חיל האוויר קטלני מאי פעם
תקיפת אלפי יעדים ביממה, יותר מ-10 פצצות מדויקות ממטוס אחד לאזורים שונים, המראה חוזרת כמו בפורמולה 1. ה"כחולים" מאמינים שיוכלו לקצר את המלחמה הבאה עם מכת אש, ובינתיים נעזרים בסימולטור ראשון מסוגו בעולם. האלוף אשל, שמוביל את זירת הצפון ב"מערכה שבין המלחמות", יודע: "אנחנו נתפסים כפוליסת הביטוח של ישראל". כך משתנה חיל האוויר
בהתחלה יעברו עלינו כמה יממות קשות. רקטות וטילים בעיקר לגוש דן. ההגנה האווירית תגן בעיקר על מתקנים אסטרטגיים ובסיסים, בערים הגדולות יקרסו בניינים ויהיו נפגעים. אבל זה לא יימשך זמן רב. חיל האוויר יגיב מיד, וכעבור כמה ימים יוביל לצמצום משמעותי בקצב הירי על ישראל. אחר כך יבואו הפסקת אש, עוד קצת ירי ואז רגיעה ושקט יחסי לכמה שנים בזכות ההרתעה ששוקמה.
זה התרחיש החמור אך הסביר שצה"ל מתכונן אליו, וזהו היעד האסטרטגי של הדרג המדיני. "מלחמת תלול מסלול" זו תהיה. בין שהירי יבוא מסוריה, מלבנון, מעזה או מאיראן – המטרה תהיה סיום מהיר לצמצום נזקים ואבדות, ובמקביל מקסימום פגיעה בצד האחר, כדי שיהיה לו דחוף לחתור להפסקת אש.
מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, ובכירי ה"כחולים" מאמינים שזה אפשרי - ויותר מכך: עם המודיעין, סוגי החימוש וכלי הטיס העומדים כרגע לרשות חיל האוויר, הם סבורים, החיל יכול להגיע להישג כפי שתואר כמעט לבדו, בלי שצה"ל יצטרך להפעיל מהלך מתמרן יבשתי לתוך שטח האויב, ויש לאפשר לו לעשות זאת.
אם האלוף אשל ואנשיו צודקים, מדובר בהקטנה משמעותית של כמות הנפגעים וגם בחיסכון עצום במשאבים בהתחשב בעלות האסטרונומית - כמיליארד שקל - של כל יום לחימה. מה שמפקד חיל האוויר מציע הוא למעשה מהפך של ממש בתפישת הלחימה של צה"ל, שישפיע דרמטית על הצטיידות ואימונים בזרוע היבשה, ועל סדר העדיפויות התקציבי.
את הטענה שחיל האוויר יכול לעשות את העבודה לבדו כבר שמעתי פעם מפי דן חלוץ כשהיה עוד מפקד חיל האוויר, לפני שנעשה רמטכ"ל. היא הוכחה כלא נכונה במלחמת לבנון השנייה. לכן היא מעוררת גם כיום ספקות רבים.
מובן שלא כל בכירי צה"ל מסכימים עם ה"כחולים". אלופים רבים במטכ"ל, המודעים ליכולותיו של חיל האוויר ומכבדים אותן, עדיין סבורים שחייבים לפעול קרקעית כדי לשתק ירי של אלפי רקטות וטילים. גם זמן הפעולה הקצר מוטל בספק. בחיל האוויר עונים בטיעון די משכנע: אם נותקף בפתאומיות, ממילא ייקח זמן לצבור את כל הכוח הקרקעי ולהתגבר על מתקפות על מחסני חירום ועורקי תחבורה. במקביל תהיה הזדמנות לעשות את העבודה באמצעות אש אווירית. בד בבד, הם אומרים, אנו נערכים לסייע משמעותית ללחימת כוחות היבשה.
"איננו מהמרים", מסביר אשל. "אנחנו יודעים שאנחנו נתפשים בציבור וגם בעיני בכירים במדינה כפוליסת הביטוח של עם ישראל והציפיות מאיתנו גבוהות. אולי גבוהות מדי. אבל לא התבלבלנו. אנחנו זוכרים שאנחנו לא לבד ובונים יכולת להשתלב". ב"עמוד ענן", הוא מזכיר, מנע חיל האוויר צורך בכניסה קרקעית לעזה, וההרתעה "עובדת" פחות או יותר עד היום.
