המחיר של "מחאת הנחלאווי"
לו היה מדובר באירוע חד פעמי - ניחא. אבל בצה"ל צריכים להיות מודאגים אם מחאת פייסבוק דוגמת "דוד הנחלאווי" תהפוך לתופעה שחוזרת על עצמה. על כאב הראש הביטחוני בעידן הדיגיטלי
- עדכונים נוספים - בפייסבוק שלנו
מי שמעמיד את החיילים בסיטואציות האלה עושה להם עוול. צה"ל עצמו צריך לדאוג שאופן ההצבה של חיילים בחברון לא יחשוף אותם להתמודדות עם הפרובוקטורים. כלומר, הם צריכים לפעול מתוך עמדה שתמנע מהם להיקלע למצוקה שמחייבת דריכת נשק בפניו של פלסטיני. חשוב לזכור עובדות אלה כשבאים לשפוט את המחאה האינטרנטית ההמונית שבה השתתפו מאז הבוקר חיילי צה"ל ואנשי משטרת ישראל למה שנראה תחילה בטעות כהדחת החייל בגלל דריכת הנשק לעבר צעירים פלסטינים.
אין ספק שעל פניו השתתפות בקבוצת מחאה כזאת היא אירוע המנוגד למשמעת הצה"לית ולאתיקה החיילית. בשנות ה-80 זה היה נחשב להסתה למרד, וחיילים נשפטו והוכנסו לכלא על הרבה פחות מזה. העובדה שהפעם מדובר באלפי חיילים, ולא בכמה בודדים, לא הופכת את המחאה הזאת לקבילה ולגיטימית. אולם לגופו של עניין, בגלל הנסיבות שבהן צולם הסרטון והפרובוקציה הברורה לכל עין, אפשר להבין לרגשות החיילים שהעלו את תמונות המחאה שלהם לקבוצת הפייסבוק "אני עם דוד הנחלאווי".
אבל אף שניתן להבין את האמוציות, צריך לזכור שצה"ל עלול להיפגע. אם מדובר במחאה חד פעמית - ניחא. אבל אם כל סוגיה צבאית/פוליטית תעורר מעתה התקוממות אינטרנטית כזאת של לובשי מדים, כוח ההרתעה של צה"ל ישלם מחיר כבד.
התנהלות תקשורתית לקויה
מה שסיבך את הפרשה היה הטיפול הפומבי והלא יסודי של אירוע הדריכה. הוא התרחש זמן מה אחרי שהחייל השליך אבן על מפקדו וכבר ידע שהוא עומד בפני הדחה מהגדוד, וככל הנראה גם מול עונש מחבוש, מה שבוודאי תרם לעצבנות הניכרת שלו. מי ששלח חייל בודד למחסום שבו הוא חשוף לפרובוקציות אחרי אירוע כזה עשה מעשה מאוד לא נבון.
וכאן חוזרת הבעייתיות בתגובה ההמונית של חיילים במדים בפייסבוק. מאחר שזאת תופעה שעלולה להתפשט ועלולה להפוך לנוהג, צה"ל חייב לטפל בה ולהבהיר לחיילים שכל מהלך כזה ברשתות החברתיות יביא לענישה חמורה גם אם מדובר במספר רב של חיילים. מהמקרה הנוכחי צה"ל עוד יכול להתעלם, אבל הוא צריך להבהיר לחיילים שהתנהגות כזאת פוגעת בכושר ההרתעה שלו ועלולה להתפתח לתופעות שינוצלו על ידי אויביי ישראל.
למעשה כך קרה גם הפעם. שגיאת דובר צה"ל הביאה בדיוק לתוצאה שאליה רצו הפרובוקטורים הפלסטינים להגיע: מחאה וירטואלית של חיילי צה"ל הניצבים מולם ומתמודדים איתם. אין זה חשוב בכלל אם המחאה הווירטואלית היתה דווקא לאות הזדהות עם החייל: העיקר הוא העימות בין צה"ל לבין חייליו.
כדאי שכולם יזכרו שכך או אחרת התוצאה היא אחת: החלשת התדמית המרתיעה של צה"ל בעיני הסובבים אותנו. דווקא בשעה שבה המזרח התיכון אינו יציב, התדמית המרתיעה הזאת היא צורך ביטחוני חיוני.
לפנייה לכתב/ת 
