על תרגום ורגישות: מתרגמים עצמאיים בשטח
חשבתם שמקומן של יצירות קלאסיות שמור בין כיסאות האקדמיה? מסתבר שלאחרונה תרגומים של יצירות חשובות צומחים דווקא מלמטה, ביוזמה עצמאית של מתרגמים בודדים שמעודדים פעילות מו"לית אלטרנטיבית באמצעות הרשת - ובכך מערערים על התפקידים המסורתיים של אנשי הספר
רשת ספרים כמעט קרסה ונרכשה על ידי תאגיד ענק, חוק חדש משאיר את כל העוסקים בתחום דרוכים ותוהים, ביקורת הולכת וגוברת כלפי הוצאות לאור המספקות בעיקר ספרות מסחרית, וסופרים מוכשרים שלא מכניסים יותר מדי כסף לכיס. זהו האקלים המוכר והמאוס של תחום המו"לות והספרות בישראל, אך דווקא בעקבותיו, אנו עדים ליותר ויותר יוזמות אלטרנטיביות - לרוב של אנשים צעירים - שמעמידות בסימן שאלה את ההתנהלות המקובלת והממוסדת שבאמצעותה חשבנו ש"ככה מוציאים ספרים".
- אנשי הדממה: על עולמם הסודי של המתרגמים בישראל
לאחרונה ספרות מתורגמת טובה, בדגש על יצירות קלאסיות, צומחת דווקא מלמטה, ביוזמתם של מתרגמים ומתרגמות צעירים, שבפעולתם תורמים לשינוי בתפקידים המסורתיים של מתרגם ומו"ל, ולעידוד פעילות אלטרנטיבית של ממש.
באופן כללי בשנים האחרונות קולם של המתרגמים נשמע יותר ויותר, אולי בגלל שהם ספציפית מושפעים מאוד מהתהליכים הדורסניים שעוברים על ענף הספרים המקומי. האם תחושת המצוקה והחנק הכלכלי באמת מוביל לשינוי חוקי המשחק? יצאנו לבדוק.
המתרגם יהונתן דיין - שתרגם בין השאר את רב המכר האהוב והמוביל של הוצאת "זיקית", "פרנסוס על גלגלים" - יזם לאחרונה תרגום של הרומן הראשון של הרמן מלוויל, "מארדי והמסע לשם". מדובר בעלילת הרפתקאות ימית גדושה בדמויות אקזוטיות, יורדי-ים ובני-איים, הנוטה להגות פילוסופית ולמגוון של התנסויות בצורות וסגנונות ספרותיים.
"התחלתי לתרגם את הספר בזמן שכתבתי את עבודת התזה שלי שהוקדשה ל'מובי-דיק'", מספר דיין. "לא עלתה בי אז המחשבה לתרגם אותו במלואו. התרגום היה פרגמנטרי, ונעשה לצורך השוואה עיונית בין שני הספרים. מבלי ששמתי לב לכך, החל התרגום להתרחב. בעיות תרגום הפכו לחידות מסקרנות. שמות אישים, מקומות ואירועים לא מוכרים, שלחו אותי לבלוש אחר ספרים וערכים אנציקלופדיים. המסע הזה ארך כשנה, ובסופו הושלם תרגום הרומן".
דיין מספר כי בהתחלה הוא דווקא ניסה לעניין מספר הוצאות לאור בטקסט. "מכלל ההוצאות התגובות ליוזמה היו חיוביות, אך הקטנות שבהן לא יכלו לעמוד בהשקעה שדורש ספר בסדר גודל שכזה - והגדולות שבהן לא ראו בו רב מכר פוטנציאלי".
