בטבע אין שוויון חברתי: אז איך המצאנו אותו?

הרבה דיו נשפך בשבועות האחרונים בארץ על הכלכלן צרפתי תומס פיקטי. מדובר בסופר שחתום על רב המכר "הון במאה העשרים ואחת". בתקשורת כבר הצליחו לתמצת יפה את הטיעון המרכזי שלו: בעולם בו התשואה על ההון גבוהה יותר מהצמיחה הכלכלית לאורך זמן, הפערים בין בעלי ההון ויתר האוכלוסייה ילכו ויגדלו.

לטורים קודמים של פרשת שבוע כלכלית

לא נתעסק בהרחבה בטיעוני הנגד של המבקרים, אלא נתמקד בעצם הדרישה לחברה יותר שוויונית אשר נראית בעיני רבים כמובנת מאליה. הרי לפי חוקי הטבע והאבולוציה השוויון אינו ערך לכשעצמו. לפי תורת האבולוציה אנו רק חיות חכמות ותו לא - וחוק הג'ונגל שולט - רק החזקים שורדים.

נכון, יש תקדימים של שיתוף פעולה וחלוקה שוויונית בבעלי חיים, אשר נוהגים להתרכז בקבוצות (להקות). עם זאת, חוקרי האבולוציה טוענים שהתנהגות זו הינה למטרות תועלת בלבד (הישרדות המין והגזע, או שת"פ כדי להגביר את הסיכוי למצוא טרף), ברגע שבו יצור אחד מתעצם ומשתכלל עד כדי כך שאין לו עוד צורך באחרים, שיתוף הפעולה מסתיים.

עצם הדרישה לשווין נעוצה בדת היהודית ודתות מונותאיסטיות אחרות שבאו בעקבותיה. ראשית, היהדות גורסת שיש בורא לעולם. לכן, הבעלות שלנו על הקרקע והמשאבים הטבעיים בעולם מוגבלים, שהרי הם שייכים במקור לבורא העולם.

שנית, היהדות גורסת שהאדם הראשון וכל צאצאיו נבראו בצלם אלוקים. הוגי הדעות היהודים הגדולים הבינו כי במושג "צלם אלוקים" יש צו להידמות לאלוקים. כמו שהאלוקים יודע לייצר ולחדש גם אנו מחויבים לעשות כן (ואפילו רשאים לשמור לעצמנו את תוצאות "הערך המוסף" שאנו מפיקים).  

דאגה לגר ולעני

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. ... וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַיהוָה...

וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל-מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כג ט-כב)

בפסח אנו מביאים את ראשית הקצירה של השעורים (קורבן העומר) ובחג השבועות אנו מביאים את ראשית הקצירה של החיטה. זאת, כאות לבעלות של האלוקים על עולמו מתוקף בריאתו (סוג של "זכות יוצרים").

מיד לאחר מכן אנו נפגשים עם הדרישה שלא לקצור את כל השדה אלא להשאיר חלק לעני ולגר כאות לצו הטמון במושג צלם אלוקים, אשר דורש מאיתנו להידמות לאלוקים, ולדאוג לספק את צרכי המחייה הבסיסים גם של הזולת. כמו שהאלוקים ברא עולם שלם ודאג לתנאי מחיה בסיסיים לכל יצוריו, גם עלינו לדאוג שלאחרים יהיו תנאי מחיה ראויים וטובים.

בלי ההכרה של בורא העולם והעובדה שהמין האנושי נוצר בצלם אלוקים, קשה למצוא טיעון מדעי-הגיוני או מוסרי לדרישה של שוויון. אולם, התורה איננה דורשת שוויון מוחלט. רוב פרי עמלו של האדם נשאר בידו.

בדומה לאלוקים אנו יודעים לייצר דברים חדשים ואנו יכולים לטעון לבעלות על היצירה שלנו. עם זאת, את ראשית פרי עבודתנו אנו מביאים למקדש כאות לבעלות האלוקים על משאבי הטבע ומשאירים לעניים כעדות לכך שהאדם נברא בצלם אלוקים.

הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד