"חשמלית ושמה תשוקה" חוזרת לבמה: "רלוונטית לימינו - בטח ובטח בישראל"
עמוס תמם ייכנס בקרוב לנעליו של מרלון ברנדו, בעיבוד חדש למחזה "חשמלית ושמה תשוקה". "יש חלומות שאתה לא מעז אפילו לדמיין שיתגשמו, לא האמנתי שאקבל את התפקיד", הוא אומר. מולו תככב יבגניה דודינה, שמזהה בדמותה של בלאנש משהו מההרס העצמי שמצאה גם אצל אסי דיין
עשור אחרי שהציג בישראל בפעם האחרונה, חוזר לבמה המחזה הסנסציוני "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי וויליאמס, הפעם כקופרודוקציה של תיאטרון הבימה והקאמרי. המחזה, שזיכה את וויליאמס בפרס פוליצר והעלה לגדולה את מרלון ברנדו - אז עדיין שחקן אנונימי - היה אחד הראשונים שהציגו את אמריקה האחרת, זו שרחוקה מדימוי גלויות הנופש הפסטורליות, ועוסקת בדמויות מרוסקות שחיות את רחובותיה האחוריים של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
את המחזה, שנחשב לאבן דרך במחזאות המודרנית, נושאים על גבם בלאנש דובואה, אישה שבורה, בת למשפחה דרומית אריסטוקרטית, שמרנית ומנוונת שמכסה על נפש מעורערת והתמכרות לאלכוהול, וגיסה סטנלי קובלסקי, בן מהגרים כריזמטי ומחוספס, בעל מזג אלים וחוכמת רחוב של חתול. המפגש בין שני העולמות נפיץ, יצרי, טעון והרסני. גם שני התפקידים, עוצמתיים כל אחד בדרכו, נחשבים לסמן דרך ומקפצה עבור שחקנים. בהפקה הישראלית הקודמת שעלתה ב-2003 בבית ליסין, שרפו את הבמה מירב גרובר וגיל פרנק.
"חשמלית ושמה תשוקה" - הגרסה הקולנועית מ-1951, בכיכובו של מרלון ברנדו
ההפקה החדשה, אותה יביים אילן רונן שחתום גם על זו שקדמה לה, תיכנס לשלב החזרות ב-1 ביולי. הליהוק לתפקידים הראשיים מפתיע ומעורר סקרנות. את בלאנש תגלם השחקנית יבגניה דודינה, ולנעליו הגדולות של קובלסקי ייכנס השחקן עמוס תמם. את אשתו ואחותה של בלאנש, סטלה, תגלם השחקנית אנה דוברוביצקי ובתפקיד מיטש, מחזר חדש בו תולה בלאנש תקוות לעתיד טוב יותר, יופיע השחקן אלון דהן.
"זה מחזה שהפך למיתוס ובדיוק בשל כך אני ניגש לחומר הזה מתוך רצון לשבור את הגרסה המסורתית המקובלת לטקסט של וויליאמס", אומר אילן רונן. "זו הפעם השנייה שאני מביים את המחזה, ובאופן טבעי אין לי עניין לחזור על דברים שכבר עשיתי או נעשו. מה שמגרה אותי זו האפשרות שטמונה במחזה לקיים את העלילה בכל מקום ובכל זמן, ובכך לשמור אותה עכשווית".
שכונת העוני בניו אורלינס תהפוך בגרסה החדשה לשכונה קשת יום בישראל. ההתנגשות בין האריסטוקרטיה הדרומית בארצות הברית לבין מעמד הפועלים העירוני, תהפוך למפגש תרבויות בין אירופה למזרח התיכון. "ישראל, כמו אמריקה, לצורך העניין היא הארץ החדשה שכולם רוצים להתערות בה", אומר רונן.
על ליהוק, הוא יודע, קמה ונופלת הצגה. "המפגש הזה מסקרן אותי. דודינה היא שחקנית נפלאה שהעבודה המשותפת איתה ממלאה ומאתגרת בכל פעם מחדש. כשחשבתי על בלאנש, לא היה לי ספק שזה תפקיד בשבילה. בעמוס יש עוצמות והכריזמה שלו סוחפת. החיבור ביניהם מעניין מבחינה דרמטית".