כך התרגום נותר במגירה במשך כשלוש שנים עד שפנה דיין לרון דהן ולהוצאת אינדיבוק. "מצאתי אצלם חיבוק אוהד", הוא מספר. "אמנם אין להם את המימון הדרוש לו, אך היתה בהם הנכונות. אני חושב שבשאפתנות ובהרפתקנות של 'מארדי', יש משהו שמשקף פרויקטים מהסוג של אינדיבוק ו-Headstart. הדבר הזה מדגים כי ספר ודרך הוצאתו מתיישבים יפה זה עם זה, עד לכדי הוצאה לאור".
דיין מוסיף כי המוטיבציה של מתרגם היוזם הוצאה עצמאית של ספר היא לעולם אינה כלכלית עבורו. "ספר, מקור או תרגום - עצמאי הוא ההפך הגמור של רב מכר. זה ספר שמיועד מראש לקהילת קוראים מצומצמת. הוצאות לאור המסונפות לגופים כלכליים גדולים, מקבלות מהם את כספם - ומכאן גם את דעותיהם. זו הסיבה שנוצר כאן האקלים הספרותי הבעייתי המוכר. העשייה העצמאית מבטאת רצון לשינוי אקלים. לאלטרנטיבה - שמעצם היותה היא תמיד קטנה. אין בה הרבה רווח, וזה ידוע - אבל זה לא משנה. מה שמשנה זה שאלטרנטיבה נוצרת. אני לא יודע אם האקלים ישתנה, אבל זה בהחלט משב רוח רענן".
גדול ביפן
אירית ויינברג, דוקטורנטית באוניברסיטת תל-אביב המתמחה בתרבות יפנית (בין השאר היא כותבת על כך בבלוג שלה, "יפן מונוגטארי"), תרגמה אסופה בשם "מפגשים", הכוללת חמישה סיפורים יפנים, שראתה אור בהוצאת "בוקסילה". היוזמה היתה של ההוצאה לאור הדיגיטלית, אך הפנייה לויינברג נעשתה מתוך היכרות עם עבודתה המעשית והחשיפה לטקסטים שתרגמה ופרסמה בבלוג שלה, באופן עצמאי.
"היו מספר קריטריונים לבחירת הסופרים באסופה", היא מספרת. "ראשית אלה סופרים חשובים מאוד בספרות היפנית וגם סופרים שאני באופן אישי אוהבת את כתיבתם. השיקול הנוסף שהיה לי הוא בחירה בסופרים שיצירותיהם נמצאות ברשות הציבור, כך שההוצאה לא נאלצה לרכוש זכויות יוצרים - שזה תהליך די מורכב וארוך במיוחד כשמדובר ביפן. כמו כן, היה חשוב לי להביא קולות של סופרים שלא כל כך מוכרים בישראל. האסופה נולדה מתוך השאיפה שלי להפגיש את הקוראים בישראל עם ספרות יפנית שפחות מוכרת להם. אני מקווה שהמפגש הזה יהיה מוצלח ויעורר רצון לצאת ל'דייט שני'".
ויינברג מוסיפה כי קרוב לוודאי שהאסופה שתרגמה לא היתה רואה אור באף הוצאה גדולה. "מדובר במקבץ קצר יחסית, שככל הנראה מידת כדאיות ההדפסה שלו עבור הוצאות גדולות תהיה נמוכה. בנוסף, הסופרים שבחרתי הם לא סופרים מוכרים ו'טרנדיים' כמו מורקמי או יושימוטו בננה - סופרים מעולים לכשעצמם, אך מוכרים מדי לקהל על חשבון סופרים אחרים - ולכן ברור שאין להם כל כך סיכוי להימכר. יש משהו בפורמט הדיגיטלי שיכול לפתות את הקורא למפגש לא מחייב עם הספרות היפנית, שיכול בהמשך להתרחב למערכת יחסים עמוקה יותר בכל פורמט אפשרי".
האם ישנן הזדמנויות ממשיות למתרגמים צעירים בישראל?
