"נירה בילדים שלך". וידוי הקבלן שנסחט והמבצע הסמוי נגד כנופיית הפרוטקשן
"אתה צריך שמירה", הוא שמע מחבורת סוחטי דמי החסות, ולא נכנע. אז הם גנבו, התקשרו, השחיתו, איימו פנים מול פנים, שוב גנבו ושוב התקשרו. עד שליעקב נמאס. הוא הלך למשטרה, ומבצע "שמירה כפויה" יצא לדרך: המעקבים, ההקלטות ותרגילי החקירה
יעקב, קבלן בניין מאזור המרכז שעובד כבר עשרות שנים בתחום, קיבל לפני כמה חודשים טלפון מטריד. "כדאי לך לקחת חברת שמירה, יש לנו איך לעזור לך", אמר לו "משה" או "מוסא". ולאחר כמה שעות - הופ, נגנבו ממנו 20 טונות ברזל.
מאה על 100 - לכל הכתבות
מעולם הוא לא שילם דמי חסות. אבל החבורה ש"התלבשה" על אתרי הבנייה שלו הכירה לו את העולם המפחיד שהוא מנת חלקם של בעלי עסקים לא מעטים. אחרי אותה גניבה באו עשרות שיחות טלפון מאיימות, ובין לבין פורקו עמודי יציקת בטון באתר. בהמשך נפרץ משרד, נגנבו מכונת טיח ואלפי ליטרים של סולר, מכונות קרמיקה ודיסקים לחיתוך. בסך הכול נגרם לו לדבריו נזק של יותר מ-100 אלף שקלים. יעקב לא נכנע, אבל שתק. עד לשיחה בחודש שעבר.
"אנחנו יודעים איפה אתה גר, נפגע בילדים שלך", אמרו לו - וזה היה הקו האדום. יעקב החליט לפנות למשטרה. מאותו רגע החל להתגלגל המבצע שכונה "שמירה כפויה" שאותו ניהל בשבועות האחרונים צוות חקירה מיוחד (צח"מ) של מרחב דן נגד אותה כנופיה. בלשים עבדו כפועלי בניין, שוטרים שימשו שומרים באתרי בנייה ואפילו היחידה הסמויה הייתה בעסק - עקבה במשך 24 שעות ביממה אחר יעקב הקבלן, מבלי שהוא יודע.
"אפשר להסביר את זה במילה אחת - טרור. פשוט טרור", אמר יעקב לאחר שהמשטרה עצרה את החשודים שהוקלטו - בתיעוד שהגיע לידי ynet - ובהמשך הוגש נגדם כתב אישום. "אנחנו צריכים עוד אנשים כמוהו כדי להפסיק את התופעה", הסבירו במרחב דן. אז איך הכול התנהל?
אזורי שליטה
בעיית סחיטת דמי החסות באתרי הבנייה מוכרת זה שנים. הסוחטים משתמשים בחברות שמירה חוקיות שאפילו מוציאות חשבוניות. יש הטועים לחשוב שבאזור גוש דן אין פעילות כזו, אולם בתחומי בקעת אונו, גבעת שמואל, גבעתיים ובני ברק לא פחות מ-1,000 אתרי בנייה פעילים, שמשכו אליהם גם כנופיות דמי חסות. "בדואים הגיעו לאזור המרכז ויש ביניהם חלוקה ברורה לגבי השטחים שעליהם כל אחד אחראי", מסביר ניצב-משנה שמעון לביא, מפקד מרחב דן.
נצ"מ לביא וחוקריו הבינו שנפל לידיהם "יהלום" בדמות הקבלן יעקב, שהסכים לשתף פעולה מא' ועד ת'. בצעד די חריג, הסיט נצ"מ לביא למשך חודש את כל הצח"מ לטובת מבצע הפללת כנופיית הפרוטקשן. היו אלה לפי כתב האישום בני משפחת א-סייד מחורה שבנגב. "היה ברור שזה מבצע מורכב, אבל ידענו שהתמורה תהיה שווה", הוא טען.
"בחייאת דינק, רוצים להתפרנס"
אמצע חודש מרס. חודשיים לאחר שהחל מסע הסחיטה, יעקב הבין שהוא חייב עזרה והתייצב בתחנת המשטרה. העדויות, ההקלטות והתמונות שהצליחו החוקרים להשיג בהמשך, מספקים הצצה נדירה ומפחידה לניהול עסק חוקי לגמרי בישראל, שבעליו לא מוכן לשתף פעולה עם העבריינים.
