מצב החינוך: מובילים רק על סלובקיה
דו"ח מרכז טאוב מצייר תמונה עגומה של הישגי התלמידים בתחום החינוך ומצביע על פערים גדולים על רקע מגזרי. בניגוד לשאר מדינות ה-OECD, ישראל אף צמצמה את ההוצאה על חינוך לרמה נמוכה מהממוצע
הנתונים מבוססים על ממצאי מבחן פיז"ה 2012, ולא כוללים את החרדים שאינם משתתפים בבחינות. בדו"ח מצוינת גם העובדה כי תוצאות מבחני המיצ"ב משנת 2008 ועד 2013 מעידות על שיפור בקרב תלמידים דוברי עברית וערבית כאחד. עם זאת, נמצא כי החינוך שניתן לילדים ערביים בישראל במתמטיקה, במדעים ובקריאה מניב הישגים נמוכים מאלו של ילדים במדינות מתפתחות כמו ירדן, טוניסיה ומלזיה.
כמו כן, עדיין קיימים פערים גדולים בהישגים בין תלמידים דוברי עברית לדוברי ערבית שבאים לידי ביטוי במבחנים הבינלאומיים באופן עקבי. בנוסף, הפערים בין הישגי התלמידים בתוך ישראל במקצועות הליבה הם הגדולים ביותר בעולם המפותח משנת 1999.
עוד עולה מהנתונים כי ההישגים החינוכיים של כמחצית מתלמידי בתי הספר היסודיים בישראל נמוכים מההישגים של כמה מדינות מתפתחות, וכי אחוז ניכר מאותם תלמידים לא לומד נושאי ליבה מרכזיים. חלק גדול מהילדים האלה הם ערבים וחרדים שבשנים 2013-2000 שיעורי הרישום שלהם לבית הספר עלו ב-40% וב-73% בהתאמה. חלקן של שתי הקבוצות באוכלוסייה הכללית של תלמידי בתי הספר היסודיים עלה מ-37.6 אחוז ל-45.6 אחוז בשנים הללו.
הדו"ח מתייחס גם למשמעת בכיתה. בשנת 2009 נמצא כי ציון המיצ"ב בעברית של תלמידים ממושמעים במיוחד היה גבוה ב-11 נקודות מציונם של תלמידים בעלי בעיות משמעת (80 לעומת 69). כמו כן, עלה כי פער ההישגים בין תלמיד הלומד בכיתה ממושמעת יחסית לבין זה של ילד הלומד בכיתה שאינה ממושמעת עמד על 8.4 נקודות.
"שינוי בסדר העדפות הותיר את ההשכלה מאחור"
ישראל מפגרת מאחור גם מבחינת ההוצאות על חינוך: ב-2010 היא הוציאה 5,758 דולרים לתלמיד במערכת החינוך היסודית, לעומת הוצאה ממוצעת של 7,974 דולרים במדינות ה-OECD. במדינות המפותחות חל גידול מתמיד בהוצאה הציבורית לתלמיד, ואילו ישראל צמצמה את ההוצאה לרמה נמוכה מהממוצע. עוד עלה מהנתונים כי גם ההוצאה הציבורית על החינוך העל-יסודי ביחס לרמת החיים בישראל סבלה ממגמת ירידה בשנים 2010-1999.
באשר להשכלה הגבוהה המצב לא טוב בהרבה. אף שמשנת 1973 גדל מספר הסטודנטים בישראל פי 2.5, לא נוסדה אוניברסיטת מחקר חדשה אחת. את העלייה המשמעותית במספר הסטודנטים מייחסים בדו"ח למכללות הפרטיות (20 אלף בשנות ה-90 לעומת 120 אלף כיום). עם זאת, במרוצת השנים ירד מספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות ב-53 אחוז, והיחס בין המרצים מן החוץ לאנשי הסגל הבכיר עלה מ-13 אחוז ב-1986 ל-46 אחוז בשנת 2010.
כמו כן, ההוצאה הציבורית על השכלה גבוהה לסטודנט ירדה ביותר משני שלישים בשנים 2011-1979.
בדו"ח מוסבר כי הסיבה לכך "נובעת בחלקה מהקמתן של המכללות, שעלותן למדינה נמוכה במידה ניכרת. סיבה חשובה נוספת היא השינוי בסדר העדיפויות התקציבי של המדינה, שהותיר מאחור את ההשכלה הגבוהה".
מהתמקדות במגזר החרדי עלה כי ב-2008 עמד שיעור החרדים בעלי תואר אקדמי בגילים 44-25 על 7.5%, לעומת 31.2% בקרב גברים יהודים שאינם חרדים. שיעור הנשים החרדיות בעלות תואר אקדמי באותם גילים עמד על 12.8%, לעומת 39% בקרב נשים יהודיות לא חרדיות.
יתרה מכך, נרשם זינוק בשיעור הגברים החרדים בעלי השכלה יסודית לכל היותר. ב-2002 הייתה ל-31% מהגברים החרדים בני 54-35 השכלה יסודית לכל היותר, ותוך עשור זינק המספר ל-47%. "הסיבה לירידה המשמעותית", הוסבר בדו"ח, "היא מעבר מתמשך ללימודים בישיבות, על חשבון לימודים תיכוניים והשכלה גבוהה".
לפנייה לכתב/ת 