"לפני מספר שנים רציתי לתרגם ספר של סופרת צעירה שבאותה שנה זכתה בפרס אקוטגווה לספרות, הפרס החשוב ביותר בתחום שניתן ביפן. שלחתי דוגמה של תרגום למספר הוצאות, אך אף אחת לא בחרה לתרגם את הספר. למעשה, זה היה המפגש היחיד שלי עם עולם המו"לות בישראל. אני מניחה שלמתרגמים ותיקים ומוכרים קל יותר למצוא עבודה, ואולי גם להשפיע על סוג החומרים שהם מתרגמים. אבל קיימים היום ערוצים המאפשרים לעקוף את ההוצאות הגדולות, שעלולות להיות לעתים פחות גמישות ופחות מעוניינות בדברים שלא הוכחו כרבי מכר.
"פרויקטים ייחודיים או שיתופי פעולה עם הוצאות לאור שהן קטנות, פחות ממוסדות, אך בעלות פתיחות רבה יותר - יכולים להביא לקוראים בישראל יותר קולות לא מוכרים, וגם לאפשר למתרגמים לממש את תשוקתם".
ד"ש מאפלטון
דוגמה נוספת למתרגם צעיר שיוזמה שלו מצאה בית ממוסד, היא של דוד מרחב שמתרגם בימים אלה את הדיאלוג "המדינה" (וביוונית: ה"פוליטיאה") שכתב אפלטון בערך בשנת 380 לפני הספירה. בדיאלוג מככב סוקרטס, והוא מכיל עשרה ספרים. הנושאים שבהם הטקסט העתיק עוסק הם צדק, ממשל, דמוקרטיה, חינוך, אמנות ועוד. "משל המערה" המפורסם של אפלטון, למשל, נמצא בדיאלוג, שהפך לאבן־יסוד בתרבות המערב.
"כבר יותר מחמישים שנה סטודנטים לפילוסופיה קוראים את הדיאלוג בתרגומו של יוסף ליבס, שמופיע במהדורת כל כתבי אפלטון בהוצאת 'שוקן'", מבאר מרחב. "ליבס היה אחד מגדולי המתרגמים מיוונית עתיקה, אבל המפעל עליו הופקד - תרגום כל הדיאלוגים של אפלטון - היה גדול על אדם אחד. התרגום נכתב במשלב עברי גבוה מאוד, שנוגד את המשלב היווני הפשוט יחסית של אפלטון, וגם נפלו בו פה ושם שגיאות, כולל שורות שלא תורגמו מיוונית".
מרחב, בעל תואר ראשון בלימודים קלסיים ופילוסופיה ותלמיד לתואר שני בספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, מספר שיזם את התרגום בגלל תלונות רבות של סטודנטים על חוסר הנגישות של התרגום הקיים. "בעולם ישנם תרגומים רבים בשפות שונות של הדיאלוג, ולא מפסיקים להוציא תרגומים חדשים לטקסט הזה. רק בישראל - דממה". מרחב פנה מיוזמתו להוצאת "שלם" ושלח חלק מהטקסט המתורגם לעיונם. לדבריו, בהוצאה התלהבו מהתרגום ומהמפעל, ועורך ההוצאה, אסף שגיב, עשה הכול כדי שהפרויקט ייצא לדרך. "ב'שלם' מוציאים לאור תרגומים עם עריכה מדעית וקפדנות מחמירה ביחס לאיכות התרגום, דבר שלא קורה בחלק ניכר מההוצאות האחרות", הוא מוסיף.
מניסיונך, האם מתרגמים צריכים להיות אקטיביים יותר בפעילותם בשוק הספרים?
"אני חושב שמתרגמים צריכים ליזום יותר, ולפנות להוצאות ספרים כדי להוציא לאור מחדש קלאסיקות, או טקסטים שכלל לא תורגמו. הבעיה המהותית בתחום הקלאסי היא חוסר הסבלנות של מתרגמים מסוימים שממהרים לתרגם ומאיצים במו"ל לפרסם, והתוצר הוא במקרה הטוב בינוני. זו בעיקר אשמת האקדמיה שאינה מכירה בתרגום או בעריכתו המדעית כפרסום אקדמי שפיט בדרך לקביעות".
