לתפארת מדינת ישראל
בגיל 17, תאונה מחרידה קטעה את רגליה של פסקל ברקוביץ'. 47 דקות היא שכבה בשלולית של דם, ניסתה לעכל איך חייה השתנו מקצה לקצה וגם קיבלה החלטה: לא לוותר. מאז שפרמדיק הציל את חייה, היא לא עוצרת לרגע, הייתה פעמיים במשחקים הפראלימפיים וכבר חושבת על ריו. הערב היא הדליקה משואה: "זו סגירת מעגל מטורפת, כאן הבית שלי". סיפורה של ווינרית
13 בדצמבר 1984 היה היום שבו השתנו חייה של פסקל ברקוביץ' לחלוטין תוך שניות ספורות. "גרתי בפרברי פריז והייתי אמורה להגיע לבית-הספר סן-ז'רמן", היא נזכרת, "באותו בוקר יום שישי ירד שלג בכמויות בלתי רגילות. הרכבת כבר החלה לנסוע, רצתי אחריה כדי להיכנס, אבל פתאום מצאתי עצמי מחליקה על הפסים. אחד הגלגלים חתך לי את שתי הרגליים".
חגיגת יום העצמאות ב-ynet ספורט:
ברקוביץ', אז נערה בת 17, שכבה 47 דקות על פסי המסילה. "בדיוק מולי היה השעון, ראיתי כל דקה שמתקדמת", היא מספרת, "שכבתי בתוך שלולית של דם וקיוויתי שמישהו כבר יגיע לתחנה הריקה בשעת בוקר מוקדמת שכזו. למזלי, הגיע פרמדיק מצויין, שהחליט נכון כי אי אפשר להסיע אותי לבית-החולים הקרוב, אלא הזמין מסוק לבית-חולים אחר. זו היתה החלטה שהצילה את החיים שלי".
עד כאן הסיפור פסימי, אלא שברקוביץ' - חברה במשלחת הפראלימפית למשחקי בייג'ין 2008, לונדון 2012 ומי שחושבת כבר על ריו 2016 - קיבלה החלטות גורליות כבר באותן 47 דקות שבהן שכבה על המסילה: "החלטתי שאני לוקחת את החיים שנשארו לי ועושה איתם משהו". מבעד לסבל, ניבטה פתאום התקווה. מהייסורים צמחה תפיסת עולם שיש בה סיפור של השראה.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
"כחצי מיליון איש מהרבה מדינות בעולם שמעו את ההרצאות שלי", מספרת ברקוביץ', "הכותרת שלהן היא: 'לתת כוח לאנשים'". ההזמנות מקהילות יהודיות בתבל זורמות כדי לשמוע את האישה שהחליטה להסתכל דווקא על הצד החיובי. דווקא היא - קטועת הרגליים - משפיעה על האחרים לנצל את החיים ומודה: "לפעמים אני מרגישה ש-24 שעות ביממה לא מספיקות לי".
פסקל בת ה-47 - מרצה, עיתונאית, במאית, סופרת וספורטאית מצטיינת במספר ענפים - נולדה באנז'ה, צרפת, לריימונד יהודה, מורה לפילוסופיה, וללוס, פסיכולוגית קלינית. אביה היה יהודי ואימה נוצריה שמשפחתה הצילה יהודים בתקופת השואה וכך נשמר הקשר עם הניצולים. "עם נשמה של יהודיה, קוראים לזה בת נוח", אומרת ברקוביץ' על אימה.
פסקל הרגישה כבר בגילאי העשרה כי עתידה במדינת ישראל. בגיל 15 ראתה בטלוויזיה את הסדרה "אשה ושמה גולדה" והחליטה לקשור את עתידה לישראל. היא נחתה, שירתה במחנה ג'וליס כמתנדבת צעירה מהגיל המקובל, 18, ובין היתר תיקנה טנקים. ברקוביץ' אף והבטיחה לחזור ארצה כשתסיים את לימודיה ופגשה את הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה לוי ותא"ל אהרון דוידי, שהתרשמו מנחישותה לעלות לישראל.
ואז, היא נפצעה בצורה קשה זמן קצר אחר-כך. שבועיים נאבקה פסקל על חייה וחצי שנה שכבה בבית החולים כשהיא נאנקת מכאבים. לאורך המאבק, היא לקחה החלטה נוספת: לחזור לישראל, ומיד. ביולי 1985 ברקוביץ' נחתה בארץ, הפכה למתנדבת הראשונה בצה"ל על כסא גלגלים, חזרה למחנה ג'וליס בו שירתה קודם לכן וגם לחדר המוכר שלה שם.
ברבות הימים הקימה פסקל משפחה, נישאה והתגרשה. היא נישאה שוב לעוז סקופ, מנהל בית הספר לטיפוס "ונגה" בת"א ויש לה שתי בנות: עדן בת ה-12 ומיקה (4). מעבר לעיסוקה כספורטאית פראלימפית, ברקוביץ' למדה לטפס על קירות ודורגה במקום הרביעי בעולם בענף. "המשתתפים מחולקים לפי דרגות של פציעה, והדרגה שלי הייתה 'נכות פיזית'", היא מספרת.
בצה"ל קיבלה פסקל את חסותו של תא"ל אהרון דוידי, שהלך לעולמו לפני שנתיים. הוא גרם לה להרצות בפני חיילים שקיבלו ממנה השראה וגם היה זה שגרם לה לה להתגייר.
הקריירה הפראלימפית של ברקוביץ' החלה רק בגיל 40, לא דבר של מה בכך. בגיל הזה נבחרה לייצג את ישראל בקאייקים במשחקי בייג'ין
, שם סיימה במקום השמיני. 4 שנים לאחר מכן, פסקל החליפה ענף, עברה לאופני יד וסיימה במקום השישי. היא עדיין לא יודעת בדיוק באיזה ענף תיטול חלק בריו, אבל היא תהיה שם. ואולי אפילו תצליח לשדרג את מיקומה.
הערב, אין טבעי מכך, פסקל ברקוביץ' המהווה השראה לרבים, הדליקה משואה. "זו סגירת מעגל מטורפת עבורי, עשיתי את כל מה שרציתי מאז הייתי ילדה. ההחלטה לעלות לישראל התברר כמוצדקת. כאן הבית שלי", היא סיפרה בהתרגשות עצומה.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צפו בטניסאית שנפלה, המשיכה לשחק בישיבה וזכתה בנקודה
בקליפ אחד כל שערי כריסטיאנו רונאלדו במדי ריאל מדריד
צפו: השחקנים עלו למגרש עם קסדות על הראש כמחווה לאיירטון סנה
