בין עיראק לאראק - האלוף שבוי בקונספציה

בגיליון יום העצמאות של "ידיעות אחרונות" הופיע ראיון מקיף של אריאלה רינגל-הופמן עם ארבעה חוקרים בכירים מהמרכז למחקרי ביטחון בתל אביב: ראש המכון האלוף (מיל') עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן, סגנו, תת-אלוף (מיל') אודי דקל, לשעבר ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל, ושתי חוקרות בכירות, אל"מ פנינה שרביט ברוך וד"ר ענת קורץ. בניגוד למקובל בראיונות מהסוג הזה השאלות לא עסקו במה שקרה, מה שקורה ובמה שעתיד לקרות, אלא ב"מה היה קורה אילו", כלומר איך הייתה נראית ההיסטוריה הישראלית אם בצמתי מפתח הדברים היו מתפתחים בצורה שונה. ברוב המקרים לשאלות מהסוג הזה אין מענה חד-משמעי. לא כך הדבר לגבי שאלה מרכזית שנשאלו מומחי המכון: מה היה קורה אם לא היו מפציצים את הכור העיראקי ביוני 1981?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

עושים שינוי בקליטת יהודי אתיופיה / אמיר תואבה

לשלושה מהארבעה הייתה תשובה ברורה: ידלין, שב-1981 היה אחד משמונה הטייסים שפצצותיהם השמידו את אוסיראק, הדגיש את המסר של מזכיר ההגנה ב-1991 ריצ'רד צ'ייני שארה"ב לא הייתה יכולה לעשות את מה שעשתה במלחמת המפרץ הראשונה אם עיראק הייתה גרעינית. קורץ ושרביט ברוך הצדיקו אף הן את ההפצצה כמהלך שמנע תפוצה גרעינית נרחבת באזור. ידלין סיכם את הסוגיה בהערכה "חד-משמעית" שבלעדי המבצע היה נוצר במזרח התיכון מאזן אימה מורכב לו היו שותפות "לא רק איראן ועיראק, גם טורקיה, מצרים וסעודיה".

תשובתו של ידלין, ובמיוחד הביטחון הנחרץ שבה הביע אותה, הם עניין מצער, שהרי כמי שהיה ראש אמ"ן, הוא מודע ודאי לסכנות הנובעות משיפוט נחרץ בשאלות שעליהן אין תשובה חד-משמעית. תשובתו אמנם עולה בקנה אחד עם אמונת רוב הישראלים שהפצצת הכור מנעה מעיראק להפוך לגרעינית ולכן החלטתו של בגין הייתה מוצדקת לגמרי, אבל מכל מה שידוע היום עולה שבמידה רבה ההיפך הוא הנכון: לא זו בלבד שחיסול הכור לא עצר מהותית את התקדמות עיראק לפצצה אלא שבסופו של דבר הוא קירב אותה אל הסף הגרעיני, משתי סיבות.

ראשית, סדאם חוסיין אמנם חתר להגיע לפצצה אבל הכור שהופצץ לא התאים מלכתחילה לייצור משמעותי של פלוטוניום - חומר הנפץ הגרעיני המופק בכורים. גם הצרפתים שסיפקו את הכור ידעו את זה וגם המדענים העיראקים שעבדו בו. מומחה אמריקני שבדק את שרידי הכור ב-1982 הגיע למסקנה דומה. פרופסור ריצ'רד בטס מאוניברסיטת קולומביה, אחד המומחים האסטרטגיים הבולטים ביותר בארה"ב, קבע: "אין שום הוכחה שההפצצה הישראלית שהשמידה את הכור עיכבה את תוכנית הגרעין העיראקית".

שנית, כפי שהתברר חלקית עוד לפני מלחמת המפרץ הראשונה ובצורה ברורה עוד יותר אחריה, לא זו בלבד שהשמדת אוסיראק לא הרחיקה את עיראק מהסף הגרעיני, אלא שבאופן פרדוקסאלי היא אף קירבה אותה לשם. אובדנו של הכור סתם את הגולל על המסלול הפלוטוגני העקר אל הפצצה. תחתיו פנה סדאם למסלול חשאי של העשרת אורניום שהתברר כמבטיח הרבה יותר. לא פלא שמומחים אמריקאים ציינו שההתקפה העל הכור "הגדילה את מחויבותו של סדאם להשגת נשק גרעיני" ו"השיקה תוכנית גרעינית חשאית שקודם לכן לא התקיימה".  

להערכת דוד קי, בכיר פקחי משלחת האו"ם שחקרה את מאמצי הגרעין של עיראק לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, מסלול ההעשרה נועד להניב 15-20 כלי נשק בשנה. להערכתו ולהערכת מומחים אחרים, כאשר פרצה המלחמה ב-1991, הייתה עיראק במרחק של בין חצי שנה לשנה וחצי מהגעה לפצצה הראשונה. במילים אחרות, יכול להיות שלולא הפלישה לכוויית עיראק הייתה הופכת בתוך זמן קצר למעצמה הגרעינית השנייה באזור.

בניגוד לרוב השאלות הספקולטיביות, סוגיית הפצצת הכור העיראקי אינה רק בעלת ערך היסטורי שהרי מי שמאמין שהמבצע ההוא מנע מישראל סכנות גדולות ישקול בחיוב גם מהלך דומה נגד איראן. כאשר מי שעומד בראש המרכז האזרחי החשוב ביותר למחקרים אסטרטגיים בישראל קובע "חד-משמעית" שהשמדת הכור ב-1981 היה מבצע מוצדק לחלוטין מבחינה אסטרטגית ואינו מתייחס כלל לכך שרוב המומחים לנושא בעולם מעריכים אחרת לגמרי, הוא או מטעה את הציבור או מפגין חוסר בקיאות בנושא חשוב ביותר.

יכול להיות שידלין צודק וכל השאר טועים. אבל כדי לבסס טענה כזו, שכאמור יכולות להיות לה השלכות ברורות על החלטה ישראלית בעניין האיראני, צריך לבדוק את הנושא. אולי מישהו במרכז למחקרי ביטחון מוכן להרים את הכפפה?

פרופ' אורי בר-יוסף, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il