מחשבים עצמאות: ייצור כחול לבן

ייצור מחשבים מעולם לא היה תחום מפותח בישראל, זאת, עקב חוסר כדאיות כלכלית. במקום זה, כלכלת ההייטק בישראל מתבססת בעיקר על מכוני מחקר ופיתוח, בתי תוכנה ושירותים, וכן מעבדות הרכבה למחשבים שמקורם בסין ובמזרח הרחוק. בכל זאת, כמו כל תחום אחר כמעט, עדיין נעשו כמה נסיונות.

ההתחלה הייתה ב-1947, עת הנשיא העתידי של המדינה שבדרך חיים ויצמן פנה אל פרופסור חיים פקריס מאוניברסיטת קולומביה. הוא ביקש ממנו שיקים מחלקה למתמטיקה שימושית בישראל.

פקריס הסכים והגיע יחד עם צוות מתוגבר של מהנדסים וטכנאים מארה"ב בראשות ד"ר ג'ראלד אסתרין – בן חסותו של פון ניומן (שהיה שותף לבניית פצצת האטום, פיתוח המחשב האלקטרוני וזכור מפיתוח תורת המשחקים). אסתרין ופקריס בנו את ה"וייצק" – המחשב ה"צבר" הראשון ((Weizac-Weizman Automatic Calculator).

(צילום: אורלי דיין)

חזון פיתוח המכונה העתידנית, נתקל בלא מעט התנגדויות של  אנשי ציבור ופוליטיקאים. הרקע:  הם פחדו שהמחשבים יירשו את מקומם של העובדים בישראל.

לצורך בחינת העניין ביקר דוד בן גוריון במכון ויצמן, והוקמה ועדה בה השתתפו אלברט אינשטיין, ג'ון פון ניומן ורוברט אופנהיימר (אבי פצצת האטום).

למרות הספקנות של איינשטיין ששאל "מה מדינה כל כך קטנה תעשה עם מחשב כה גדול?", הוועדה החליטה בסופו של דבר בחיוב, ולאחר בחינת המסקנות של הוועדה הוסרו החששות והמחשוב בישראל יצא לדרך, תוך קבלת תקציב של 50,000 דולר שהיווה חמישית מתקציבו השנתי של מכון ויצמן. לאחר קבלת המימון החלה בניית מכשיר החדשני על פי תוכניות של מחשב מפרינסטון ובשנת 1955 הוא התחיל לפעול והיה במשך שש שנים המחשב היחיד בישראל.

יכולת החישוב של המחשב הענק נשמעת היום עלובה: 4 ק"ב של זכרון פנימי. נוט 3 של סמסונג לדוגמה, מגיע עם פי 750 אלף מזה. למרות זאת, לביצוע חישובים מורכבים בעזרת מחשב הוייצק היתה דרישה כה גדולה, כך שהוא הופעל 24 שעות ביממה. זמן השימוש בו חולק בצורה קפדנית, בין המחלקות השונות במכון, ארגונים שונים ואפילו צה"ל.  

מכון ויצמן שראה כי טוב המשיך בפיתוח ויצר את ה"גולם 1" ו-"גולם 2" שהיו מהירים פי מאה מווייצק.

אלביט

יצרנית הציוד הצבאי מחיפה ניסתה את מזלה גם כיצרנית מוצרי צריכה. בשנת 1969 כשאלביט בת שנתיים בלבד, משיקה החברה את מחשב ה"Elbit-100" שפיתוחו החל שנתיים קודם לכן.

בראש צוות הפיתוח עמד ד"ר שמעון אבן מהטכניון. מחשב זה הנו מחשב המיני הראשון בעולם והמחשב המסחרי הראשון שיוצר בישראל. המחשב התבסס על 12 סיביות, היה חסכוני במיוחד במשאב זכרון של 1K Ram בלבד. התכנות שלו  התבצע באמצעות שפת אסמבלר. המחשב הכיל 256 ערוצי קלט/פלט אליהם ניתן היה לחבר ציוד חיצוני או חיישנים. בהמשך, התחרה ה"אלביט 100" במחשבי IBM360, Honeywell 8200 ועוד.

בשנים 1976 עד 1983 פיתחה אלביט מחשב נוסף "ענת". ענת היה מחשב מרכזי תואם מיינפריים IBM, אלביט התקשתה בשיווק המחשב והמחשב יחד עם צוות הפיתוח נמכר לחברת Nixdorf גרמניה. המחשב נמכר תחת שם החברה הרוכשת בארה"ב, אך עם הופעת מחשבי הפיסי הופסק ייצורו עקב ירידה בביקוש.

בשנות התשעים ניסתה אלביט לייצר טלויזיות צבעוניות באמצעות מפעל CTV שבמגדל העמק. המפעל ייצר מכשירי טלויזיה עד לשנת 1997.

מחשב מהקיבוץ

בשנות השמונים החלה חברת "עץ הדעת" מקיבוץ יסעור שבצפון לייצר מחשב ייעודי לשפת התכנות לוגו, המחשב נקרא CLC9100, והייתה לו מקלדת לוגו יחודית. המחשב שנחשב לנדיר מוצג כיום במוזיאון לתולדות המחשב האישי בחיפה. נסיון לכתוב קוד במחשב מציג מכונה איטית, מגושמת שאיננה ידידותית למשתמש.

(צילום: יריב ענבר )

אינטל

אינטל אמנם איננה יצרנית מחשבים, אולם למרכז הפיתוח של אינטל בחיפה יש תרומה מכרעת להתפתחות המחשוב העולמי, ולחברה מרכזי מחקר, פיתוח וייצור משמעותיים בישראל. בין השאר, פותחו פה מעבדי 8088 שהוטמעו במחשבי הפיסי הראשונים, עוד פותחו בישראל, רכיב ה-MMX שאיפשר למחשבי הפנטיום עיבודי מולטימדיה מהירים מהמקובל באותה תקופה. בהמשך פיתחה אינטל ישראל גם את מעבדי סנטרינו ומעבדים מרובי ליבות.

הכותב הנו מייסד המוזיאון לתולדות המחשב האישי בחיפה ומרצה לחדשנות ומנכ"ל ג'ון ברייס-מדיאטק הייטק