ביטוי להיערכות בחיל האוויר לקפיצה משמעותית ביכולת לסייע לתמרון יבשתי קיבלתי לפני כמה שבועות. הצטרפתי לפעילות מעצרים וסריקות באזור חברון, ששולבה בהיערכות למלחמה: תרגול השתלטות על כפר לבנוני. תוך כדי התקדמות הצביע מח"ט הצנחנים על לוחם שהשתופף מאחורי טרסה, ולחש באוזניי שזהו סא"ל ת', מפקד טייסת F-16. אירוע לא שגרתי במציאות הצה"לית.
ת', שהיה מצויד וחמוש והתנהג כלוחם מהשורה, הסביר בטבעיות שיצא ביוזמתו לפעולה מכיוון שרצה להבין איך נעים ופועלים כוחות החי"ר בעת לחימה וכיצד הוא וטייסיו יכולים לסייע להם מקרוב – מקרוב מאוד. מסוק קרב המסייע בירי תותחים וטילים לכוחות קרקע – זו משימה "טבעית". מטוס-קרב המטיל פצצה של טונה על בית ומעכב התקדמות כוח קרקעי, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
הספקי תקיפה
אבל הסיוע ליבשה אינו המשימה הראשונה של חיל האוויר. בשנתיים האחרונות מתכוונן החיל בעיקר למטרה שאישרו הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה – להיות מוכנים לקצר את הלחימה שיכולה לפרוץ בכל רגע, דבר המטיל אחריות מיידית וכבדה עוד יותר על אשל ואנשיו.
נטרול עשרות אלפי רקטות וטילים בלבנון ובעזה זו משימה סיזיפית. המשגרים הנייחים, שמהם משגרים את הטילים לטווח גדול יותר, בעלי הראש הקרבי הכבד והמדויק יחסית, מבוצרים ומוסתרים היטב בבתים של אזרחים, או בבורות שיגור מוטמנים (חפורים בקרקע ומופעלים מרחוק); מפעיליהם נעים ביניהם, מחמשים אותם מחדש ופוגעים בכוחות צה"ל הנעים לעברם באמצעות מנהרות. הקושי העיקרי הוא לאתרם מודיעינית והפגיעה בהם עלולה לגרום גם להרג לא-מעורבים ולקומם נגדנו את העולם.
ציד המשגרים הניידים קשה אפילו יותר. נדרש מעקב צמוד אחר שטחי השיגור, ואם גילית - נחוץ כלי טיס או אמצעי אחר שיירה חימוש מדויק לעבר משאית המשגרים, כשהיא עדיין חשופה בשטח או כשנהגה מנסה להסתתר מתחת לבניין על עמודים. במלחמת לבנון השנייה רשם חיל האוויר הצלחה – מול מערך הקטן פי שישה לפחות ממה שיש לחיזבאללה היום – אבל כבר אז הוכח עד כמה המשימות האלה קשות. מה גם שהטייסים ייאלצו לפעול בזמן ירי על בסיסים ולהתגונן מטילים נגד מטוסים מתוצרת רוסיה שאפשר שהגיעו לחיזבאללה, או טילי כתף שהגיעו לידי העזתים.
כדי להתגבר על הקשיים ולעלות מדרגה לפי היקפי המשימה, חיל האוויר עובר בשנתיים האחרונות תהליכי שינוי. התהליך החשוב ביותר הוא המאמץ להגדיל במאות אחוזים את "הספקי התקיפה" של מערך הקרב: מספר גיחות, אך בעיקר מספר המטרות המותקפות והנזק שנגרם להן.
כמו ברד
האלוף אשל הנחה את החיל כבר באוגוסט 2012, שלושה חודשים אחרי שנכנס לתפקיד, להתארגן לביצוע כמה אלפי גיחות תקיפה ביום. המטרה: להגביר את מה שהוא מכנה במונח לא-מכובס "הקטלניות של חיל האוויר". במלחמת לבנון השנייה עמד המספר על מאות, ועוד פחות מזה מספר המטרות שהותקפו מתוך ה"בנק". כיום בנק המטרות שניתן להשמיד הורחב משמעותית, והשלמת יעדי שיפור הספקי התקיפה צפויה בקרוב מאוד.
ובכל זאת, גם זה לא מספיק. כדי לצמצם את השיגורים בזמן קצר צריך לתקוף בבת אחת הרבה מאוד מטרות. לשם כך פיתחו התעשיות הביטחוניות חימוש מונחה מדויק שהטייס יכול לשגר בצורה סיטונית לכיוונים שונים; כמו ברד היורד על שטח נרחב, מבלי לוותר על דיוק הפגיעה, מספר וגיוון המטרות.
