חיילים מבחירה: התנדבו לשירות למרות מחלתם

רב"ט אדווה חורי, מדריכת שר-אל

בת 20, מתגוררת בתל אביב, לקויית ראייה. משרתת בתפקיד מדריכת שר-אל. כרגע בהכנה לקורס קצינים. היום, יום העצמאות, תקבל את אות החייל המצטיין מנשיא המדינה 

(צילום: באדיבות דובר צה"ל)

למה התנדבתי לצה"ל? קיבלתי פטור בעקבות בעיית הראייה שלי, אבל תמיד ידעתי שהדרך שלי תהיה בצבא עם המדים. אחרי המסע לפולין בתיכון הבנתי סופית שזו הדרך שלי. במשך שנה וחצי נלחמתי כדי לקבל אישור להתגייס. אני מאמינה שאין דבר כזה קושי. אם קשה לי יותר לראות זה לא אומר שאני לא צריכה לתרום למדינה. לכל אזרח יש זכויות ובות ואין סיבה שאוותר על החובות שלי. 

איך הגיבה הסביבה? היו אנשים, למעשה יש גם היום, ששאלו אותי למה לא הלכתי לאוניברסיטה, יכולתי להיות בגיל 21 עם תואר ראשון. אבל מבחינתי הצבא זה התואר הראשון שצריך לעשות בחיים. המשפחה שלי מאוד תמכה בי. הם מכירים את האופי שלי ויודעים עם מי יש להם עסק. אני לא אדם ותרן והם גאים בי מאוד ותמיד תומכים. 

מה כולל התפקיד שלך? חיפשתי תפקיד שבו אני אוכל לממש את כל היכולות שלי והתראיינתי להמון יחידות. "שר-אל" זו יחידה שמנוהלת גם בפן האזרחי וגם בפן הצבאי. היא הוקמה ב-1982, במחלחמת לבנון הראשונה. בגלל מחסור בחיילים הצבא רצה לגייס חבר'ה מחו"ל, שיעזרו בצד הלוגיסטי. המטרה של היחידה כיום היא לאסוף מתנדבים מכל העולם ובתור מדריכת שר-אל אני מלווה אותם מהרגע שהם נוחתים בנתב"ג ועד שהם עוזבים את הארץ.

מדובר בקבוצות של חבר'ה, שיכולים להיות בני 18 או בני 80, יהודים ולא יהודים, שבאים להתנדב ומכשירים את מחסני החירום של צה"ל. הם ממלאים תפקיד של מילואימניקים ובכך חוסכים כסף לצבא. במסגרת התפקיד שלי אני מעבירה להם פעילויות על ארץ ישראל ועל ציונות. זו באמת תוכנית מאוד מיוחדת ומגיעים לכאן מכל העולם, ממקומות שלא חשבתי שבחיים אפגוש תושבים שלהם.

איך לקות הראייה משפיעה על השירות שלך? לקות הראייה שלי מתבטאת בכך שקשה לי לראות כתב קטן וקשה לי יותר לראות בחושך. התפקיד שלי מצריך המון עצמאות, כיוון שכל שלושה שבועות צריך להסתגל לבסיס חדש ואנשים חדשים, אבל הכל עובר לי מאוד בקלות. תמיד הייתי בחורה עצמאית, הדרכתי בתנועת נוער, נסעתי לטיולים ואני עושה הכל גם עכשיו. הדבר היחיד ששונה הוא העבודה על המחשב, שמאוד קשה לי, אבל אנחנו עובדות בצוותים והחברות שלי עוזרות ועושות את זה במקומי, כדי שלא אעמיס על הראייה.

איך הגבת כשגילית שאת מקבלת את אות מצטיין הנשיא? מאוד התרגשתי. אני חושבת שבמסגרת היחידה שלי השתדלתי לעשות את התפקיד בצורה הטובה ביותר שיש ובאמת לתת את כל כולי. אני מניחה שגם לסיפור שלי יש חלק גדול בהחלטה להעניק לי את האות. לא כל מי שמקבל פטור בוחר להתגייס ומה שעשיתי מהווה דוגמה לאחרים.

איך הגיבו ההורים? גם הם מאוד התרגשו. ניסיתי להסתיר את זה מהם בהתחלה, כי רציתי שזו תהיה הפתעה, אבל לא הצלחתי. גם אחותי התאומה היא מצטיינת בחיל הרפואה, אז לשמחתי יש להורים שלי הרבה נחת.

רב"ט נועה קלס, מדריכת שריון

בת 19, מתגוררת ברחובות, חולה בצליאק. משרתת בתפקיד מדריכת שריון בבסיס שיזפון

(צילום: באדיבות דובר צה"ל)

למה התנדבתי לצה"ל? אני חולה בצליאק, מחלה אוטואימיונית שנגרמת מאי-סבילות לגלוטן. הצבא לא מוכן לקחת אחריות על חולי צליאק מבחינה רפואית ולכן ניתן לי פטור משירות. אבל מבחינתי זו לא הייתה שאלה, האם להתנדב לגיוס או לא, ולכן מיד שנודע לי שקיבלתי פטור התחלתי בהליך של ההתנדבות.

