הכר את הנבחרת: אנגליה במונדיאל 2014
אחרי עשורים של ציפיות מוגזמות, בשנים האחרונות הגיעה ההתפכחות באנגליה: הנבחרת שלהם היא פשוט לא חלק מטופ העולמי. זכייה בגביע? הרבה יותר סביר שהם יעופו בשלב הבתים
רזומה
מונדיאלים עד היום (לא כולל הנוכחי): 13
הישג שיא: אלופה (1966)
במוקדמות ברזיל 2014: מקום ראשון בבית 8 (אירופה)
על רגל אחת
חביבתנו הנצחית. עוד מימי תינוקות באזבי והתרסקות המטוס של מנצ'סטר יונייטד בשנות החמישים, דרך הזכייה במונדיאל 1966 וההצלחה של ליברפול בשנות השבעים והשמונים, ועד יונייטד של שנות התשעים והפרמייר-ליג המלהיבה של שנות האלפיים. שותפת הגורל שלנו לאכזבה ולכישלון, לציפיות הגבוהות ולהתרסקותן המהירה. בשנים האחרונות באה גם ההתפכחות.
בניגוד לטורנירים קודמים, הפעם האנגלים לא התקשו יותר מדי בבית המוקדמות, עם יריבות נוחות בדמות אוקראינה, מונטנגרו ופולין. 10 משחקים ללא הפסד, 1:4 על מונטנגרו, 0:2 על פולין, 0:8 על סן מרינו. בקיצור - חד, חלק ולעניין.
הפרמייר-ליג נוסקת לגבהים חדשים - באיכות, בכישרון ובכספים - אבל השחקנים האנגלים נוטלים חלק משני בחגיגה. אנגליה זו כנראה הליגה הטובה בעולם, אבל בוודאות לא הנבחרת הטובה בעולם. ועל הקו הדק הזה נופלת נבחרת שלושת האריות. שחקנים כמו דניאל סטרידג' ואלכס אוקסלייד-צ'יימברליין יציגו את הדור החדש של הכדורגל האנגלי - מוכשר, אפילו טכני, אבל לא באמת בטופ האירופי. אולי אפילו לא קרוב לשם.
הכוכב הראשי
סטיבן ג'רארד. בשנים האחרונות התקווה הגדולה של האנגלים הגיעה מכיוונו של וויין רוני. אבל נוכח העונה המזעזעת של מנצ'סטר יונייטד ואולי גם של החלוץ עצמו, עולה וצומחת נוכחותו וחשיבותו של קשר ליברפול בנבחרת.
בגיל 34 הציג ג'רארד את אחת העונות הגדולות בקריירה הארוכה שלו, עם תפקיד חדש על הדשא - הקשר האחורי. פחות לרוץ, פחות להתאמץ, אבל הרבה יותר לכוון ולהנהיג. צריך לזכור כי בניגוד לרוב הכוכבים הגדולים של הנבחרות האחרות, "קפטן פנטסטיק" היה עסוק וטרוד אך ורק בליגה האנגלית בלי עוד שלל מסגרות אירופיות ומקומיות. הוא מגיע טרי ורענן יחסית. השאלה הגדולה כמה נשאר לו בפנים, בלב, אחרי הסערה הרגשית הגדולה סביב מאבק האליפות של ליברפול, שהסתיים באכזבה.
כעת, כולם באנגליה נושאים עיניים אל הדמות הכי אנגלית כיום בכדורגל. האם יצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהצעיד את הנבחרת לאליפות ראשונה לאחר 48 שנה? יותר סביר שהיא בכלל לא תצליח להעפיל לשמינית הגמר: לפי סוכנויות ההימורים, איטליה ואורוגוואי מדורגות מעליה.
שחקני המשנה
דניאל סטארידג' - העונה הפך החלוץ של ליברפול מעוד שחקן טוב מאוד, לסופרסטאר. הציוות שלו עם לואיס סוארס בחוד באנפילד, הפך את הצמד של ברנדן רוג'רס לצמד החלוצים הפורה ביותר בהיסטוריה של הפרמייר-ליג. 21 שערים ב-29 משחקים בליגה האנגלית, 7 בישולים והדבר האנגלי הכי טוב שיש לרוי הודג'סון בחוד.
ראחים סטרלינג - עוד תוצר מוצלח של ליברפול. שמו הצעיר בן ה-20 שכבש במדי קבוצתו כבר בגיל 17, עולה פעם אחר פעם אצל הפרשנים כדבר הגדול הבא. אז עכשיו יש לו את ההזדמנות להוכיח שהוא הדבר הגדול העכשווי.
צריך להבין, על אף ההיסטוריה, המבחר האנגלי לא עשיר. בדומה לנבחרת הכדורסל שלנו, גם באנגליה סובלים מההשתלטות הזרה של שחקנים על עמדות מפתח בקבוצות. אבל דווקא ליברפול הוכיחה העונה כי אולי אפשר אחרת. כמובן, הודות למאמן הצפון אירי שלה.
המאמן
רוי הודג'סון. "הינשוף". האיש שהגיע זמן קצר לפני יורו 2012 והחליף את פאביו קאפלו בשל פרשת ג'ון טרי, עדיין לא הצליח להביא שום דבר חדש ומלהיב לאנגלים. גם לא להתעקש ואולי אפילו להתחנן שטרי, אחרי עוד עונה אדירה בהגנה של צ'לסי, יחזור לשורות הנבחרת. אל תתפלאו אם תראו את הודג'סון יושב בקרנבל בברזיל עם כוס תה בצד. לא בדיוק האנשים שאפשר להתלהב מהם. לא בדיוק מוריניו. אפילו לא שלומי דורה.
השאלות הבוערות
1. האם וויין רוני יתאושש מעונת הנפל ביונייטד? שאלה דומה אפשר להפנות לרובין ואן פרסי בהולנד.
2. האם ג'ו הארט ישים סוף למסכת הטעויות הבלתי נשכחות של שוערי אנגליה לדורותיהם? אנחנו בספק.
3. מי יהיה הפעם הגיבור הטראגי של האנגלים? סוכנויות ההימורים גועשות, האפשרויות רבות.
אופטימי/פסימי
אופטימי: מקום ראשון בבית המוקדם לפני איטליה ואורוגוואי, ניצחונות 0:1 דרמטיים כל הדרך לחצי הגמר, ורק הפסד לגרמניה בפנדלים שם סוף להתלהבות בלונדון.
פסימי: אנגליה מודחת כבר בשלב הבתים בגלל הפסד לאורוגוואי. סוארס כובש שער ראשון ביד, עוד אחד בסלאלום ענק מחצי מגרש, ואנגליה שוב חוזרת הביתה מוקדם.
ברוטב פיקנטי
ב-2006 ויקטוריה בקהאם, שריל קול וקולין רוני נסעו יחד עם הבעלים למונדיאל - זה הסתיים בהדחה ברבע הגמר. ב-2010 ה-"wags" הורשו לבקר לזמן קצר את הכוכבים - זה נגמר ב-4:1 כואב לגרמניה בשמינית הגמר. מי יודע, אולי המלחמה של הודג'סון בנשות הכדורגלנים תעשה את ההבדל.