לדוגמה, F-16 בודד יכול להפציץ במקביל יותר מעשר מטרות באתרים שונים. היכולות של ה-F-15 "בז" (מהדגמים הישנים) גדולות הרבה יותר גם בכמות וגם במשקל הפצצה שיכולה להשמיד ביצורים תת-קרקעיים. המטוס הזה, אומר מפקד בסיס תל נוף, תא"ל תומר בר, מסוגל להגיע רחוק, רחוק מאוד, עם מטען כבד ובלי תדלוק אווירי. שלא לדבר על ה"רעם" (F-15i) שהותאם במיוחד למשימות תקיפה ועליונות אווירית ארוכות טווח. המשמעות האסטרטגית ברורה גם אם הוא לא מזכיר את מדינת היעד.
כדי לעמוד בקצב ובהספקים החדשים שאשל דורש מחיל האוויר, נותחו ואורגנו מחדש גם המערכים הטכניים והלוגיסטיים. מפקד בסיס חצור, אל"מ דן טורטן, מספר שהצוות הטכני "מתנפל" כיום על F-16 החוזר מגיחת קרב ומכשיר אותו לגיחה נוספת בתוך שעה קלה, בדומה לצוות המחזיר לכשירות מכונית פורמולה 1 תוך כדי מרוץ. בשיטות הישנות זה לקח כמה שעות.
הצפון בידיו
מלבד שיפור הספקי התקיפה, מאמץ ותקציבים רבים מושקעים בחיל בהקמת מערך ההגנה האווירית – שמתחלק להגנת נ"מ (מפני מטוסים) ומערך רב שכבתי ליירוט טילים. בתוכנית: מפקדה אחת שתנהל את כל הפעילות ממרכז מבצעי אחד. אולם העדיפות כרגע היא לרכש סוללות "כיפת ברזל" נוספות, להשלמת הפיתוח וההצטיידות בטילי היירוט של "שרביט קסמים", ולהשלמת הפיתוח של "חץ 3" ליירוט טילים בליסטיים בחלל.
"שרביט קסמים" הוא כרגע החשוב ביותר בגלל יכולותיו ליירט איומים רציניים יותר מ"כיפת ברזל". המערכת הזו תפעל מבסיסים קבועים ההולכים ומוקמים, אך היא תהיה מבצעית רק בעוד שנתיים לכל המוקדם. צריך לומר את האמת ולהדגיש כי סוללות "כיפת ברזל", שיכולותיהן שופרו בינתיים, ישמשו בזמן עימות גדול להגנת בסיסי חיל האוויר ומתקנים חיוניים אחרים ופחות להגנת האוכלוסייה. זאת, כאמור, על מנת לשפר את "הרציפות התפקודית" הנחוצה לקיום הספקי תקיפה גבוהים. לעניין הרציפות התפקודית מקדישים מפקדי הבסיסים בחיל האוויר חלק ניכר מאוד מזמנם ומהתרגולים.
תחום נוסף שחיל האוויר עוסק בו באינטנסיביות בשנים האחרונות הוא המב"מ - המערכה שבין המלחמות - שתכליתה למנוע פעולות טרור והתעצמות בנשק אסטרטגי בלבנון ובעזה. הפעילות חשאית ברובה. התפתחות חשובה הייתה לפני כשנה, כשהרמטכ"ל באישור שר הביטחון הטיל על מפקד חיל האוויר להיות אחראי על הגזרה הצפונית של המב"מ.
במסגרת אחריותו, האלוף אשל מפעיל מערכי מודיעין וכוחות מבצעיים לא רק של חיל האוויר אלא מכל האגפים, הזרועות והיחידות של צה"ל. במקביל, חיל האוויר תורם למאמצים האחרים של המב"מ, כמו למשל ההשתלטות על ספינת הנשק מאיראן "קלוז סי".
זה כבר לא היה בתחום אחריותו הישירה של המפקד אשל אלא של גורמים אחרים.
יותר מ-1,000 מפוטרים
המשימות מגוונות ורבות מבעבר, וחיל האוויר משנה גם את המטה ויוצר תפקיד חדש - ראש מבצעי אוויר (רמ"א), תת-אלוף שיהיה מספר 3 בחיל אחרי ראש המטה. ראש להק אוויר (רל"א) יהפוך מספר 4 וימונה על ההדרכה. המבנה החדש ייכנס לתוקפו בקיץ והרמ"א המיועד הוא תא"ל בר, מפקד תל נוף.
