שחר פאר - גיבורת ישראל / פלג בחמישי
בראיון חגיגי לכבוד יום העצמאות דיברה הטניסאית בשחצנות על עצמה. איפה היא ואיפה דמויות המופת שהדליקו איתה את המשואות. הטור המלא - היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
המתנשאת
שחר מייחצנת את פארלפניכם ארבע נשים מתוך ה־12 שהדליקו השבוע משואות בהר הרצל, והוגדרו על ידי יו"ר הכנסת כ"פורצות דרך ומתקנות עולם". אנא קראו בעיון, כי לאחר הצגתן תופיע שאלה:
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
מקסין פסברג. מנכ"לית מפעלי הייצור של אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית, המעסיקה כעשרת אלפים עובדים בקריית־גת, מהנדסת, מורה ומחנכת.
עדינה בר־שלום. הובילה מיזמים ופעלה לקירוב לבבות בחברה הישראלית. הקימה את המכללה החרדית בירושלים המאפשרת לגברים ולנשים מהמגזר החרדי לרכוש השכלה אקדמית ולהשתלב במעגל התעסוקה.
פסקל ברקוביץ'. איבדה את רגליה בתאונת רכבת בצרפת, עלתה לארץ והתגייסה לצה"ל. כתבה רבי־מכר, מרצה בחברות ובארגונים, מקום רביעי בעולם בטיפוס אתגרי על קירות.
שחר פאר. שהתה תקופה קצרה במקום ה־11 בעולם אך הידרדרה בדירוג, לא זכתה בטורנירים גדולים, כשלה בשתי אולימפיאדות, סירבה ללחוץ יד לטניסאית צעירה מהנבחרת שמתחה ביקורת על התנהגותה המתנשאת.
ועכשיו לחידה. מי מהארבע הנ"ל אמרה השבוע: "אני אומרת לעצמי 'וואו, כל הכבוד'"? התשובה, כמה מפתיע, היא ד'. בראיון חגיגי לאתר "one" החמיאה פאר בעיקר לשחר, חזרה והדגישה שהיא סלב (לעיתים בגוף שלישי), ומדי פעם גם סתרה את עצמה.
"זה לא קל כשאתה מפורסם", השיבה כשנשאלה בנושא מציאת בן־זוג. "לגבר זה לא קל כשדווקא האישה היא מרכז העניינים". תשובה שמסבירה אולי מדוע מאמניה שילמו את מחיר חוסר היציבות והוחלפו בקצב מסחרר.
"כשהחמצתי את הטופ־10 זה מאוד הציק בזמנו", הוסיפה שחר. "היום אני חושבת אחרת. מה זה משנה 8, 10, 11?" אבל מיד אחר כך, כשדיברה על יוליה גלושקו שעברה אותה זמנית בדירוג המקומי, היא הודתה: "אני לא אגיד שזה לא צבט לי בלב". כלומר הדירוג העולמי כבר לא מזיז למתקנת העולם, העיקר שבארץ היא תהיה ראשונה. ואפרופו הישג השיא, מישהו יודע מי מדורגת כיום 11 בעולם? (רמז: שמה הפרטי הוא שרה).
ומי מארבע הנשים החזקות והמדליקות הנ"ל אמרה לדעתכם את המשפט: "פעם לא הבנתי מה זו עבודה כי הייתי צעירה. היום זו עבודה וזו הדרך שלי להרוויח כסף". גם אני הייתי בטוח שהציטוט שייך לרבנית עדינה בר שלום — וטעיתי. גם כאן התשובה הנכונה היא ד'.
שחר אפילו סיפרה שהיום היא מתאמנת רק שעתיים ביום ולא ארבע כמו בצעירותה, אבל כשנשאלה מה דעתה על שר האוצר יאיר לפיד, ענתה: "אני צעירה מדי כדי להביע דעה". טוב שאת לא צעירה מדי בשביל להדליק משואה.
ואז באה השאלה הכי מסקרנת: האם צריך לעשות הסכם עם הפלסטינים? אבל מדליקת המשואה, שהביעה דעה נחרצת בסכסוך האישי עם דניז חזניוק (הטניסאית הצעירה שטענה שהיא מרימה את האף), הותירה אותנו הפעם בחוסר ודאות. "גם אם יש לי דעה זה לא כל כך משנה", אמרה פאר, "אני נשארת פוליטיקלי קורקט". חבל. המו"מ עם הפלסטינים דווקא משווע לפורצת דרך.
העכבר
טוכמאייר מטיף לאריות טניס
גם בטניס הישראלי אין פריצת דרך כבר שנים, אבל כאן ממש לא הוגן להפיל את התיק על פאר. האחראים לשממה הם ראשי האיגוד והמרכזים שבמקום להתוות דרך ומדיניות, התרכזו במשחקי כוח וכבוד. והתוצאה, אם להשתמש במונחי השר ששחר צעירה מכדי לדבר עליו - אין עתיד.
כדי להבין עם מי יש לנו עסק, מספיק היה להקשיב בשבוע שעבר ליו"ר האיגוד אסי טוכמאייר. זה קרה מיד אחרי הקרנת הסרט על אנדי רם, שהודיע באותו מעמד על פרישה. "אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה בכיתי חצי שעה כמו תינוק עם הסרט וכל האווירה", אמר טוכמאייר, וכאן הגיעה הפואנטה (קחו כוס מים קרים לפני שאתם קוראים): "אני חושב שפדרר ונדאל צריכים ללמוד איך פורשים בגדול".
אז מצד אחד יפה שיו"ר האיגוד שלנו, שחוץ משמו הפרטי אין לי מושג מה הקשר שלו לטניס, מאפשר לשווייצרי ולספרדי להיתלות באילנות גבוהים כמו אנדי רם. אבל הבעיה אינה בטוכמאייר, אלא באנשים סביבו. נגמר הסרט, ואתם רואים שאסי בוכה חצי שעה כמו תינוק. איך לעזאזל אף אחד לא חשב לדחוף לו מוצץ לפני שהוא פולט שטויות?
הטור המלא - היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צפו בגול מחצי מגרש בקבוצת הנשים של ברצלונה
מי עצר את האוהד שפרץ למגרש בסלובקיה? צפו
צפו בטניסאית שנפלה, המשיכה לשחק בישיבה וזכתה בנקודה
בקליפ אחד כל שערי כריסטיאנו רונאלדו במדי ריאל מדריד
לפנייה לכתב/ת 