"הם התקשרו אליי מטלפון מזוהה שאני לא זוכר אותו ואמר לי 'מה עם שמירה?' אמרתי שאני לא צריך שמירה. התחיל להגיד לי בערבית 'יעקב בחייאת דינק, רוצים להתפרנס'. זה היה כמה פעמים כל יום, עד שהם הגיעו לאתר", הוא סיפר.
שניים מהנאשמים - ג'לאל רשאד ויוסף א-סייד - בחרו לתת ליעקב סימן אזהרה. הם הגיעו לאתר הבנייה עם משאית ומנוף ופשוט גנבו ציוד וברזל. השומר ניסה לעצור אותם, אבל השניים איימו עליו וכלאו אותו בתוך הבניין. בסוף של יום נגנבו מהאתר ציוד וכבלי חשמל בשווי 70 אלף שקלים.
אחרי הגניבה נמשך הריטואל היומיומי - שיחות טלפון אל יעקב ואל בנו, גם הוא קבלן, ועוד איומים: "אני ארד ממך רק בדרך אחת - שתהיה לך שמירה באתר", הוא שמע, והובטח גם ביקור באתר הבנייה. וזה קרה. "הפועלים התקשרו ואמרו שבדואים הגיעו והתחילו לפרק עמודים מתחת לבטון יצוק, ואז פנו אליהם. הבדואים ענו שכל עוד בעל הבית, שזה אני, לא משלם לשמירה, הם יזיקו לאתר".
יומיים אחר כך הגיעו לפגישה פנים מול פנים. "הם באו לכפות עליי שמירה ואמרו שאם אני לא אקח שמירה יהיו לי נזקים". חלפו עוד כמה ימים ומכונת הטייח של אתר הבנייה נעלמה. “התקשרו אליי בצהריים 'מה, אתה עוד פעם לא צריך שמירה?' אמרתי להם - תחזירו את מכונת הטיח”.
כבר התחלנו לשמור עליך
הסוחטים ניסו טקטיקה אחרת. בחלוף עוד כמה ימים הם הגיעו לאתר הבנייה במכונית שמאחוריה נקשרה בנגרר מאולתר (ומסוכן) מכונת הטיח שנגנבה. "הוא החזיר לי את המכונה ואמר שביום ראשון הוא מגיע לסגור את השמירה. הוא אמר לי 'לוקחים על כל אתר 10,000 שקל, אבל לך נעשה הנחה וניקח 7,000'".
יעקב המשיך להתעקש ולא לשלם. אני רק קבלן, לא היזם, אמר להם. הנזקים הבאים לא איחרו לבוא. תוך ימים ספורים נעלמו מאתר הבנייה שלוש מכונות קרמיקה, ארבעה דיסקים גדולים לחיתוך ושלושה קטנים. החבורה הגיעה שוב. "הם אמרו לי 'למה אתה לא עונה לטלפון? הבטחת לנו את השמירה. כבר התחלנו את השמירה ביום ראשון'”, סיפר יעקב לחוקרים.
חוקר: ואיך הם הגיבו?
"מוסא אמר לי - תגיד ליזמים שיהיה להם נזק כל חודש 40 פעם יותר מסכום השמירה. אנחנו לא פוחדים”.
בפעם האחרונה, כשציינו בפני יעקב שהם יודעים את כתובתו ומכירים את שמות ילדיו, משהו בכל זאת נסדק. במשטרה הכירו את פעילות "חברות השמירה" אבל נזקקו לעדויות נסחטים. בדיוק מה שהקבלן המאוים היה מוכן לספק.
הסוואת פועלי הבניין
לאנשי מרחב דן היה ברור שאותה חבורה דואגת ל"שמירה" גם במקומות אחרים, והם בחרו בפעילות סמויה כדי להשיג ראיות. לאחר קבלת אישור ממפקד המחוז, ניצב בנצי סאו, הטיל נצ"מ לביא את הפרויקט על רב-פקד אבי אוחיון ממחלק פשעים בצח"מ דן. החוקר הראשי היה רס"ל סאלח נעראני.
תחילה הוכנסו כמה בלשים לאתר הבנייה במסווה של "פועלי בניין" כדי לבחון מקרוב את פעילותם של שלושת הסוחטים, שהיו מגיעים אחת לכמה זמן לאיים פיזית על יעקב. בנוסף, מכיוון שמרב הפעילות הייתה בשעות הערב כשהאתר סגור לעבודה, הוחלט גם להציב שמירה. אבל שמירה של שוטרים. בלשיו של אוחיון התפרסו מדי ערב בכמה אתרי בנייה באזור, מחופשים לשומרים על אזרחי, וחיכו לסוחטים. זה לא עבד: דווקא אתרים שבהם הוצבו שומרים אמיתיים היו יעדי הסחיטה והגניבה.
