דרכים צדדיות: טיול יין ברמת הגולן
קחו מקל, קחו תרמיל ותפנו ימינה בגליל: יוסי בוזנח ("סנהדרינק") ארז את החברים ועלה לטיול יין, בשר וגם כהל תמרים ברמת הגולן. המלצות לביקורי יקבים וגם שלישיית מסעדות ששווה לעצור בהן בדרך
פרק ראשון: כשהחצי גדול מהשלם | שאטו גולן
בתשע וחצי בבוקר, תאמינו או לא, כבר נחתנו אצל חצי. חצי הוא אורי חץ - היינן של יקב "שאטו גולן" ומפקד גזרת היין בדרום רמת הגולן.
עוד טיולים בערוץ התיירות:
אנקת צוקים: מדריך למטפס המתחיל
לבד בפסגה: טיפוס הרים על המנאסלו
כמו שאז ביוון: סופ"ש בקיבוץ נחשולים
הכניסה ליקב תמיד גורמת לי לחייך: שער הכניסה המצועצע עם הלוגו המלכותי, המבנה המשונה (שלא לדבר על הפסלים העאלק יוונים) ומולם הציוד התכליתי והמדויק והאיש הצנוע.
הדיסוננס נמשך גם כשמתגלה הבקבוק מוחצן החזית (אלמלא היה מדובר בקללת יין הייתי אומר שמדובר ב"מחומצנת"), ואילו תוכו אלגנטי ומלא ייחוד. כל יין זוכה לנקודת איזון קסומה וייחודית לו, כאילו הקשיב היינן ליין ולא היין ליינן.
בתוך מרתף היין העצום משתבחות חביותיו של חצי, והוא מדלג ומנגן עליהן בעדינות וברגישות מופלאים.
טיפסנו למעלה מהמרתף אל שולחן ערוך ואל הבקבוקים שחיכו לנו. "חצי" כמו "חצי", אסף הפתעות והגיש מצעד נהדר של ריחות וטעמים. ההתפוצצות הגיעה עם סוביניון בלאן 2011, היין האהוב עלי ביותר מכל יינות "שאטו גולן" ואעז לומר - מכל היינות הלבנים שטעמתי אי פעם בישראל.
אל היינות הצטרפה חמאה צהובה, פוקאצ'ות טריות מהנחתום בבני יהודה (האמת היא שהאופה הבטיח לנו כיכר לחם שאור מיוחדת, אבל גם הוא לא האמין ששתיינים כמונו יגיעו לגולן בתשע בבוקר), ענבים טריים ושפרוטים מעושנים. רק חצי מסוגל לאקספרימנט נועז שכזה, כי מהשלב הזה ואילך (ובאורח פלא), זיהו הנוכחים ניחוח דק של דגה מעושנת בכל יין...אבל אלוהים, כמה טעים!
- יקב שאטו גולן, מושב אליעד, רמת הגולן. 04-6600026/ 052-6477051. מרכז המבקרים פתוח בימים א'-ש' בין השעות 10:30-15:00. הביקור מותנה בתיאום מראש.
באנו בשביל התמרים, נשארנו בגלל הסוביניון
נכנסים לעין זיוון. מיד בחניית היקב רואים שעזבנו את חיל האוויר (חצי הוא טייס במיל') והגענו לירוקים: סככת טיפולי יין עומדת בחוץ, הכל נראה בתנועה כמו מרכז עצבים בגירוי מירבי. אם לא הייתי מכיר את המקום, הייתי משוכנע שעשו את זה במיוחד בשבילנו.
מעל כולם מתבלט לו ראש אחד, קצוץ שיער, עם חיוך ענק ואנרגיה של אלקטרון. תכירו, זה טל פלטר. האיש זז כל כך מהר עד שנדמה שהוא נמצא בכל רגע בכל מקום ביקב: פותח יין, מקבל ענבים, עולה למיכל התסיסה, מוציא דוגמאות חבית, פורס גבינות עיזים, מראה את היקב, מרים לחיים... וואוו! אני נשבע שבזמן שחיבקתי אותו לשלום, ראיתי אותו שוטף את ארגזי קבלת הענבים.