איך הגיבה הסביבה? הסביבה ממש תמכה, גם המשפחה וגם החברים. ידעתי שאני אצטרך להתאמץ, גם כדי להתנדב וגם אחר כך, בשירות, אבל כולם תמכו ולא הייתה שום בעיה.

מה כולל התפקיד שלך? להיות מדריכת שריון זה תפקיד ששאפתי להגיע עליו. שמעתי על החיל ועל התפקיד עוד לפני הגיוס, מלוחמים בחייל וממדריכות שריון לשעבר. במסגרת התפקיד שלי אני מדריכה את החיילים בכיתות, בשטח ובטנקים. אני מסבירה להם כל מה שהם צריכים לדעת, ומדריכה אותם גם בכל מיני קורסים שעליהם לעבור. אני מאוד מרוצה מהתפקיד. הוא מאוד מהנה ומספק ואני מרגישה שאני עושה משהו משמעותי.

איך הצליאק משפיע על השירות שלך? בגלל הצליאק אני לא יכולה לאכול בחדר האוכל, ולכן אני צריכה להביא איתי אוכל מהבית. יש לי מקרר ומיקרוגל בחדר וכל הפסקת אוכל אני מחממת לעצמי את מה שהבאתי וככה אני מסתדרת. גם בטירונות עשיתי את אותו הדבר. הייתי מביאה את האוכל בתחילת השבוע, וההבדל היחיד היה שאז המפקדים היו מחממים לי את המנה בנפרד משאר הבנות. אמא שלי מאוד מאוד עוזרת לי בזה. היא מכינה לי אוכל לכל השבוע ואני לוקחת אותו בצידנית מיוחדת ושומרת עליו קר לאורך כל הדרך, באוטובוסים.

איך התגובות אליך בבסיס? יש הרבה אנשים שמאוד מופתעים מהבחירה שלי ויש אנשים שמאוד מפרגנים ותומכים. לשמחתי לא הסתכלו עליי מוזר בשום שלב. תמיד קיבלו ועזרו לי וגם היום אם יש לי בעיה, אם למשל נגמר האוכל או מתקלקל, כולם עוזרים ועושים מה שהם יכולים.

את ממליצה לאנשים במצבך להתגייס? בהחלט. אני חושבת שצליאק זו לא מגבלה שמונעת ממני לעשות מה שכל אחד אחר יכול. זה לא אומר שאני לא יכולה לתרום. אני יכולה לעשות הכל, רק צריכה לאכול אוכל שהוא קצת אחר. אני מאוד ממליצה לכל מי שחולה להתגייס.

טוראי ניסן אוחנה, עובד בחדר מחשב

בן 20, מתגורר בקריית אתא, לבקן הסובל מלקות ראייה. משרת בתפקיד כללי בבסיס ג'למה

(צילום: באדיבות דובר צה"ל)

למה התנדבתי לצה"ל? אחרי שקיבלתי פטור מאוד התלבטתי מה לעשות. דיברו איתי בני משפחה וחברים וכולם הדגישו כמה שזה חשוב. בעקבות השיחות הבנתי שהשירות בצבא משפיע מאוד על העתיד ושהוא גם מצביע על תכונות אופי שיש בך, כמו התמודדות עם מכשולים שעומדים בדרך. החלטתי להתנדב לשירות ולשמחתי גיליתי שזה מפתח בי המון דברים, כמו למשל ההבנה שאני לא תמיד אקבל מה שאני רוצה או איך להרים את עצמי כשאני עצוב. 

מה כולל התפקיד שלך? אני מוגדר בתפקיד כללי, אבל בפועל אני אחראי על תיקון תקלות במערכת המחשבים של הבסיס. למרות שלא עברתי קורס או הכשרה ספציפית, אני מצליח לתקן דברים שאחרים נכשלו בהם. אני מאוד גאה בכך.

איך העובדה שאתה לבקן משפיעה על השירות שלך? חוץ מהבעיה של חשיפה לשמש, שאני צריך לעשות מאוד בזהירות, אין שום דבר שאני לא מסוגל לעשות. מה שכן מפריע זו לקות הראייה. אנשים חושבים שהלבקנות היא הבעיה העיקרית שלי, אבל דווקא הבעיה בראייה היא זו שהובילה לפטור שקיבלתי מהשירות. זו בעיה שמקשה עליי לפעמים, אבל אני לומד להתמודד עם זה, כמו שהתמודדתי כל החיים. 

איך התגובות אליך בבסיס? זה מאוד מעניין אנשים, ובגלל זה הם שואלים הרבה שאלות. הם מתעניינים ורוצים להבין מה אני עובר. יש לי הרבה סבלנות לזה ואני מסביר להם. אנשים גם שואלים אותי הרבה פעמים למה התגייסתי ואני מסביר להם שזה חשוב ושזו המציאות שאנחנו חיים בה ושאני לא שונה מאחרים בכך.

אתה ממליץ לאנשים במצבך להתגייס? בהחלט. עשיתי טירונות מתנדבים שהייתה מותאמת בשבילי וידעו מה הגבולות שלי, איפה אני יכול להתאמן ואיפה לא. חוץ מזה המגבלה לא מפריעה לי בשום דבר בשירות. אני עושה מה שכל אדם אחד עושה ואין שום דבר שעוצר אותי.