על אדונים ומשרתים / פלג בחמישי
שלמה שרף ואלי אוחנה נזעקו להגן על אלי טביב שלא משלם בזמן לשחקני בית"ר. עם "עיתונאים" כאלה, מי צריך יח"צנים? הטור המלא - היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
השוליה
שלמה מדברר את טביב
כשמגיע אדם אינטליגנטי ורהוט ליציע העיתונות, החבר'ה בצרות. פתאום מפגן הדוברות והעילגות של האינטרסנטים סביב השולחן נשמע מגוחך ומביך שבעתיים. כך קרה במהדורה האחרונה של "שבת ביציע", כשעו"ד אוהד כהן דיבר על שערוריית הלנת השכר של אלי טביב בבית"ר ירושלים.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
"אופ"א לא מכירה בכם, פיפ"א לא מכירה בכם!", התריס כלפיו שלמה שרף כשהברדקיסט הסדרתי ממיאמי יושב מבסוט לצדו. כהן גיחך אבל בשלב מסוים, כשחבר הצוות יהונתן הללי ניסה להציל את כבוד העיתונות ואמר לטביב שאינו עומד בהתחייבויותיו, שרף כבר ממש איבד את שלוותו. "מה אתה ספרת לו את הכסף?", נזף בהללי. "חוצפן!". ואז הפרשן המתרפס מ"יציע העיתונות" אחז בידו של הבעלים ואמר לו בלי בושה: "חכה רגע, בוא נעזור לך".
טביב נענה בשמחה ושלמה פצח בנאום הגנה, בעברית שלא הייתה מביישת ילד בגן חובה. הנה הוא כלשונו: "אי אפשר לרפות את כל החולי של הכדורגל הישראלי ולבוא ולהפיל את כל התיק על אלי טביב שהוא לא משלם לשחקנים שלו כי זה קיים בכל הארץ, אז תירגעו כולם". כשסיים להחניף לבוס, הוא לגלג על שחקני בית"ר: "אז המסכנים האלה דחו להם את השכר, נו באמת".
טביב מצידו ניסה להפיל את התיק על ספונסרים שדפקו לו ברז לטענתו, והמאמן הלאומי לשעבר שהפך לנושא כליו מיהר להשחיל שאלה מטעם: "אלי, ראש העיר הבטיח לך שישה-שבעה מיליון שקל, את הכסף הוא שילם?". זה היה כה מביך, שלפתע הצופה חש אמפתיה כלפי הפודל. כל כך השתדל לרצות את אדוניו ולא זכה אפילו לליטוף.
אבל השיא היה כשהמנחה, מאיר איינשטיין, שאל את טביב מתי תצא ההודעה על מינוי המאמן, ועוד לפני שהמרואיין הספיק להשיב, שרף עשה זאת במקומו: "השבוע!". אין ספק, שנים אחדות אחרי פרסום האוטוביוגרפיה של שלמה - "השפיץ של הנעל" - הגיע הזמן להוציא לאור את חלק ב': "השופר של בעלי בית"ר".
בהמשך, כשטביב התלונן על השחקן שהמריד את חבריו, איינשטיין פנה לסוכנו של החשוד שגם הוא ישב במקרה ליד השולחן. "אבי, טביב מתכוון לברוכיאן?", שאל מאיר, ונימני השיב: "אני לא רוצה להגיד בשמו". מעניין, כי לפני פחות משנה, כשטביב עוד היה רק מועמד לרכוש את בית"ר והתארח באותו אולפן, נימני דווקא התנדב לדבר במקומו ואמר: "אני עונה בשמו כי אני מכיר אותו". אז למה עכשיו הוא כבר לא מדבר בשמו? פשוט מאוד, כי היום בעל הבית מסוכסך עם הרוש וברוכיאן וקודם כל צריך לדאוג ללקוחות.
בקיצור, סלט כזה של אינטרסים מעולם לא היה כאן, אבל שלמה כנראה צודק. אי אפשר לרפות את כל החולי של הכדורגל הישראלי.
הקפיטליסט
פתאום אוחנה נגד שביתות
בחמישי שעבר התכנס סביב אותו שולחן טראסט מוחות אחר בכיכובו של אלי אוחנה, עוד סחבק של טביב. גם הוא, כמה מפתיע, שטף את שחקני בית"ר שלא משלימים עם הלנת שכרם וגונן על חברו, שקופת השרצים שלו דווקא די מלאה. כעבור יומיים הוא כבר קיבל ממנו הצעה להתמנות כיועץ מקצועי. איזה צירוף מקרים.
"כשאני שיחקתי בבית"ר, אם היו משלמים לי בזמן הייתי מתחבק עם עצמי" אמר הפרשן, וזה נשמע מאוד הגיוני. אוחנה הרי תמיד היה המעריץ מס' 1 של אוחנה. אבל אם כבר מדברים על לויאליות ושאט-נפש משביתות, מעניין שכבודו לא נזכר באירוע שהתרחש באצטדיון ר"ג בחודש מאי 1990.
נבחרת ישראל אירחה למשחק ידידות את ברית המועצות, שעבורה היה זה משחק הכנה למונדיאל. בשורות האורחים שיחקו כמה כוכבי על כמו גנאדי ליטבצ'נקו, אלכסיי מיכאיליצ'נקו ואולג פרוטאסוב. אצלנו היו אמורים לככב הליגיונרים רוני רוזנטל, אלי אוחנה ושלום תקווה. אלא שממש לפני השריקה, כשהרבבות מילאו את היציעים, התברר ששלוש הפרימדונות מסרבים לשחק. הסיבה: סכום הביטוח ששילמה ההתאחדות לא סיפק אותם.
הקהל הזועם שרק בוז לעבר המחרימים, ישראל ניצחה בלעדיהם 2:3, והנשיא חיים הרצוג הודה לשחקנים שהסתדרו בלי "השלושה שביזו את הנבחרת". אבל לאוחנה זה לא ממש הזיז. "במשחק ידידותי אנחנו לא צריכים לסכן את הרגליים", אמר לאחר המשחק זה שמתנגד לשביתות, ובטח הלך להתחבק עם עצמו.
הטור המלא - היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
