השחקן בוב הוסקינס הלך לעולמו

השחקן הבריטי הוותיק בוב הוסקינס הלך לעולמו, כך הודיע היום (ד') סוכנו. הוא מת לפנות בוקר בבית החולים בו אושפז בעקבות דלקת ריאות. בן 71 היה במותו. לפני שנתיים הודיע על פרישתו ממשחק, אחרי שאובחן כחולה במחלת הפרקינסון.

בוב הוסקינס. פרש ממשחק בגלל מחלת הפרקינסון(צילום: gettyimages)

הוסקינס התחיל את הקריירה שלו כשחקן בבריטניה מולדתו, אך תהילתו הגיעה בעיקר בזכות שובר הקופות ההוליוודי "מי הפליל את רוג'ר ראביט" של רוברט זמקיס ב-1988, בו כיכב כדמות האנושית המרכזית לצד הגיבורים המאויירים. היה זה שיא מקצועי עבורו, שביסס את מעמדו בהוליווד. עוד לפני כן, הופיע בדרמה התקופתית של פרנסיס פורד קופולה "מועדון הכותנה" (1984), בסרט המדע הבדיוני של טרי גיליאם "ברזיל" (1985), ואחר כך בדרמה "מונה ליזה" של ניל ג'ורדן (1986) - תפקיד שהקנה לו מועמדות לאוסקר וזכייה בגלובוס הזהב. 

בתחילת הדרך, הוסקינס הופיע בעיקר בדרמות טלוויזיוניות. ממדי גופו הצנועים (1.68 מטרים גובהו) דווקא סייעו לו לא פעם באודישנים. ב-1974 הופיע לצד ריצ'רד דרייפוס בקומדיה "Inserts" של ג'ון ביירום, אולם הפריצה שלו הגיעה בתפקיד הראשי במיני-סדרה "פרוטות מגן עדן" של דניס פוטר (1978). ב-1980 העניק לו הבמאי ג'ון מקנזי הזדמנות גם על המסך הגדול ב-1980 כשהעניק לו את התפקיד הראשי כמותחן ב"The Long Good Friday" לצד הלן מירן.

הוסקינס ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט" 

מכאן ואילך התחיל הטיפוס של הוסקינס לצמרת עם הופעות ב"החומה" של הפינק פלויד (1982), "מועדון הכותנה", "ברזיל", "מוסוליני ואני" (בו גילם את בניטו מוסליני) וכמובן "מי הפליל את רוג'ר ראביט". הוא המשיך לרכוב על המומנטום עם בכורת הבימוי שלו "The Raggedy Rawney" מ-1988 וכשחקן ב"בתולות הים" של ריצ'רד בנג'מין (1990) לצד שר, ו"הוק" של סטיבן שפילברג לצד דסטין הופמן (1991). הוא המשיך את הקו של פנטזיות בדיוניות שובבות לבני הנוער בעיבוד למשחק המחשב "סופר מריו" (1993), בו גילם את מריו - תפקיד עליו הצטער בהמשך.

בוב הוסקינס בטריילר של "סופר מריו"

בראיון ל"גרדיאן" הבריטי שנערך ב-2007, הכתיר את הסרט כגרוע ביותר בקריירה שלו: "זה היה סיוט, כל החוויה הזו היתה סיוט", אמר אז. "היה שם צוות במאים של בעל ואשה, ואנשים טעו לחשוב שהשחצנות שלהם היא כישרון. אחרי כמה שבועות, אפילו הסוכן שלהם אמר להם לעוף מהסט. איזה סיוט, פאקינג אידיוטים".

מהשפל המקצועי והקופתי של "סופר מריו", הצליח הוסקינס לחלץ את עצמו ב-1995 עם חזרה לבימוי עם פנטזיית הילדים "Rainbow", ותפקידים קצת יותר רציניים ובוגרים כג'יי. אדגר הובר בדרמה התקופתית "ניקסון" של אוליבר סטון (1995).

 הוא השתרבב למיוזיקל "Spice World" של בנות הספייס גירלז (1997), כיכב בדרמה המרגשת של אטום אגויאן "המסע של פלישיה" (2000), והופיע גם לצד ג'סיקה אלבה ב"The Sleeping Dictionary" מ-2003.

בעשור האחרון הקריירה של הוסקינס דעכה לאטה. ההצעות המשיכו לזרום - בבריטניה ומארצות הברית, אולם ההפקות היו יותר קטנות וכך גם התפקידים. בסרטו האחרון שלו התפקיד היה קטן אף יותר, כשהופיע בדמות אחד מהגמדים ב"שלגיה והצייד" (2012). אגדה קולנועית רבת תקציב זו, בה הופיע לצד קריסטן סטיוארט וכריס המסוורת', היתה הבמה הקולנועית האחרונה של הוסקינס. אחריה פרש לביתו כדי להתמקד במאבק בפרקינסון עד למותו אמש.

הוסקינס החלוש בראיון על תפקידו כמויר הגמד ב"שלגיה והצייד"

הוסקינס הותיר אחריו את אשתו לינדה וארבעת ילדיו. "אנחנו אבלים על אובדנו של אהובנו בוב", מסרו בני המשפחה בהודעה פומבית, "בוב מת אתמול מוות שלו בבית החולים, כשמסביבו בני משפחתו, לאחר מאבק עם דלקת ריאות. אנחנו מבקשים לכבד את הפרטיות שלנו בזמן זה ומודים על הודעות האהבה והתמיכה".