"קונים בשנקל, מוכרים ב-5". הנערים והדגלים
אוראל מרוויח 70 שקל ביום ומוכר בעיקר לנשים, אוהד נשאל אם יש לו דגלי פלסטין, שיר ויעל משלבות עם מלצרות. לקראת יום העצמאות המתקרב: הנערים ששמחים כשיש פקקים
שבוע לפני יום העצמאות, הם כבר מתחילים לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם - תלויים מחלונות הבתים, מתנופפים מעל מכוניות. לצד המנגל, הזיקוקים ובמות הבידור, הדגלים הם מהסממנים הבולטים ביותר של חגיגות יום ההולדת למדינה, ויש גם מי שעושה מזה כסף. "קונים כל דגל בשנקל ומוכרים ב-5", מגלה ר', מוכר דגלים בן 13, "אבל זו גאווה".
עוד בערוץ החדשות:
תיעוד מיוחד: סוכן סמוי, עסקת סמים ומרדף
תעודת הצטיינות לקצין שנהרג מאש כוחותינו
מכירת דגלים בצמתים היא בעיקר עסקם של צעירים. עמית אדרי, בן 18 מכפר מימון, עושה זאת זה השנה השלישית, במקביל ללימודיו בישיבה. "אני מוכר דגלים כי זה יום חג למדינה וגם כדי להרוויח קצת כסף", הוא מסביר. "אנשים עוצרים, רואים, קונים. הם אוהבים את החג הזה. השנה זה היום הראשון שלי כאן, אבל בשנה שעברה מכרתי איזה 100 דגלים יומיים לפני החג".
מדי בוקר בשעה 10:00 מגיע עמית לאחד הצמתים בשדרות טוביהו בבאר שבע, בין הכבישים המרכזיים בעיר, ונשאר לפי הצורך. "הדגל זה סמל ומי שנוסע במכוניות שם את הסמל הזה על החלון. זו המדינה שלנו, זו גאווה להיות יהודי", הוא מדגיש. יחד עם זאת, הוא לא בונה על קריירה ארוכה בתחום: "הייתי רוצה לעשות משהו טוב, אולי מהנדס. אבל לא מוכר דגלים".
בכניסה אחרת לעיר מתמקם אוראל, בן 15, שגויס לעבודה על-ידי חבריו מכיתות י"א-י"ב. "יש לי פנאי אז אני בא לצומת בשדרות רגר בערך ב-10-9 בבוקר ונשאר עד 12:00 מקסימום". גם הוא מוכר את הדגלים בחמישה שקלים ליחידה ומשאיר אצלו שלושה. "הצלחתי עד עכשיו למכור 30 דגלים. כל יום יוצא שאני מרוויח בערך 70 שקל".
"הרוב אומרים לי 'לא', ולא קונים או מתעלמים, אבל יש את אלה שאומרים 'יאללה, תביא'. לרוב אלה נשים, הן נוטות יותר לעצור, וצעירים. מבוגרים פחות קונים", משתף אוראל בהבחנות המקצועיות.
"לא הייתי מוכן למכור דגלים אחרים"
ר' בן ה-13, שמוכר דגלים ברחוב עזה הסמוך לכיכר פריז בירושלים, מספר: "רוב האנשים נחמדים אבל לא קונים, שזה מעצבן. חלק מהאנשים אומרים כל הכבוד על כך שאני עובד".
"זו השנה השנייה שאני מוכר דגלים, ואת הכסף אני חוסך לעתיד", ממשיך ר'. "ההורים שלי שמחים שאני עובד בעבודה כזאת, בעבודה שבה אני מאמין. מבחינתי זו זכות למכור את דגל ישראל". עם זאת, ר', שבילדותו פונה מהיישוב חומש במסגרת תוכנית ההתנתקות, מודה: "עד לפני כמה שנים לא הייתי עושה את זה. היה לי קשה עם מה שהמדינה עשתה. אבל הזמן עבר והיום קל לי יותר להזדהות עם הדגל. לא הייתי מוכן למכור דגלים אחרים".
גם עבור ישראל בן ה-16, מדובר ביותר מסתם עבודה. "יש נהגים שבכלל לא יודעים מתי יום העצמאות והם מופתעים כשאנחנו מוכרים דגלים, אז העובדה שאנחנו כאן עוזרת להפוך את החג למשמעותי יותר עבור יותר אנשים. ככל שנמכור יותר דגלים, כך יותר אנשים ייסעו עם דגלים והשמחה בחג תהיה גדולה יותר".
חברו ושותפו למכירה אוהד (16) עומד לצדו בצומת בצלאל הסמוך לגן סאקר. זה היום הראשון שבו אוהד מוכר דגלים. "שמעתי מחברים שיש מצב לעשות קצת כסף וזה בשביל שאנשים יהיו גאים ביום העצמאות, אז זרמתי עם זה. רוב האנשים נחמדים, אבל יש גם הערות מעצבנות וחצופות".
"מישהו שאל אותי אם יש דגל פלסטין ונהג אחר עשה לעברי תנועות מגונות", הוא מגלה, "אבל כל זה לא משפיע עליי, מבחינתי אני מוכר את סמל המדינה וזה ממלא אותי בגאווה". אוהד מספר כי הוא חולם להתגייס לצה"ל ולהיות לוחם בחיל הרגלים, "ואת שני הדברים האלה אני עושה באותה תחושת גאווה ושייכות".
"שותים הרבה ומשתדלים להיות בצל"
שיר יפרח ויעל בוכרה (19), לעומת זאת, כבר החלו למכור דגלים לפני יותר משבוע בצומת קניון איילון ברמת גן. "ביום-יום אנחנו עובדות במלצרות ובערבים חוזרות לשם", מספרת שיר, תושבת בני ברק. "אפשר להרוויח טוב כאן, אבל זה ממש לכמה ימים". לדבריה, "העבודה הזאת סבבה ויש אנשים שמעריכים אותה מאוד. לפעמים קשה לעבוד בשמש אבל אני שותה הרבה ומשתדלת להיות בצל".
"יש אפילו אנשים שמשלמים בלי לקחת דגל ויש כאלה שלוקחים ארבעה דגלים, לכל החלונות או לשאר בני המשפחה", מוסיפה יעל. "כשיש פקקים אז המכירות טובות יותר וזה מצוין לנו, כי שהתנועה זורמת אנשים לא עוצרים ואז אי אפשר למכור. זה לא מסוכן כי אנחנו לא נכנסות לכביש סואן או כשהמכוניות מתחילות לנסוע".
לפנייה לכתב/ת 