אבל אוחיון ובלשיו לא הרימו ידיים. באתר אחר גילו גניבת מכלי סולר. על מנת לא לחשוף את המעקב, החשודים נעצרו על-ידי שוטרי סיור, “במקרה", כמה קילומטרים מאתרי הבנייה. זה היה תרגיל חקירה פשוט: מעצר תמים לכאורה, שנועד לתעד את החבורה יחד, לסמן את כלי הרכב ולקבל את מספרי הטלפון האמיתיים שלהם. בסיום החקירה הפשוטה הם שוחררו והורחקו מהעיר בני ברק למשך 15 יום.
לחוקרים לא היה ספק כי החבורה תחזור לספק את שירותי ה”שמירה”. וזה אכן מה שקרה, תוך הפרת צו ההרחקה.
איום ממשי
באותו שלב נוצרה לחוקרים בעיה אחרת: רמת האיומים עלתה מיום ליום, עדיין נדרשו הוכחות - וכדי למנוע חשד מצד הסוחטים, הם הורשו להסתובב בחופשיות. "באמת פחדנו שהם ינסו לפגוע בקבלן", הסביר רפ"ק אוחיון. יעקב סיפר בין היתר שאיימו עליו - "נירה בך ובילדים שלך, אני יודע איפה אתה גר".
אף ששיתף איתם פעולה, השוטרים הסתירו אז מיעקב דבר אחד - הוא עצמו היה נתון למעקב במשך כל שעות היממה. הם הבינו שהחבורה מחפשת מידע על ביתו ולא רצו להסתכן. צוות יחידת עיקוב "ישב" על הקבלן, ובמרחק לא רב היה מוכן לקפוץ בכל רגע צוות בילוש, למקרה שהחשודים יגיעו לממש את איומם. "לא יכולנו לקחת צ'אנס שהם ישאירו את הסיפור הזה רק ברמת איום", אמרו במשטרה.
הרגע שהביא לחשיפת החקירה היה זה שבו הופיעו הסוחטים באמצע יום עבודה באתר הבנייה, ולעיני הפועלים איימו על יעקב כי יירו בו ויפגעו במשפחתו. אז סבר נצ"מ לביא שיש מספיק ראיות שיצביעו על מסוכנות החשודים והורה על מעצרם.
בהמשך החקירה תיעדו החוקרים את העצורים קושרים עצמם למעשי הסחיטה ומנסים למצוא דרך לגרום ליעקב לחזור בו מתלונתו. אחרי שהאזינו לשיחות ו"הפילו" אותם עם מדובבים, הגיש עו"ד ראד ענוז מפרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום חמור נגד שלושה תושבי חורה. הסעיפים: שלושה מעשי סחיטה באיומים, שוד, גניבה והפרת הוראה חוקית.
"פשוט טרור"
ויעקב? הוא עוד מלקק את הפצעים. "מבחינה נפשית זה פגע בי. אתה מרגיש שאתה מאוים ואפילו מפחד, שמישהו נכנס לטריטוריה שלך ומתחיל לפגוע בך", הוא תיאר. “כל הזמן הייתי טרוד. גם מבחינה משפחתית - כל פעם שהייתי בא ומספר בבית שגם איימו עלי ברצח, אשתי כבר נכנסה לחרדות. כל דבר. 'אולי תרד עם מישהו בבוקר לחניון שלא יתקפו אותך', היא אמרה. זה הפך באמת לסיוט”.
- חוקר: אתה יכול לאמוד את הנזק הכלכלי שנגרם לך?
"מעל ל-100 אלף שקל, זה בטוח. הגניבה של ברזל, הוונדליזם בבניינים. כמובן זה החשש שחס וחלילה יהרסו משהו שאתה לא יודע עליו ויכול לגרום לאסון...
אפשר להסביר את זה במילה אחת - טרור. פשוט טרור. אולי זה לא טרור של לשים לבנת חבלה, או מפגע עם חגורת נפץ, אבל זה לא פחות מסוכן מה שהם עשו. ולא פחות מציק”.
בא כוחם של שלושת הנאשמים, עו"ד אילן אזולאי, מסר בשמם כי הם "מכחישים כל קשר לנושא הסחיטה. לטענתם מדובר באנשים שהם עבדו איתם ולא שילמו להם שכר עבודה. לטענתם הדרך הטובה ביותר (להתחמק) מתשלום שכר עבודה, היא הגשת תלונה במשטרה על סחיטה. לנאשמים היכרות מוקדמת עם המתלונן, ולטענתם הוא חייב להם כסף. לעניין השוד, הם טוענים שלא ביצעו. נוכיח את חפותם בבית המשפט".
לפנייה לכתב/ת 
