם אותה במיטב שנותיה לפני שהיא דועכת לנו, לסדרת סרטוני יוטיוב בסגנון סבתא סעדה.
מרג'רי מופתעת לגלות שיד סבתה פעלה מאחורי ההרעלה (שלום חור בעלילה: רק בפרק שעבר הבנו שאילו ההרעלה היתה נדחית למועד מעט מאוחר יותר, זה אולי היה חגיגי פחות לכולנו בבית אבל יותר מועיל לטיירלים), אבל לא מבזבזת זמן על הלם ומקבלת הנחיות להגיע לטומן לפני שסרסיי מרעילה אותו. כי כולם מרעילים בצורה כזו או אחרת במעלה מלך.
סרסיי האומללה קרה אפילו יותר מהרגיל, שותה יותר מקארן ווקר בפרק ממוצע של וויל וגרייס וכשג'יימי נכנס ומברך אותה באופן רשמי ומגוחך, במיוחד לאור האונס מהשבוע שעבר למרגלות גופם בנם, היא מתרכזת במה שחשוב: הראש של טיריון, "היצור הזה שהרג את הבן שלנו", על שיפוד. היא חמה גם על סאנסה וקוראת לילד בשמו. הבן שלנו. יחסית למשהו שלא מדברים עליו - מדברים בפרק הנוכחי די הרבה ובאופן גלוי לחלוטין על זה שג'ופרי הוא תוצר של גילוי עריות, מידע שבגללו מתו ונדחפו ממגדלים לא מעט אנשים. עוד רגע יבשרו לטייווין. היא מאשימה אפילו את ג'יימי לרגע במעורבות, בשל נאמנות הזויה אפשרית כלשהי לקייטלין סטארק עליה השלום, ולאחר שהוא מגן על טיריון פוטרת אותו מנוכחותה באופן רשמי, בדיוק כפי שפנה אליה כשנכנס לחדר.
הטון בין השניים והשימוש בתארים הרשמיים הוא קר, מנוכר, מנותק רגשית, ההפך המוחלט מהקרבה המוגזמת והאונס המטריד מהשבוע שעבר, תודה לאל, אבל הוא דרך קצת קלה מדי להתמודדות עם מה שקרה, אם בכלל. יש לסרסיי כל סיבה שבעולם לשתות ויותר סיבות מאי פעם להיות כלבה אמיתית, כי עבר עליה שבוע שאני באמת לא מאחל לאויבים שלי - אבל בעיקר כי ג'יימי ממשיך להצטייר כדמות אהובה, כאילו כלום לא קרה. כן, בעולם של ג'ורג' מרטין אין רעים מוחלטים וטובים מוחלטים, וג'יימי הוא באמת עירוב מעניין של השניים. אבל למעט היחס הקר מסרסיי, לו זכה עוד כשחזר קטוע יד ובאופן די רציף מאז, אין אפילו צל של השלכה למעשים שלו בשבוע שעבר. לא בעיניו, וכנראה גם לא בעיני יותר מדי מהצופים, שחלקם - אולי מהשמחה לאור רצח ג'ופרי - לא הקדישו מחשבה לזעזוע מהאונס של סרסיי, במצבה השבור וההיסטרי, על ידי האדם האחרון שהיה קרוב אליה.
מרג'רי לא מבזבזת זמן, בעצת סבתא, וחומקת לחדריו של טומן, המלך המיועד, שהוא ילד טוב מאחיו המנוח בכל פרמטר ועדיין, בן נוער הורמונלי שמגיב היטב למאמציה להכיר אותו יותר מקרוב. "אבל אם אמא שלי תגלה", נזעק טומן שעוד רגע עולה לתורה וחושף את גילו (והוא אכן נראה ילדותי וצעיר אפילו יותר מג'ופרי, זכרונו לקללה) ומרג'רי משכנעת אותו, כמו פדופילים רבים לפניה, שזה יהיה הסוד הקטן שלהם. למרבה השמחה היא מתאפקת ונותנת לו רק נשיקה על המצח בדרכה החוצה, ונראה שזה מספיק כדי שהוא יירדם עם חיוך, עם סיכויים טובים לקרי לילה. מתברר שיש עוד מקום למעט תמימות בווסטרוז.