"בוזנח, מה נשתה היום" , הוא אומר בלי סימן שאלה, תוך כדי שהוא מציג את העובדים: דוד שלו שהגיע לביקור ואיציק בד, לך תגיד לו שעם איציק ישבנו בדיוק יום קודם, כי אוהבי השתייה בישראל מסתובבים במעגלים הולכים וקטנים.
"בא לי פטי ורדו", אני אומר "לא טעמתי אותו מזמן". בין הרף מגנום משנת 2009 מגיע אל השולחן. נתנו לו רגע וטעמנו בינתיים את הסוביניון בלאן 2012. אכן, מים טעימים עד מאד.
"הגבינות שלכם?", שאלנו. "ברור" עונה טל: "יש לנו עיזים ואשתי מכינה את הגבינות. אם הייתי יכול, הייתי משק אוטרקי סגור, רק תני לי לזקק נפט ואני מנתק מגע עם כל העולם החיצון."
קיבלתי סמס: "איפה אתה?"- והנה הופיע לו יהודה אבו, אביר תחנות הרוח החשמליות בגולן, מקים תשתיות היקב ומה לא? מבשלות בירה, מזקקות, בתי בד, מחלבות... בחיוך וחיבוק הוא כועס עלינו כי לא הודענו מראש, והוא צריך לרדוף אחרינו ב"חצי גולן" בכדי להגיד שלום. על הדרך קבענו סיבוב מזקקות ביתיות בצפון: יהודה אומר שיש כבר המון, וכמה מהן ממש טובות.
מה שהזכיר לנו שהגענו לטל בכדי לטעום את האו דה וי דה תמר. כן , וזה חתיכת מוצר: משיב רוח ומרומם נפש. זה היה בדיוק האות לחוטינר לשלוף את הקלבדוס ולשטוף את המערכת בנוזל תפוחי עץ משמח. "רגע" קורא פלטר "גם לי יש כזה!" ומביא שתי דוגמאות חבית: אחת מיושנת שנה והשנייה שנתיים... ואני חושב בליבי: "אוייייי! מי צריך בכלל יין!?".
סיימנו עם קברנה פרנק 2009 בבקבוק "מגנום": הוא היה במיטבו, זו הייתה הטעימה הטובה ביותר שטעמתי מהיין הזה מאז יציאתו לשוק. הריח כל כך טוב עד שפשוט כואב הלב להרוס את זה ולשתות אותו...
- יקב פלטר, קיבוץ עין זיוון, רמת הגולן. מרכז המבקרים פתוח בימים א'-ה', בין השעות 10:00-16:00, יום ו' 10:00-14:00. הביקור ביקב מותנה בתיאום מראש בלבד: 052-8666384 / 054-2486663
אביטל? בנטל? אורטל!
אנו ממשיכים ביקבים הקטנים של הגזרה, היישר ליקב אורטל. היקב מסודר ומטופח, שרון, אילן זעפרני ו"היועץ לביטחון יינני" איתי להט, עושים שם עבודה משובחת. שלושתם חיכו לנו בחיוך ובנחת: זה מה שנקרא השקט שאחרי סערת פלטר.
איתי מוציא אותנו לתצפית שטח. מר להט היקר הוא מורה בנשמה: דידקטי, כל משפט שקול ובעל משמעות וכולו אומר סמכות. אחרי הכרות עם תל שיפון, עם ענבי הויונייה והרוסאן שעוטפים אותנו במרחק נגיעה, ובעיקר עם העובדה שבמיוחד בשבילנו צה"ל והסורים שומרים היום על השקט, נכנסנו לטעום משהו, שהרי כבר עשרים דקות לא נגענו ביין.
הפעם הושיבו אותנו בצורה מסודרת, כל אחד קיבל כוסות, אילן סיפר על איך התגלגל (תרתי משמע), מהדרכת רכיבת סוסים ליין. התחלנו בטעימות ומי שהפתיע היה דווקא המרלו, אולי כי כבר שנים שאנחנו נהנים לחבוט בזן הנהדר הזה. אומר זאת כך: טעמנו את המרלו אורטל 2010 - ולא תאמינו למשפט הבא: המרלו הזה מצוין.
