ראלי יוון הסתיים - הישראלים הביאו כבוד, והתאכזבו

דרמה, ציניות, יוהרה וקארמה. ראלי יוון סיפק לנו את כל מה שאפשר לבקש מאירוע ספורט מוטורי איכותי, ובעיקר מרגש. וכל זה עוד לפני שמתייחסים לשטח התובעני והמאד-לא-סלחני, לטענות של הנהגים על דרכים צרות מדי עבור מכוניות המירוץ, ולעובדה כי כמעט מחצית מרוכבי האופנועים שזינקו לא הגיעו כלל לקו הסיום, כולל צליל ונדרהורן שהוטס חזרה ארצה עם ירך שבורה.

רז והלל, הישראלים המהירים ביותר - מקום שלישי כללי(רוני נאק)

איך בכל זאת הסתדרו הצוותים? רז והלל היו הפייבוריטים במירוץ הזה, ואולי סבלו מעט מהעובדה ששאר הצוותים שמו אותם בין הכוונות. זה יכול היה להסתיים עם ניצחון אדיר, כשנדמה היה שרק עוד מהלך אחד מוצלח ודי יספיק לכך, אבל אז התערבו גם אלי הספורט המוטורי, וזרוע מתלה עייפה וחבוטה החליטה שהגיעה זמנה להיאסף אל אבותיה. פער בר-גישור של שלוש דקות בלבד הפך ליותר משעה. ובזה זה נגמר - מקום שלישי כללי מכובד מאד.

רועי שפירא ואיתי מולדבסקי הוכיחו במהלך ימי התחרות כי הם מסוגלים לנהוג בקצב תחרותי גבוה מאד, ניצחו בקבוצת T2 אחרי שצוות יווני מוביל התהפך, וסיימו במקום הרביעי הכללי והמאד מרשים. קדשאי וערמוני, עם ניסיון רב, הוכיחו כי אין להם בעיה להתמודד עם הטובים שבטובים. הבעיה היחידה - הדזרט ווריור הוכיח במהלך המירוץ כי מדובר בסוג של דיווה מוטורית מפונקת הדורשת תחזוקה רבה ויד אוהבת ומלטפת בכל עת. זה לא עזר, שכן הוא לא רק תקע את הצוות ביום השלישי כ-20 ק"מ לסיום הקטע, אלא שהתקלקל שוב בתיזמון הרע ביותר - יום לפני הסיום - עם אלטרנטור ששבק. בסופו של דבר סיימו השניים את הראלי במקום התשיעי.

קדשאי-ערמוני - תקלות מנעו מיקום גבוה יותר(רוני נאק)

ראלי יוון לא האיר פניו ללניצן שקל ודובי נוימן, אשר סבלו קשות.  רצף ארוך מדי של מזל רע ותקלות בעיקר לקראת סיום הפכו את הקבוצה ללא תחרותית, וגזלו כל סיכוי למקום על הפודיום. מצד שני חשוב להזכיר כי לשניים מגיעה מדליה על הרוח הספורטיבית שהפגינו. בשלב כלשהו הפכו לצוות החילוץ הקדמי של הראלי, כשהם עוזרים לא רק לצוותים הישראלים - בעיקר קדשאי - אלא גם לרוכבי אופנועים ומכוניות של מתחרים אחרים. ביום האחרון אף הושבת מגדש הטורבו ברכב המירוץ, והשניים נתקעו קילומטרים בתוך השטח, כשהם לא מסיימים את קטע הדירוג האחרון של הראלי.

שפירא-מולדבסקי - רביעי כללי ומאד מכובד(רוני נאק)

ומה על רוכבי האופנועים? ברק דודאי ונדב לוגאסי החלו את הראלי כצמד, אבל זה לא החזיק מעמד זמן רב מספיק. נדב החל להגבר קצב בשלב די מוקדם, ובמהלך הראלי אף מצא עצמו שמיני בדירוג הכללי עם כוונה לאיים על לא פחות מהחמישיה המובילה. ללא ספק הישג מדהים לרוכב. אלא שדלק מזוהם במיכל ההוסברג שלו ביום החמישי חיסל כל אפשרות להתקדמות מהירה הלאה. לבסוף סיים את המירוץ במקום ה-15 הכללי, תוך שהוא קובע לפחות עובדה אחת - הישראלי המהיר ביותר.

נדב לוגאסי - הישראלי המהיר ביותר על שניים(רוני נאק)

ברק דודאי נאלץ - בניגוד לנדב - ללמוד את רזי הניווט הרכוב והמהיר עם ספר דרך תוך כדי תנועה. זה עבד, והרוכב הגביר מהירות מדי יום, כשהיום האחרון והקטע הלפני האחרון היו הטובים ביותר מבחינתו. ביום זה הוא היה המהיר מכל הישראלים, ובסך הכל סיים את המירוץ במקום ה-24 הכללי. תוצאה בהחלט מרשימה לראלי ראשון.

ברק דודאי - למד תוך כדי תנועה(רוני נאק)

דורון וינטר היה הבטחה גדולה בראלי יוון, וכוונותיו לסיים גבוה היו בהתאם. אלא שגם הוא, כמו רבים אחרים, סבל ממזל רע וטעויות, כמו למשל ירידה מהשביל לטראסה ביום החמישי ועיכוב של כ-40 דקות עד סיום החילוץ. וינטר עבר במהלך הראלי תהפוכות פיזיות ורגשיות לא פשוטות, וסיים במקום ה-18 המכובד מאד. צליל ונדרהורן סבל עוד יותר. ברגע של חוסר תשומת לב ביום החמישי בסיום קטע הדירוג השני, נפל הרוכב ושבר ירך. כאמור, הוא הוטס ארצה וטופל כאן. נאחל לו החלמה מהירה ושלמה.

דורון וינטר - הבטחה גדולה ומזל רע(רוני נאק)

בסך הכל היה זה מירוץ מוצלח עבור הצוותים הישראלים, שהגיעו הפעם במספר חסר תקדים. התוצאות בסיום מאכזבות כנראה עבור מרביתם, אך זה טיבו של הספורט המוטורי - יש רק מנצח אחד, והסיכוי להתחרות שוב באותו אירוע בדיוק יצוץ רק בעוד שנה בדיוק. בינתיים, הם ללא ספק צפויים להתחרות במירוצים אחרים, ולנסות שוב את כוחם.

זה הזמן גם לציין לשבח את נותני החסות העיקשים, דוגמת פוינטר שתומכים ברז והלל כבר שנים ארוכות, קרנרג'י שהעניקו לראשונה תמיכה לדורון וינטר, טלפארמה שתמכו בניצן שקל ודובי נוימן וכל אלה שלא הוזכרו אך תמכו ביד נדיב והרבה אמונה בספורט המוטורי. כן ירבו.