_wa.jpg "יבגניה דודינה. \"תפקיד מתנה לשחקנית\" (צילום: יוסי צבקר)")
מאז כניסתה של דודינה לתיאטרון הבימה, זו ההפקה השלישית בה היא משתפת פעולה עם רונן, מנהלו האמנותי של המוסד. " הוא מבין אותי ומצליח להוביל אותי למקומות שאני לא מכירה בעצמי", היא אומרת, "יש לי אמון מלא בו גם כבמאי ובעיקר כאדם. זה חשוב מאוד לשחקן, בטח בתפקידים מסוג זה".
בימים אלה היא צוללת עמוק לנבכי הטקסט ומתרגשת בכל קריאה מחדש. "זה השלב ההתחלתי של החיפוש", היא מסבירה. "כל מה שקורה סביבך הופך למקור השראה. אני לא יודעת עדיין מי היא בלאנש, מלבד הקווים הכללים והסטיגמה של אישה שברירית ועדינה שאותה אני מנסה לפרק. בלאנש בעיני היא אישה מורכבת שדורשת פענוח, אישה שבורחת מהמציאות ולא מסוגלת להיות מול עצמה לרגע. יש אינספור אפשרויות לפרש אותה, את השיגעון והכאב שבה. זה תפקיד מתנה לשחקנית ומחזה מופתי".
דודינה משתמשת בצמד המילים "הרס עצמי" בשביל להגדיר את הדמות שתגלם. "הייתי השבוע בטקס האשכבה של אסי דיין וחשבתי על בלאנש. בשניהם קיים היצר המטורף הזה. אתה מסתכל על התמונות של אסי וחושב, הנה אדם שכל כך רצה להיות הילד הרע, אבל כל מי שהכיר אותו מקרוב ראה מיד את הפגיעות וטוב הלב שהוא כל כך ניסה להסתיר. חלק מזה קיים גם בבלאנש".
עבור עמוס תמם, מדובר בהגשמה של משאלת לב. "יש חלומות שאתה חולם ולא מעז אפילו לדמיין שיתגשמו - זה אחד מהם", הוא אומר. "כשאמרו לי שההצעה עומדת על הפרק, חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאקבל את התפקיד. אני מרגיש בר מזל. קראתי את המחזה בפעם הראשונה בזמן הלימודים בסמינר הקיבוצים ולא יכולתי להשתחרר ממנו. התשוקה, הכוח - זה תפקיד ענק וסיפור שעשוי מחומרים שאי אפשר להישאר אדיש כלפיהם".
מרלון ברנדו, שגילם את אותו התפקיד בהפקה המקורית שעלתה בברודוויי ב-1947, כמו גם בסרט שביים איליה קאזאן ב-1951, הוא השחקן האהוב על תמם. עד כדי כך שבשנה שעברה, כשהתבקש לבחור את הסצנה הקולנועית האהובה עליו לטובת פרויקט "היפים והנכונים" של מגזין "פנאי פלוס", שיחזר את אחד מרגעי השיא בסרט. "אין ספק שהתפקיד הזה ממלא בהשראה", הוא אומר.
תמם מוצא קשר ישיר בין הנושאים המרכזיים בהם עוסק המחזה למציאות הישראלית. "זה מחזה שנכתב ב-1945, ועדיין רלוונטי לימינו - בטח ובטח בישראל, שבתקופה האחרונה כל הזמן עולה פה על הפרק דיבור על גזענות. אני לא משוכנע שמדובר בגזענות, אולי יותר חוסר סובלנות כלפי מה שנתפס כשונה. זה לא בדיוק אותו הדבר. המחזה הזה נותן הזדמנות להסתכל על השונות מנקודת מבט אחרת ולגלות כמה למעשה כולנו דומים".
האם קיימת בעיניו זיקה בין הדמות במחזה של טנסי לזו של של קזבלן, אותה הוא מגלם בהפקה המוזיקלית של הקאמרי? כן ולא. "שני המחזות מציגים עולמות מתנגשים ונוגעים בשוני תרבותי. בשני המחזות יש יחסים בין גבר לאישה מרקעים שונים ורגשי נחיתות של אנשים שמרגישים לא ראויים ונותנים לכך ביטוי בתוקפנות ושתלטנות. שני המחזות עשויים מחומרים מהחיים, אבל אם 'קזבלן' הוא מחזמר גדול ובומבסטי, 'חשמלית ושמה תשוקה' מפשפש בקרביים. זה מחזה של ניואנסים".
