הכר את הנבחרת: ספרד במונדיאל 2014
ספרד היא הנבחרת הראשונה שזכתה ביורו-מונדיאל-יורו, ותואר רביעי ברציפות יקבע אותה סופית כנבחרת הגדולה בהיסטוריה. ההגרלה לא קלה, הכוכבים כבר לא מה שהיו, אבל אם יש מאמן שיודע להביא את השחקנים שלו לשיא ברגע הנכון, ויסנטה דל בוסקה הוא האיש
רזומה
מונדיאלים עד היום (כולל הנוכחי): 13
הישג שיא: אלופה (2010)
במוקדמות ברזיל 2014: מקום ראשון בבית 9 (אירופה)
על רגל אחת
ספרד הייתה הלוזרית הגדולה של הכדורגל העולמי, זו שתמיד מפשלת בטורנירים הגדולים למרות הכישרון. ואז הגיע יורו 2008. כל טורניר גדול מאז - אליפות אירופה או מונדיאל - הסתיים בהנפת גביע ספרדית. גם היורו האחרון, בו ספרד ספגה ביקורת על היכולת ושיטת המשחק נטולת החלוצים, ננעל עם הופעה מחשמלת ו-0:4 בגמר מול איטליה.
אלופת העולם הייתה רחוקה משיאה במהלך המוקדמות, למרות שהצליחה לסיים בסופו של דבר מעל צרפת. היא השיגה רק תיקו בבית מול פינלנד, לא הבריקה בכמה הופעות אחרות, ונראתה עייפה ושבעה.
אבל המונדיאל הוא סיפור אחר. בברזיל היא תתעורר לחיים ותנסה למצב את מעמדה כנבחרת הגדולה בהיסטוריה, לפני שהסגל יעבור את חילופי המשמרות הדרושים. כי גם כשהיא לא במיטבה, ספרד היא נבחרת שכמעט בלתי אפשרי להכניע.
הכוכב הראשי
איך בוחרים כוכב בנבחרת שעבודת צוות היא הקלף המנצח שלה? לפי הווינריות. אנדרס אינייסטה בהחלט נכלל ברשימת השחקנים שסובלים מנפילה ביכולת מאז הזכייה ביורו 2012, אבל יש דברים שאי אפשר לקחת ממנו.
במונדיאל הוא הבקיע את שער הניצחון, ביורו הוא היה השחקן הטוב ביותר של "לה רוחה" (האדומה), ובחודשים שלפני ברזיל אפשר היה להרגיש פתאום שהוא מוציא מעצמו יותר בברצלונה. ספרד מעולה בכל צורה והרכב, אבל בלי אינייסטה היא לא אותו דבר.
שחקני המשנה
בניגוד לאינייסטה, הנפילה של צ'אבי משמעותית. קשה יותר להבחין בה, אבל כל הצרות שעברה ברצלונה העונה קשורות ישירות גם לעובדה שהוא התבגר ולא תורם כמו פעם. התפקיד שלו בנבחרת קריטי לא פחות, וכנראה בפעם האחרונה, הוא יצטרך להתעלות כשחקן מפתח בטורניר גדול.
וחשוב לציין גם את איקר קסיאס. אחרי עונה וחצי קשות של מלחמה על ההרכב וסיפסול ממושך, הוא שוב ימצא את עצמו במעמד של באנקר. חשוב לזכור את היכולת שלו במהלך רצף הזכיות - למשל, אותה הצלה מדהימה מול קרואטיה בשלב הבתים ביורו, במשחק וטורניר שהיו יכולים להשתנות לגמרי במקרה של ספיגה.
המאמן
ויסנטה דל בוסקה הוכיח את הגאונות שלו ביורו 2012, כשייבש את כל החלוצים שלא היו בכושר ונתן לססק פברגאס להוביל את החוד. מאמן לא מקובע, שיודע לנצל את היתרונות בסגל בנקודת זמן מסוימת ולבחור את השחקנים שמתאימים ביותר למשימה.
הפעם האתגר שלו יהיה אחר. כמו במקרה של ברצלונה, נבחרות רבות למדו איך לצופף ולהפוך את משחק המסירות לעקר וחסר מחץ. יכול להיות שיותר מתמיד, דל בוסקה יהיה חייב לנקוט גישה התקפית ואמיצה שתתמודד בצורה שונה עם ההגנות שממול.
השאלות הבוערות
1. האם דייגו קוסטה יקפיץ את החוד? ספרד נלחמה על החלוץ, שלבסוף העדיף אותה על פני ברזיל, ומעניין יהיה לראות את החשיבות שלו למשחק הקבוצתי.
2. איך שומרים על מוטיבציה? נבחרת שהניפה תואר אחרי תואר אחרי תואר, ורבים משחקניה נשארו בסגל, לא מסוגלת להישאר באותה רמת דריכות ללא מאמץ.
3. מה תהיה התרומה של דור ההמשך? נראה שדל בוסקה יהיה חייב להתחיל להיעזר בדור החדש - אלברטו מורנו, תיאגו אלקנטרה וקוקה.
אופטימי/פסימי
אופטימי: רק מהפחד, היריבות מפנות לה את הדרך עד חצי הגמר. ספרד חוזרת שם לרגעי השיא שלה, מעפילה לגמר, וממשיכה את השושלת המפוארת בהיסטוריה עם ניצחון בפנדלים.
פסימי: סדרה של טעויות בשלב הבתים שולחות אותה למקום השני בבית ולמפגש מול ברזיל בשמינית הגמר. מול אצטדיון מוטרף בבלו הוריזונטה, המארחת שוב מפגינה את העליונות שהראתה נגד הספרדים בגמר גביע הקונפדרציות ומשגרת אותם לחשבון נפש ולתחילת תהליך הבנייה מחדש.
ברוטב פיקנטי
ההפסד הגבוה ביותר של ספרד בתולדות המונדיאלים היה, איך לא, דווקא במונדיאל הקודם שנערך בברזיל ב-1950. היא הובסה אז 6:1 ע"י המארחת. כשמצרפים לכך את גמר גביע הקונפדרציות האחרון, נראה שהספרדים יעשו הכל כדי להימנע ממפגש נוסף עם ברזיל.
לפנייה לכתב/ת 