מרחב מסכם שיש ערך רב בקלאסיקה היוונית-רומית. "הוצאות לאור עושות מעט מאוד כדי לפרסם תרגומים חדשים והסטודנטים ושוחרי התרבות נשארים, במקרה הטוב, עם תרגומים ישנים. רובם המוחלט של הטקסטים כלל לא תורגם לעברית, והקורא העברי שמבקש למצוא תרגום טוב לטקסטים מהעת העתיקה יצטרך לפנות לתרגומים לאנגלית. הדור הקודם, שכלל מתרגמים כמו שלמה דיקמן, נתן שפיגל ושלמה שפאן, ראה ערך תרבותי עצום בפרסום תרגומים חדשים. הדור הצעיר צריך ללכת בדרכם, לפעמים קצת פחות לחשוב על עתידו האקדמי, ויותר על תרומתו לתרבות שבה הוא חי".
בשם האם
קלאסיקה אחרת שתורגמה לאחרונה היא "האם", נובלה של הסופרת האיטלקייה זוכת פרס נובל לספרות, גרציה דלדה. שירלי פינצי לב יזמה את התרגום שראה אור בהוצאת "אינדיבוק". במרכז עלילת הספר, עומד כומר בכפר נידח בסרדיניה המתאהב באישה צעירה. אך כומר קתולי אינו יכול להינשא, ופרשיית האהבים החשאית עלולה להמיט חורבן עליו, על האישה ועל אמו. אמו, אלמנה כפרית בורה וענייה, הקדישה לו את כל חייה, וכעת היא נאבקת בכל כוחה לשכנע אותו לנתק את הקשר.
"העלילה אמנם מתרחשת במקום רחוק, אבל האיכות הספרותית והאנושית של הספר נשמרה גם כעבור מאה שנה", מספרת פינצי לב. "כשקראתי אותו יכולתי להזדהות עם כל אחת מהדמויות. גם כיום אנחנו נקרעים בין דרישות וציפיות סותרות, בין אם מדובר בסיפוק אישי, נאמנות ומסירות למשפחה או מחויבות פוליטית ודתית".
למה החלטת ליזום את תרגום הספר?
"כי הוא ספר מצוין. בתחילה ניסיתי להוציא אותו בהוצאה ותיקה, אבל הוצאות הספרים כיום חוששות מאוד מסיכונים, הן לא פסלו אותו, אבל גם לא מיהרו להדפיס אותו. ספר דיגיטלי בהוצאת ספרים קטנה ואיכותית - היה הפתרון המושלם שהגיע ברגע הנכון. העובדה שמדובר בנובלה היא יתרון. מכיוון שרוב הקוראים בארץ לא התרגלו עדיין לקריאה לדיגיטלית, ספר קצר מתאים יותר כטעימה ראשונה. מה גם שהסופרת ידועה באיטליה ולא מוכרת בארץ, אבל יש לה המלצות שאי אפשר להתווכח עמן: פרס נובל לספרות".
האם המהלך שלך הוא בגדר קריאת תיגר על מצבו של שוק הספרים?
"אני מתוסכלת ממצב שוק הספרים בארץ, מהתגמולים הנמוכים ליוצרים, מהמשבר המתמשך, ובעיקר מהקבלה האיטית של ספרים דיגיטליים בעברית. אני טוענת כבר תקופה ארוכה שספרות דיגיטלית יכולה לעקוף חלק ניכר מהבעיות הנוכחיות, מבלי לייקר את הספרים - וכך להשאיר את הספרות נגישה לכל השכבות. עלות ההפקה והשיווק של ספר דיגיטלי נמוכה בהרבה מזו של ספר נייר. הוא לא מתבלה, ובתהליך הייצור שלו, יש הרבה פחות מתווכים בדרך לקורא. כך ניתן לאחוז בחבל בשני הקצוות: להוזיל את הספרים ולשלם שכר הוגן לכל מי שטורח עליהם".