- יקב אורטל, קיבוץ אורטל, רמת הגולן. 04-6960808/052-5612333. מרכז המבקרים וחנות היין פתוחים בימים א'-ש' בין השעות 10:00-16:00.
פרק רביעי: אלוהי הזיקוק
כשסיפרנו לניר פלטר שאנחנו עולים לגולן, הוא שאל אותנו אם אולי בא לנו לקפוץ לבקר את בועז. בועז הוא הבחור שזיקק עבורם את משקה התמרים הנהדר. "הוא טיפוס מיוחד" הוא אמר. אז התקשרתי ומהצד השני ענה לי בחור מחויך, שמיד כשהתברר לו שגם אני חבר של שלום בלייר (המנכ"ל הקודם של יקב רמת-הגולן), הפכנו מחשודים למוזמנים.
אז נסענו לאלוני הבשן. מיד אחרי הכניסה לישוב יש גדר ואזור ספר שנראה כמו חלק מהירח ולא מהגולן הירוק. הגענו למין חצי מחסן - חצי נגריה. בועז יוצא ותוך שנייה אנחנו אחים. נכנסים דרך אופנוע ב.מ.וו מאסיבי, עם אפוד מוכן לקרב, כזה שמזכיר לנו שבעצם אנחנו ממש על הגבול. מצד ימין מזקקה, מולי מסור-סרט חשמלי - ואני מנסה להבין מי הבחור שחי כך כמו בסרט. אך בתוך שנייה ריח מטורף של קפה מטמטם אותנו. "בועז, בבקשה קפה" אנחנו מתחננים.
"זה קפה ירוק שהבאתי מאתיופיה בהופעה האחרונה שלי, קליתי אתו לפני שעה, אתם תמותו על הטעם הנפלא שלו..." ואנחנו כבר לא מבינים כלום, רק מחכים שיכין את הקפה ואז ננסה להבין.
בועז אלקיים הוא בעצם מוזיקאי שהתאהב בייצור כלי מיתר, כמות הכתבות שנמצאת שם במגירות, עצומה, אך מעט מאד ממנה בעברית. מתברר שלפרויקטים שלו אין קונים בארץ, כל ההזמנות מחו"ל. אני שאינני מוזיקאי דגול, והשמיעה שלי בקושי מאפשרת לי להבדיל בין כינור לצינור, התפעלתי יותר מחומרי הגלם והיצירה האסטטית הנהדרת הזו שמתחבאת לה במחסן מתפורר באלוני הבשן. אם הוא מנגן ככה על המזקקה, חשבתי לעצמי, כנראה שאנחנו לא יוצאים מכאן היום.
ישבנו לקפה ואלקיים סיפר לנו את סיפורו המוטרף, מטיול של אחרי צבא ועד מרדף עקשני אחר בוני גיטרות בכל כפר נידח שבו ביקר. בדרך הוא גם למד לזקק, כי חייבים משהו גם בשביל הרוח. אחר כך קנה אחוזה במקסיקו, התחתן עם מקסיקנית, חזר בתשובה והילדים כבר לגמרי דתיים. "אבל אתה לא?" אנחנו שואלים.
"בטח שכן: התאהבתי בהוא למעלה, אני לא מתפלל, רק קם בבוקר, מניח תפילין ומאותו הרגע אנחנו מחוברים הוא ואני ". "ומה עם האלכוהול?" אנחנו מקשים, בכל לא שתינו כבר שעה...
"בואו תראו", הוא צוחק: "אני בניתי הכל: מזקקה, ודוד בישול. הזיקוק זו התרפיה שלי, יושב עם גיטרה שעות מול המזקקה ומנגן, היא מוציאה לי מי-חיים ואני מנגן לה וטועם.. אני מייצר בשבילי ובשביל הכיף, לא מסחרי – כי אני לא מוכר. תן לי פרי טרי שרק נקטף ואני מזקק לך אותו עד שאתה עף".
