מחקר: שכר במגזר הציבורי משפיע על הפרטי
לפי מחקר של בנק ישראל, בשנות ה-90 נחתמו הסכמי שכר נדיבים בין המדינה לעובדיה, שהובילו לעלייה של 16% בשכר הציבורי. בעקבות עלייה זו נאלץ המגזר הפרטי להתאים עצמו כדי לשכור עובדים טובים על ידי העלאת שכר
נהוג לחשוב שלא, מפני שבעוד שהמעסיקים הפרטיים נאלצים להתחשב ברווחיות העסק, המדינה יכולה להרשות לעצמה להעלות שכר מדי שנה ולממן זאת באמצעות העלאת מסים. המדינה נאלצת גם להתחשב בדרישות של ועדי עובדים הצוברים לא פעם כוח פוליטי אדיר, בעוד שבמגזר הפרטי כיום, כוחה של העבודה המאורגנת אינו משמעותי כבעבר.
אך מחקר שערך יובל מזר מבנק ישראל דווקא מראה כי לאורך זמן - העלאות שכר במגזר הציבורי גורמות להעלאות שכר במגזר הפרטי.
השכר במגזר הציבורי עלה ובעקבותיו גם במגזר הפרטי
במחקרו מראה מזר כי באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, נחתמו הסכמי שכר נדיבים בין מדינת ישראל לעובדיה, שהובילו לעלייה מצטברת של 16% בשכר הציבורי. בעקבות העלייה בשכר הציבורי, נאלץ המגזר הפרטי להתחרות בו על עובדים מוכשרים וחברות פרטיות החלו להעלות גם הן את השכר.
עד שנת 2001, עלה השכר במגזר הפרטי בשיעור של 23%. "המשכורות בשני המגזרים נעו יחד, והשכר באחד מהם השפיע על האחר", כותב מזר.
מזר טוען כי מאז שנת 1999, אז הביאו אותם הסכמי שכר לצמצום של הפער בין המגזר הפרטי לציבורי, מתקיים קשר קצר טווח הדוק בין תוואי השכר של שני המגזרים.
הסיבה המרכזית לכך, טוען החוקר, היא ההשפעה של עליות השכר על היצע העובדים. "מאחר שתוואי השכר בכל אחד מהמגזרים נקבע בדרך שונה, לא היה מתקיים ביניהם כל קשר הכרחי אילו חיינו בעולם ללא מגבלות על ההיצע של עובדים", הוא כותב.
"אולם בעולם של מחסור יתקיים ביניהם קשר ארוך טווח, מפני שבעולם כזה שני המגזרים מתחרים על אותה כמות מוגבלת של עובדים והון אנושי. שניהם מנסים למשוך אליהם את העובדים האיכותיים ולשמר אותם אצלם".
מזר טוען גם כי אין בסיס לטענה שהסכמי השכר מנותקים ממצבה של קופת המדינה ומציין כי ניתן לראות שכאשר הגירעון התקציב המדינה גבוה, אז הסכמי השכר הם מתונים בעוד שכאשר הגירעון יורד אז הסכמי השכר הם מרחיבים.
לפנייה לכתב/ת 