"כל העולם עובר לספרות דיגיטלית וגם הספרות העברית בדרך לשם, זהו תהליך בלתי נמנע והעיכוב הזה מיותר והרסני. קיוויתי שהצעד שעשיתי, יעזור להפחית את החששות וידרבן עוד מתרגמים והוצאות לפנות לאפיק הדיגיטלי".
והוא אכן עזר. המתרגם הצעיר שי סנדיק הושפע מהמהלך של פינצי לב ויהונתן דיין, והחליט ליזום תרגום והוצאה לאור של קלאסיקה ספרותית אהובה - "תבונה ורגישות" שכתבה ג'יין אוסטן. סנדיק מספר כי זה הרומן הראשון של אוסטן שהוא קרא ושבה את לבו. הוא החל לתרגם אותו להנאתו לפני שבע שנים, אך נאלץ להניח לו בשל נסיבות אישיות. לפני מספר חודשים, לאור המשבר המתמשך בענף הספרים, החליט לחזור לתרגם ספרות בדרך עצמאית.
"מדובר בתרגום השלישי של הספר לעברית, והחידוש שאני מבקש להביא כאן, בסיועה של עורכת התרגום הנפלאה מיכל לעדן, הוא תרגום עברי מדויק וקולח שלא מאבד את הנימה והצליל הייחודיים לג'יין אוסטן, יחד עם תשומת לקולות המובחנים של הדמויות השונות בספר, עניין שהוזנח בתרגומים הקודמים", מבאר סנדיק.
"תרגום 'תבונה ורגישות' מבחינתי אינו רק הישג מקצועי, אלא גם אישי: כאב לשתי בנות שמזכירות באופיין את גיבורות הספר, אלינור ומריאן, אני רואה בתרגום פרויקט אישי המוקדש להן ואני מקווה מאוד שהן יהיו גאות בו. הספר ייצא במהדורה אלקטרונית (ePub3) ובמהדורה מודפסת מצומצמת, ויימכר בעיקר באינטרנט ובחנויות ספרים עצמאיות".
למען פרסום הספר הופעל פרויקט תמיכה ב-Headstart, שכן כמתרגם צעיר ללא בית הוצאה ממוסד, לא התאפשר לסנדיק לקבל תמיכות מגופים שונים. "המהלך שלי הוא חלק מאלטרנטיבה, שלאו דווקא פועלת נגד הזרם המרכזי של שוק הספרים - אלא משלימה ומגוונת אותו", הוא מבהיר. "הוצאות קטנות כמו 'נהר', 'זיקית', 'עוץ' ועוד, סללו את הדרך, ומתרגמים כמוני מנסים להמשיך אותה. אם התוצרים יהיו איכותיים וקהל הקוראים יגלה בהם עניין, יכולה להיות כאן פריצת דרך. השינוי מונח לפתחם של קוני הספרים - אם נצליח לשכנע אותם לרכוש ספרים גם מחוץ לרשתות הגדולות - באינטרנט, בחנויות עצמאיות או במהדורות אלקטרוניות - השמיים הם הגבול.
"זה כמובן דורש מהמתרגמים והעורכים להיות אקטיביים ויזמים, ואני יכול להעיד שבהרבה מקרים, זה קצת סותר את הדנ"א של המתרגם והעורך שרגיל לעבוד כפרילנסר. זה שינוי תפיסה: אני כבר לא המתרגם שמתרגם, שולח להוצאה ומקבל תשלום. אני היזם. הבחירה להוציא את התרגום לבד מחייבת אותי להיות מעורב בכל שלב - מבחירת העורכת דרך עיצוב העטיפה וכלה בדרכי השיווק - אבל היא הופכת את החוויה למרגשת ומחייבת יותר".
