לדבר על לופא בלשון עבר? לא נתפס / טור
הזכרונות ממגרש "באסה", היציאות לכדורי גובה, הניסיון הבלתי נגמר וכמובן הכבוד ההדדי. שייע פייגנבוים נפרד מהשחקן שהעריץ כילד
זה עתה קיבלתי את הבשורה הרעה על לופא קדוש. אני המום, שאדם חזק כל כך, שגדלתי איתו יחד מגיל חמש, ליד מגרש "באסה", כבר לא איתנו. כילד ליוויתי אותו למשחקים והתגאתי שקדוש היה שכן שלי. הערצתי אותו.
לימים הגעתי לבוגרים של הפועל תל אביב, ושיחקתי נגדו כשהוא היה השוער של הכח. היה לי אתגר גדול לשחק נגד שוער ברמתו. אני זוכר שבאחת העונות שבהן התמודדנו על האליפות מול מכבי תל אביב, לופא כשוער הכח, העביר את הזמן בצורה נדירה, שעלתה לנו בבריאות. הוא היה מגלגל את הכדור, ומרים ליד, מגלל שוב, ומרים שוב ליד. המשחק הסתיים ב-0:0, ובעקבות זאת מכבי הקדימה אותנו ביחס שערים. באותה תקופה היה מותר לשוער להחזיק בכדור כמה זמן שרצה. זו הייתה האומנות שלו.
בהתחלה, כשעליתי לבוגרים, התחלתי כמגן. בהמשך, יוסלה מרימוביץ' החליט לעשות לי שינוי תפקיד והציב אותי כחלוץ מרכזי. במשחק הראשון שלי בתפקיד החדש, נגד הכח בבלומפילד, כבשתי רביעייה וזה היה נדיר, כי קדוש נחשב אז לשוער מוביל בכדורגל.
לופא היה שוער ענק, וסוג של מאמן נוסף על המגרש. הוא ידע לכוון מאחור את הקבוצה, להנהיג עם הניסיון שלו. כשהוא יצא לכדורי גובה, היה שולח רגל קדימה, וחסר היה למי שהתקרב אליו.
כמאמן, לופא היה אהוד מאוד על חניכיו. הוא ידע לחבק שחקנים ולכוון אותם. ידע לדבר איתם בגובה העיניים. לעולם לא התנשא, לעולם לא ריכל. היה מאוד רציני במגרש, ואהוד מאוד על הנהלות הקבוצות בהן שיחק ועל האוהדים.
כשהיינו נפגשים בשנים האחרונות, ראיתי את הכאב שלו. למרות שהוא הצליח ברוב הקבוצות כמאמן, הוא לא קיבל מספיק הזדמנויות במועדונים הגדולים. הרגשתי שזה חורה לו, אבל הוא שמר הכל בבטן, וקיבל את זה. הוא ידע לכבד אחרים, היה חבר נאמן, ולא השמיץ אף אחד.
באחרונה כשחלה, הוא אמר שהוא ילחם. קדוש תמיד היה אדם חזק, והאמנתי שהוא יעבור גם את זה. רציתי להאמין שהוא יתגבר על המחלה. אני בהלם מוחלט שצריך לדבר על לופא בלשון עבר. משתתף בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
