מת בט"ו באב. העיניים מאחורי השיר "טוליק"
בשנות ה-60 הצליח הילד הבלונדיני תובל גבירצמן להרשים את התמלילנית רמה סמסונוב, והשיר שכתבה הפך ללהיט. הילד שבגר הפך למפקד שריון נערץ ונפל במלחמת לבנון. אמו: "הוא יצא להציל חברים ושכח שיש לו אימא"
מעטים מכירים את השם תובל (תולי) גבירצמן, אבל סביר להניח שאין ישראלי שלא מכיר את השיר "טוליק" שנכתב בהשראתו. רב-סרן גבירצמן ז"ל מחדרה, מפקד פלוגת טנקים בחטיבה 188, נהרג בשדה התעופה של ביירות במלחמת לבנון הראשונה כשהיה בן 23, ארבע שנים אחרי שהשיר בוצע על ידי אושיק לוי בפסטיבל שירי הילדים והפך לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. השיר "טוליק" נכתב על ידי רמה סמסונוב, שהכירה את תולי בתחילת שנות ה-60 כילד מלא חן שהתרוצץ בחוף הים ואכל ענבים עם הוריו וחבריהם, אחיה של סמסונוב ומשפחתו. מאותו בילוי על החוף נולד השיר. צפו בביקור של אושיק לוי אצל המשפחה:
גבירצמן נהרג ב-4 באוגוסט 1982 כשניסה להציל חיילים מנגמ"ש בוער בעת הפגזה ארטילרית של הסורים. הוא אחז מטף ועשה דרכו לכבות נגמ"ש בוער, אלא שאז נורה מטח ארטילרי נוסף וגבירצמן נהרג. לאחר מותו הוא קיבל צל"ש שניתן לו לא רק על ניסיונו להציל את חבריו בשדה התעופה אלא על הצטיינותו לאורך כל הלחימה, שבמהלכה השמיד טנקי אויב רבים והוביל את הפלוגה, הגדוד והחטיבה במלחמה.
משפחתו לא ידעה בזמן אמת שהוא נבחר להוביל בכניסה של הגדוד ללבנון, אבל היא קיבלה רמז שרק בדיעבד התבררה משמעותו. "לפני המלחמה מצאתי בכביסה בכיס המכנסיים שלו מכתב מאל"מ יוסי מלמד, המח"ט דאז, שבדיוק פרש מתפקידו", מספרת אמו, חיותה קמינגר גבירצמן.
אחותו, אורית (ריתי) ברום, ממשיכה: "אימא פתחה את המכתב וראתה שכתוב 'נבחרת להוביל בראש החץ את הפלוגה, החטיבה והגדוד'. היא שאלה אותו מה זה, והוא ענה: 'אימא, את המכתב הזה כולם מקבלים. מלמד עוזב ונתן לכולם מכתבי פרידה'".
בקרב שבמהלכו נהרג בשדה התעופה מתו 19 חיילי צה"ל. את הצל"ש הוא קיבל כי בזמן שחבריו תפסו מחסה מפני ההפגזה, הוא התרוצץ בניסיון להציל את חייהם. האם חיותה: "כשהוא לקח את המטף אמרו לו 'תסתתר', אבל הוא אמר שהוא חייב. הוא שכח שיש לו אימא שמחכה לו בבית".
איש צעיר, גדול ברוחו
גבירצמן היה אמור להשתחרר ב-19 ביולי, אבל נשאר בשירות בצו 8 בגלל המלחמה. התאריך העברי של מותו הוא סמלי: ט"ו באב. "עד גיל שש היה תולי פרא אדם, שובב", נזכרת אמו. "הוא שיחק כדורגל וכל שלושה שבועות היינו צריכים לקנות לו זוג נעליים כי הוא היה גומר אותן. כשהיה בן שש נפטר אביו יעקב מהתקף לב ואז פתאום היה תולי אחר. הוא ישב לידי, החזיק את ידי ואמר 'אימא, אל תדאגי, אני אשמור עלייך'. הפרא אדם נעשה יותר שקט ושמר עליי כל הדרך".
