"היה לו כזה ברק בעיניים, כמו שהיה חסר לי"

במשך שנים היה לי חור קטן בלב, סוג של ריקנות. הרגשתי שבין העבודה, החברים והבילויים חסר לי משהו לנשמה ו(כמו רוב האנשים שאני מכירה) תכננתי שעוד מעט, ממש בקרוב, אני אתחיל להתנדב. יום אחד נפגשתי עם ידיד טוב שסיפר לי שהוא מתנדב בעמותת עלם, הוא סיפר על מפגשים קשים וטעונים, אבל היה לו כזה ברק בעיניים, בדיוק כמו זה שהיה חסר לי. כמה ימים אחר כך כבר ישבתי ביום המיונים של עלם.

בגיל ההתבגרות נחשבתי לסוג של פנקיסטית. לא פנקיסטית עד הסוף, פנקיסטית רמת השרונית, פנקיסטית "בלאי". כזאת שלובשת שחורים וניטים אבל בסוף חוזרת הביתה למיטה הבטוחה שלי בבית של ההורים.

חברות שלי ואני היינו עולות על אוטובוס לכיכר דיזינגוף בתל אביב ובורחות מהעולם הבטוח לעולם שונה, ארעי, מפחיד ומרגש שם פגשנו חברים חדשים שחלקם היו חסרי בית, גרו בבית השנטי ולמדו לשרוד בגיל צעיר. צעיר מידי... דרך המקום הזה נמשכתי להתנדבות בעלם. הילדים בעמותה הצטיירו לי כילדי הכיכר שהכרתי מזמן ורציתי להיות שם בשבילם ולהראות להם שיש גם דרך אחרת, דרך החוצה מהרחוב.

כיום אני בת 32. כבר 5 שנים שאני מתנדבת בעלם בניידות הלילה של תל אביב. התחלתי בתחנה המרכזית הישנה, שם פגשתי נערים וצעירים במצוקה אמיתית – צעירים שזנות, סמים, אלימות ואפילו מוות הם חלק בלתי נפרד מחייהם. פעם בשבוע היינו פוגשים אותם, מתחבקים איתם ומדברים איתם. אף אחד אחר בשום מקום אחר לא התייחס אליהם כאנשים נורמליים והמפגש הזה הוא בשבילם כמו אי של שפיות, שם הם יכולים שוב להרגיש כמו בני אדם.

אני זוכרת במיוחד את מ', צעיר בשנות ה-20 לחייו שהתמכר לסמים וכדי לקנות אותם הוא עסק בזנות. הוא היה אחד הצעירים האינטליגנטיים שפגשתי - אפילו שישן בחדרי מדרגות ולא תמיד היה לו כסף לאכול, הוא תמיד הסתובב עם ספר בתיק והיה מדבר איתי על הספרים שקרא, על פילוסופיה ועל החיים.

כמה חודשים אחרי שהכרנו הוא הפסיק להגיע לתחנה. אחרי 3 שבועות חיכה לנו בחור שלא הכרנו במקום המפגש הקבוע וחיפש אותי - הוא ניגש אלי וסיפר לי שמ' שלח אותו וביקש למסור לי שהוא נכנס לגמילה. התרגשתי עד דמעות. אני לא יודעת מה קורה עם מ' היום אבל אני מדמיינת אותו נקי ומאושר.

"המפגש הזה הוא בשבילם כמו אי של שפיות". צילום: סתיו גטניו

אחרי שנתיים בתחנה המרכזית עברתי להתנדב עם הנוער שמסתובב בגנים הציבוריים של תל אביב. הילדים שם שונים לחלוטין מהצעירים בתחנה, אבל הם צריכים אותנו באותה מידה. לרובם אין מבוגר משמעותי שאיתו הם יכולים לדבר באמת ובגובה העיניים. אנחנו מדברים איתם על הכל ולא שופטים אותם, רק מציעים להם עוד נקודת מבט, או רק כתף לבכות עליה.

אני מרגישה שהילדים של היום מתמודדים עם הרבה יותר אתגרים מאלו שאנחנו התמודדנו איתם כילדים ולכן הם גם הרבה יותר חזקים ואמיצים ממה שאני הייתי כשהייתי ילדה. אבל למרות זאת, הם עדיין צריכים לפעמים עזרה, תמיכה וייעוץ ובשביל זה אנחנו שם. אבל, האמת היא, שאני מרגישה שאני מקבלת מהם הרבה יותר ממה שאני נותנת – הם ממלאים אותי ואת חיי באושר אמיתי ואני אוהבת אותם בכל ליבי.

מהרגע שהתחלתי להתנדב הבנתי שבזה אני רוצה לעסוק ולזה אני רוצה להקדיש את חיי. הייתי מנהלת מחקר שיווקי בסלקום ולקח

לי הרבה זמן לוותר על החיים הנוחים של משרה בחברה גדולה ויציבה, בתחום שאני מכירה וטובה בו ולעבור לעולם הלא ידוע (ולא רווחי) של המגזר השלישי.

אבל בזכות בעלי שהבטיח לי שהכל יהיה בסדר ושהוא מאחורי (ומלפני ומצדדי) התחלתי לפני חודשיים לעבוד בבית ספר מפתן "חרמון" אשדוד, כרכזת פיתוח עסקי ב"עשינו עסק" - תכנית המקימה עסקים חברתיים לבני נוער בסיכון - במסגרת פרויקט של עמותת ציונות 2000 ואין מאושרת ממני.

עמותת עלם המסייעת לנוער במצבי סיכון ומצוקה, מציינת בימים אלו את מבצע ההתרמה השנתי לעמותה. לתרומות לעמותת עלם שילחו SMS עם המספר 18 לתרומת 18 שקלים למספר 2886, חייגו 2886* למוקד תרומות טלפוני או היכנסו לאתר

•  הכותבת יעל אלטמן מתנדבת 5 שנים בניידת הלילה של עמותת עלם בתל אביב.

• "בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות שלחו ל- shlomit-sh@y-i.co.il וציינו - למדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.

• לעדויות נוספות של מתנדבים לחצו כאן.

• רוצים להתנדב? עמותת "רוח טובה" מחברת בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומי עניין, שעות נוחות ואיזור מגורים. היכנסו או התקשרו ל-9093*.