ג'יימי מעניק לבריאן כמתנת פרידה חרב - חרבו של ג'ופרי ייתכן, או שהוא שומר את חרבו הקלה יותר ומעניק את זו הכבדה לבריאן. וגם שריון-ליידי, ברגע שכאילו הושאל מגרסת ימי הביניים של "אשה יפה" (ניתן רק לקוות שהיא תראה לסרסיי בהמשך שהיא עשתה ביג מיסטייק. היוג'). הוא לא מסכים עם סאנדור קלגיין שחושב שאנשים שנותנים לחרבות שלהם שמות הם סחים, ומציע לבריאן לבחור שם עבור החרב כי "אומרים שלחרבות הכי טובות יש שם". בריאן בוחרת ב"מקיימת השבועות", שם הפרק, רמז לשבועת ג'יימי לקייטלין, אותה הוא מנסה לממש דרכה, אבל גם לשבועתה אליו. בפרק שעבר עברנו את פרידת פוד ועכשיו אנחנו נפרדים לשלום מבריאן, שזוכה לקבל אותו כנושא כלים. שניהם היו עזר כנגדם אמיץ במיוחד לאחים קינגסלייר, ושניהם בטוחים הרבה יותר הרחק מהישג ידה של סרסיי.
יש 60 מיילים של שממה מכאן ועד קראסטר, והצבא של מאנס ריידר הולך ליפול עלינו בכל רגע, וזה רעיון ממש ממש ממש רע, ונראה לי ששמעתי טרול מערות רעב בחוץ. אבל אנחנו חייבים לעשות את זה בכל זאת. איך זה נשמע לכם, בינינו, כנאום גיוס מתנדבים למוות כמעט בטוח? משימת ההתאבדות של ג'ון מתגלה כמעניינת יותר משחשבנו, כשמתברר שבראן ושות' אכן נקלעו לביתו של קראסטר, שקשה להודות אבל אשכרה ידע ימים יפים וטובים יותר (ובאמת שיש גבול לכמה אונס צריך ואפשר לראות, HBO). הזאב של בראן נעלם בנסיבות מסתוריות כשהוא יוצא לנסות ולהציל את תינוקו האחרון של קראסטר, המוצע כמנחה לאלוהי הזומבים, והחבורה נופלת בשבי המורדים המבחילים, בדיוק כמו הזאב הלבן של ג'ון שהתגעגענו אליו מאוד.
התינוק האומלל שנועד כחטיף לאלים נאסף על ידי אחד מהמתים הרוכבים, לטיול פסטורלי במה שנראה כמו הגהינום שקפא, עד לסטונהנג' מקוביות קרח ענקיות. אה, אז לכאן נשאב כל תקציב האפקטים של הפרק? את התינוק אוסף יצור לבן-מהלך-אבל-אחר.
הוא נראה כמו משהו שנולד מהכלאה של עולמות "פרוזן" ו"ת'ור". מלך הקרח של הזומבים מגלה לנו שהמתים המבעיתים והענקיים האלו, שחיכו לשעתם משחר האדם הראשון אבל עדיין לא הזיזו את התחת לביקור מלכותי דרומה, למעשה לא אוכלים את התינוקות של קראסטר כמו שהורגלנו להאמין. הם מאמצים אותם. ככה נולדים המהלכים הלבנים, וכן, הוא לגמרי קיבל ממך את הצבע של העיניים. תגיד יפה שלום לדוד, מתוק.
האם עכשיו, כששחררה כל עבד אפשרי ביבשת תעבור דאינריז להקמת ערי מסכנות לטיפול בבעיית הדיור ויוקר המחייה באסוס, או שהיא מוכנה כבר להתחיל להבין איך עוברים את המים הגדולים סופסוף עם כרוב, כבשה ודרקון? האם תעבוד המזימה של סר אליסטר לתת לג'ון לגמור את עצמו, בליוויו של לוק, עושה דברו של רוס בולטון הנכלולי (כן, שמנו לב אליו גם) שנשלח לאתר את ג'ון ודרכו את בני סטארק העושים דרכם לצפון, ולו מזימות נכלוליות משלו? והאם תצליח סאנסה להתאים שרשרת מורעלת לשמלת ערב מרהיבה לחתונת אצבעון? כל זאת ועוד, ואולי גם קצת מהנסיך אוברין, ממתק רחת לוקום משובח שהתרגלנו לטעמו ולכן בלט בהעדרו השבוע, בפרק הבא - בתקווה לעוד קצת מהחשיפה לצפון הפנטסטית שטעמנו ממנה. הקור מעולם לא הפריע לנו גם ככה.