השינוי הארגוני אמור לתרום להתמודדות עם "המעגל השלישי", השם שהוצמד להתמודדות באמצעים התקפיים עם הגרעין האיראני. בכירי חיל האוויר לא מדברים הרבה בנושא, אבל ניתן להתרשם שהם משוכנעים ביכולתם לפעול אם יידרשו ולהגיע להישגים סבירים. היכולות של חיל האוויר וצה"ל כיום לתקוף ביעילות בטווחים רחוקים, הם מאמינים לפי ההתרשמות, טובות מאלו שהיו לפני כמה שנים. ועדיין, קשה להשוות ליכולות של ארצות הברית.
התרשמתי מאוד מהעובדה שבכל השיחות עם בכירים ובכירים פחות בחיל האוויר לא שמעתי דרישות להגדלת צי המטוסים או לתקציבי רכש נוספים. מה שמטריד אותם הוא לא רק הגירעון שנוצר השנה – ומאיים על המשך פעילות האימונים השוטפת – אלא בעיקר חוסר הוודאות התקציבית. חיל האוויר אינו יכול לתכנן מפני שעדיין אין לצה"ל תוכנית עבודה רב-שנתית מאושרת ולמערכת הביטחון אין עדיין תקציב מאושר לשנה הקרובה ולזו שאחריה.
החיל נמצא בהליכי סגירה של כמה טייסות מבצעיות ופיטר 1,010 משרתי קבע. מספר עצום יחסית לגודלו של חיל האוויר. "לאחרונה נאלצתי לפטר במסגרת הצמצומים איש קבע בן 38 שאין מומחה כמוהו בתיקון מהיר של מסוקי 'יסעור'. הלב כואב על האיש ועל יכולותיו שאיבדנו, אבל אין ברירה", אמר תא"ל בר.
מספר כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מים) שהחיל קולט גדל בהתמדה, ויש צמחיה גם בכמות וגם בסוגים וברמת הטכנולוגיה המושקעת בהם. מספר המשימות שיעשו הכטב"מים בעיקר בתחום המודיעין והלחימה הנקודתית יעלה בהתמדה, אומר תא"ל לאור, מפקד בסיס פלמחים, אבל החלפת המטוס המאויש במשימות המרכזיות לא נראית בעתיד הקרוב.
גם האמריקנים מקנאים
תחום נוסף שצמח הוא השימוש בסימולטורים, מדמי טיסה. יש כיום סימולטורים לא רק למטוסי קרב אלא גם למסוקים ולכטב"מים. אולם גולת הכותרת היא הסימולטור המשימתי – המצאה ישראלית ופיתוח משותף לאלביט ול"לוקהיד מרטין" האמריקנית. מפקד חיל האוויר של ארה"ב אפילו הודה בקנאה שאצלו אין דבר כזה.
אז מה הביג דיל? בסימולטור המשימתי יכול להתאמן טייס בודד על ביצוע משימה שהוטלה עליו, ויכולה גם טייסת קרב שלמה לתרגל אפילו מצב מלחמה. מקבלת המשימה (הפ"מ - פקודה מבצעית) ממטה חיל האוויר, תכנון, התדריך לטייסים ועד הגיחה עצמה,
המתבצעת אמנם בתא טייס על הקרקע - אך המראות והתחושות התלת-ממדיים הם ריאליסטיים ורלוונטיים לחלוטין למשימה האמיתית. ממש תרגול על מודל. בה בשעה מתרגלים הטייסים התגברות על תקלות ומצבי חירום והטסה במצבי קיצון כולל התרסקות מפגיעת טיל נ"מ, חוויה באמת לא נעימה בסימולטור החדש, אפילו כשהיא מתרחשת על קרקע מוצקה ובטוחה.
הסימולטורים האלה לא רק שחוסכים מיליוני דולרים שצריך היה להשקיע בשעות טיסת אימון אלא גם מאפשרים לטייסי מילואים למשל לשמור על כשירות ולרכוש יכולות טיסה ותפעול חימוש שלא הכירו. את ההנחיות לתיקון השגיאות מקבל הטייס באוזניות בקול דק של בת 19 המפגינה שליטה מעוררת השתאות ברזי טיסה קרבית שמעולם לא התנסתה בה בעצמה.
לפנייה לכתב/ת 
