המע"מ והעם
ההטבה לדיור מוזל למשרתים בצבא קובעת מיהו "אזרח טוב" ומגדירה שתי אוכלוסיות מרכזיות כמוקצות מהאזרחות הישראלית. זה לא חוקתי ולא-ראוי
דמיינו את הסיטואציה הבאה שרק אתמול תיארה לי בתי שהתרחשה בכיתתה, כיתה א': המורה נכנסה לכיתה והודיעה לתלמידים שרק מי שיתנהג יפה היום, יקבל ממנה "מילה טובה", ציון לשבח מצטבר שיעניק פרס לתלמיד הזוכה. כולנו יכולים להזדהות עם מהלך כזה כהוגן וכראוי. מהי אם כן הבעיה עם תוכנית הפחתת המע"מ על רכישת דירות? שר האוצר החליט לתת הטבה, רק למי שמגיעה לו ההטבה, אחרי שהיטיב עם החברה. היש משוואה פשוטה מזו? התשובה היא לא. המשוואה אמנם פשוטה, אבל היא עובדת יפה רק במסגרות מאד מוגדרות, כמו בכיתתה של בתי. לעומת זאת, היא הופכת בלתי-נסבלת ביחסי מדינה-אזרח, ובהקשר שלפנינו היא נגועה גם באפליה קשה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
יש ניאו-נאצים ישראלים? / נסים קלדרון, שאול רוזנפלד
האפרטהייד בן 66 / חאלד תיתי
נתחיל עם הקושי האזרחי הכללי: הזיהוי של אזרח אחד כ"תורם" ושני כ"לא תורם" מסוכן מאוד, בעיקר בנושא כה רגיש כמו שירות צבאי. כמי ששירתה שירות מלא והוסיפה שנת התנדבות כקצינה, איני רואה עצמי בהכרח כאזרחית "תורמת" יותר בשל עובדה זו. בהקשר הצבאי המצומצם, זיהויי כמי שתרמה יותר אולי נכון, אבל שיפוט של מי ששירתה כך או כך כאזרחית טובה יותר או פחות הוא בלתי-ראוי. על כן, השאלה הנכונה היא עד כמה אדם תרם בשירותו הצבאי. כאן, בהקשר הספציפי הזה, ניתן לחשוב על דרך לתגמל יותר את מי שמשרתים בצורה תובענית יותר. למשל, ניתן להצדיק תגמול כספי מיוחד ללוחמים ביחידות קרביות. אולם כאשר הדרישה להיות בעל רקע של לוחם קרבי זולגת לצורך תפקידים באזרחות, זה הופך בעייתי יותר. ואכן, דרישה כזו כתנאי לקבלה לעבוד ברכבת ישראל בוטלה על-ידי בית-משפט כפסולה. כך, יש להיזהר משימוש בשירות הצבאי כמדד לאזרחות טובה.
שימוש בשירות צבאי כמדד בלעדי הוא גם בסיס לטענת אפליה. בארצות-הברית טענו נשים כי ההטבות המפליגות הניתנות לגברים יוצאי-צבא מפלה נשים לרעה. בית המשפט האמריקני אמנם דחה את טענת הנשים, אולם עשה זאת בעיקר על בסיס הרעיון שהצבא פתוח לשירות נשים באופן כמעט זהה לשירות גברים. אצלנו, כידוע לנו, המצב אינו כזה בנוגע לערבים. גם הריכוך דרך רעיון השירות האזרחי אינו מספיק לביטול הפלייתם. מנגנון כזה אינו מוסדר בצורה ראויה עדיין, לא במגזר החרדי ולא בערבי, כפי שתיאר בית-המשפט העליון עצמו כשביטל את חוק טל. אלא שאז סלל בכך בית-המשפט העליון את הדרך לגיוס חרדים לצבא. ושוב, פעולה זו אינה רלוונטית לרוב המכריע של ערביי ישראל. בואו נודה על האמת: הצבא פשוט לא רוצה את הערבים. להבדיל מהחרדים, המקבלים פטור אחרי שנקראו לשירות, אצל הערבים, נקודת המוצא היא פטור גורף.
נקודה חשובה אחרונה נוגעת לטיב ההטבה המדוברת כאן. להבדיל מהנחה בכניסה לפארק שעשועים המוענקת למילואימניקים למשל או הנחה בשכר לימוד לאחר שירות צבאי, ההטבה כאן היא בעלת ערך כספי אדיר, והיא נוגעת בלב המשבר האזרחי הפוקד את המדינה. הטבה כזו נוגעת לפיכך בשאלה מיהו "אזרח טוב" ומיהו "אזרח רע". מסיבה זו היא גם בעלת ערך סמלי חשוב, שמוציא כמוקצות שתי אוכלוסיות מרכזיות מהאזרחות הישראלית. בתוך אווירת ה"עליהום" על חרדים ובמציאות פשעי השנאה כלפי ערבים, נראית החלטה כזו לא רק בלתי-חוקתית, אלא בעיקר בלתי-ראויה.
ד"ר יפעת ביטון, מרצה בכירה בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