טעמנו וויסקי בן חמש שנים, טעמנו "מונשיין" כמו של אמריקנים דרומיים חשוכים, "אפל ג'ק" שכמעט גרם לנו לג'ק לג ולקינוח: עראק מחייה מתים.
"העראק הזה", הוא אומר: "זה הסיפור הכי יפה. אני מנסה כבר שנים להכין אחד. הצד"לניקים עבדו עלי וכל אחד סיפר סיפור, אבל לא באמת הסביר לי מה הסוד. הם חשבו שאני אתייאש, אבל רק עכשיו, אחרי 6 שנים, נדמה לי שפיצחתי את הנוסחה". והוא אכן פיצח: זה היה נפלא ושונה כל כך מכל עראק שטעמנו, עד שאחד מאיתנו הרהיב לבקש וקיבל בקבוק. לא סתם בקבוק: אחד מהשניים האחרונים שלו.
"אתם צריכים לבוא לערב של בשר, אבל לא לשעה. כאן אנחנו לאט לאט עד שאף אחד לא מסוגל לזוז. יש לי בחוץ מעשנת וגריל מושלם לבשר. כל הגזעים שאתם רואים שם, מיועדים לגריל, חלקם לחום אידיאלי וחלקם רק לתת ניחוח לבשר". מה נאמר? אנחנו באים יא בועז! ומבטיחים לספר לחבר'ה.
רמת הגולן: איפה אוכלים? 3 המלצות
1. מרינדו | עין גב
מאחר שליד המנגל של בועז אין מקום ליותר מכמה אנשים, הנה כמה עצות פרקטיות לארוחה טובה ברמת-הגולן, עם הסתייגות אחת: בחלק מהמקומות בפריפריה עלולים להיות הבדלים גדולים בין ביקור לביקור, כמו גם בין סוף-שבוע עמוס ליום חול. תחת המגבלות האלה נאמר שאם בא לכם פיקניק, במיוחד "על האש", הרי שאצל "מרינדו" מול קיבוץ עין-גב, תמצאו יופי של חנות כלבו, עם דגש על הבשר המעולה שלו.
2. מג'דל שמס
אם אתם מגיעים לצפון רמת-הגולן ובא לכם לפתוח שולחן, הרי שבמסעדה ובמג'דל-שמס תמצאו כמה מסעדות דרוזיות סבירות. אמנם לרוב אין בהן שום דבר לכתוב עליו לקרובים שלכם בדמשק, אבל קצת סלטים עם פיתה דרוזית ואיזו פרגית קטנה הם בהחלט אופציה סבירה לאדם הרעב.
3. מיטשוס | קצרין
מי שמחפש ארוחה-ארוחה, מוזמן לנסות לפתוח שולחן ב"מיטשוס" שבאזור-התעשייה של קצרין, שביום טוב היא אחת ממסעדות הבשר הטובות בארץ, לא פחות. לא רחוק משם, קרוב ליקב ולמרכז המבקרים, נמצאת המסעדה של "מבשלת הגולן" - לא בדיוק משהו שניתן להגדיר כמסעדת-שף, אבל כשרה ומספקת מענה טוב למשפחה עם ילדים - במיוחד אם מדובר במשפחה חובבת בירה שנמזגת שם ישר מאולם הייצור אל הכוס שלכם.
מי שיורד מצידו המערבי של הגולן, היישר אל אצבע הגליל, יכול לנסות גם את "הטחנה" שבמטולה: אמנם התפריט מגוון מדי לטעמנו, אבל חלק ממוצרי הבשר פשוט נפלאים, והתפריט העמוס שקצת צרם לנו, מספק אפשרויות טובות גם לילדים רעבים ולצמחונים, ירחם השם.
עוד שתייה, מסעות ומה שביניהם באתר סנהדרינק
בכל טיולי סנהדרינק רוויי האלכוהול, הנהג התורן שותה רק משקאות קלים. תלמדו מהמקצוענים - אל תערבבו אלכוהול ונהיגה!
