הכר את הנבחרת: ארה"ב במונדיאל 2014

רזומה

מונדיאלים עד היום (לא כולל הנוכחי): 9

הישג שיא: חצי גמר (1930)

במוקדמות ברזיל 2014: מקום ראשון בבית הגמר (צפון ומרכז אמריקה)

על רגל אחת

הבדיחה שלפיה לחובב ספורט אמריקאי טיפוסי אין מושג מה זה כדורגל, כבר מזמן לא נכונה. ה-MLS פורחת, והנבחרת כבר מזמן אורחת של קבע בגביע העולמי. ליתר דיוק, מאז המונדיאל ב-1990, האמריקאים לא החמיצו אף טורניר, העפילו פעמיים לשמינית, וב-2002 נעצרו רק ברבע הגמר.

הכוכב הגדול על הקווים. קלינסמן עם השחקנים(צילום: רויטרס)

אם בשנים עברו הסגל של ארה"ב היה מורכב מליגיונרים, היום רובו משחקני ה-MLS השונים, כמו קלינט דמפסי ומייקל ברדלי ומוכרים פחות כמו כריס וונדולובסקי וניק רימאנדו. השם הכי גדול בנבחרת נמצא בכלל על הקווים - יורגן קלינסמן.

עם 297 הופעות באברטון ועוד 97 במדים הלאומיים, טים הווארד הוא השחקן המנוסה ביותר בסגל האמריקאי. אולי ככה זה כשאתה היורש של בראד פרידל. בגיל 35, הווארד רשם העונה 35 הופעות במדי הטופיס ועזר להם להיות מרחק נגיעה מהופעה היסטורית בצ'מפיונס. על הדרך גם זכה למחמאת לא אופיינית מקלינסמן: "השחקן שאני הכי בוטח בו בעולם". זה אולי שווה הכל.

שחקני המשנה

בגיל 31, הקפטן קלינט דמפסי הוא בורג חשוב במערך של קלינסמן. על הדרך הוא גם באנקר בחלק הקדמי. בהתקפה יש שני שחקנים משמעותיים נוספים: כריס וונדולובסקי, שגם הוא, כמו דמפסי, כבר בן 31 וג'וליאן גרין, הכישרון בן ה-18 של באיירן מינכן.

בורג חשוב. דמפסי(צילום: AFP)

המאמן

יורגן קלינסמן, כאמור, הוא השם הגדול של הנבחרת. ב-2006 הוא הוליך את גרמניה למקום השלישי במונדיאל והיה על גג העולם. לאחר מכן פוטר מבאיירן מינכן אחרי חצי עונה מזעזעת, ומאז הוא חי בארה"ב. ב-2011 קיבל את המושכות בנבחרת, וגם באמריקה סבל לא מעט מהתקשורת.

אחרי ההפסד המביך 2:1 להונדורס בפתיחת השלב השני בקונקאקאף, העיתונות קרעה אותו לגזרים. יש כאלה שחשבו אפילו שצריך לשלוח אותו הביתה. לא אהבו את הסגל המזדקן והמערך ההגנתי. היום מעמדו שוקם, אחרי שתפס את המקום הראשון בבית והפך את האמריקאים לנבחרת תוססת ובעיקר ממושמעת. ברזיל 2014 תהיה המבחן האמיתי שלו.

המבחן שלו. קלינסמן(צילום: gettyimages)

השאלות הבוערות

1. האם יורגן קלינסמן ינצח את האקסית?

2. האם זהו סופו של דור הזהב של הכדורגל האמריקאי?

3. ואיך לעזאזל נבחרת ארה"ב הגיעה למקום ה-14 בדירוג פיפ"א?

אופטימי/פסימי

אופטימי: קלינסמן מנצח את האקסית ומחליף בקיץ את חברו יוגי לב בנבחרת הגרמנית.

פסימי: קלינסמן מפסיד לאקסית, וגם לגאנה, וגם לפורטוגל, ומודח כבר בשלב הראשון.

אוהדי נבחרת ארה"ב(צילום: gettyimages)

ברוטב פיקנטי

הניצחון 0:1 של ארה"ב על  אנגליה במונדיאל 1950 נחשב עד היום לאחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה. באנגליה שיחקו כוכבי-על, בארה"ב שחקנים חובבים. לפי האגדות, העיתונים באנגליה היו עד כדי כך משוכנעים שמדובר בטעות, שהם פירסמו שהנבחרת שלהם ניצחה 1:10.