כשהיה בן 11 ואחותו אורית בת 15, נישאה אמם לאביהם השני, אהרון קמינגר, שמספר על תולי בעיניים דומעות: "הייתה לו מנהיגות שקטה. לא ייאמן איך בחור, בשקט נפשי, יכול רגע אחד לשחק כדורגל עם חייליו, ואחרי דקה, כשהם נקראים לביצוע המשימה, הוא נהפך למפקד, בלי משחקים".
תת-אלוף מאיר גחטן היה מפקדו של גבירצמן באותם ימים. כשהוא נזכר כיום בהודעה בקשר על מותו הוא משחזר תחושת אסון שנפלה על החטיבה. "הוא היה בן אדם כל כך חמוד, כולם כל כך אהבו אותו, בחור צעיר עם חיוך שמעולם לא ירד מפניו", הוא אומר. "הוא היה בן טיפוחיי. מהיום שסיים קורס קצינים ועד שהתמנה למ"פ, הוא היה חייל שלי. הייתי המ"פ בפלוגה הזו לפניו והוא החליף אותי.
"תולי היה אז בן 23, איש צעיר אבל גדול ברוחו, עם לב רחב. הוא תמיד הקשיב ודיבר עם כל חייל על כל בעיה. אני בכלל לא מתפלא שביום שבו הוא נהרג הוא היה על הקרקע ולא בתוך הטנק כשראה שחיילים נפצעים. כי זה היה מבחינתו לחם-חוק לעזור לאחרים. המזל היחיד שעמד לרשותו הוא שלמעשה הוא נהרג במקום ולא סבל".
ההתייחסות לשיר קיבלה טוויסט
ב-1978 חיפש אושיק לוי שיר לפסטיבל שירי הילדים ונפגש עם סמסונוב שהציעה את "טולי". הלחין אותו נפתלי אלטר. "השיר מאוד מצא חן בעיניי", נזכר לוי. "הוא מאוד נאיבי, תמים ופשוט, וזה מה שאני אוהב כשאני מחפש שירים. השורה שבה טוליק לא רצה לחלוק ענבים לא תאמה את תולי האמיתי אבל השורה מצאה חן בעיני סמסונוב והיא נשארה. העובדה שאני שר את השיר עד היום אומרת הכול".
לוי התוודע לסיפורו של גבירצמן ולעובדה שהשיר נכתב בהשראתו רק לאחר מותו, כשאורית דפקה על דלת ביתו והציגה לו את ספר ההנצחה שהכינה המשפחה. "הייתי המום", מספר לוי. "מאז ההתייחסות שלי לשיר קיבלה איזה טוויסט. לכן, מאז, בכל פעם שאני שר את השיר, אני תמיד אומר שאצלנו במדינה יום האבל ויום השמחה מתחברים בשנייה".
האחות אורית אוהבת להקשיב לשיר, משום שהוא מחזיר אותה לתקופה הנאיבית ולתולי שלפני הטרגדיה: "אחי הקטן והחמוד, עם השיער השטני והעיניים המיוחדות בצבע חום ירקרק, עיני כוכבים, עם החיוך הצדי, ילד יפה שכשהתבגר הפך לחתיך הורס".
גבירצמן היה בחור צנוע. כששמע לראשונה את השיר, כשהיה כבר חייל, וסופר לו שהוא נכתב עליו, היה נבוך. כששאלו אותו, היה מכחיש בצניעות שהשיר עליו. חיותה מתרחקת מדמיונות על תולי כאיש מבוגר היום כדי שלא להכאיב לעצמה, "אבל הוא איתי כל הזמן ולא עוזב אותי לרגע, בכל זמן ומקום".
סמג"ד 71, סרן עידן ניר אמר: "יש לסיפור של תולי חשיבות גדולה מבחינתנו בגדוד, תולי היה מ"פ טוב, מצליח ומוערך. הוא היה אהוב על כולם ותמיד עמד על המשמר. בגדוד אנו שומרים על המורשת של תולי, שהיא חלק בלתי נפרד מהמורשת של הגדוד. יש בגדוד אנדרטה לזכרו, ואנחנו מקפידים לספר את הסיפור שלו לחיילים החדשים שמגיעים לגדוד".
לפנייה לכתב/ת 
