"הפסקתי לפחד מאוכל". שירלי רזתה 60 ק"ג
שירלי בינדר תמיד הייתה קצת מלאה, אבל רק כשהשתחררה מהשירות הצבאי הבינה שהיא בבעיה. כשהגיעה למשקל שיא של 130 קילו, ובדיקות הדם הראו שהיא בסכנת חיים, היא החליטה שזה הזמן לשינוי. אחרי שרזתה 60 קילו היא כבר מתאמנת למרתון ברלין
שירלי בינדר אף פעם לא התעסקה" עם האוכל". מאז ומתמיד היא ידעה שהיא יותר שמנה מכל סביבתה, אך לא ייחסה לזה יותר מדי חשיבות. בדיעבד, שירלי חושבת, שאולי היה עדיף שמישהו היה מעיר לה על כך, "אולי לא הייתי מחכה עד שאגיע למשקל עצום של 130 קילו".
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
כשהגיעה לגיל גיוס, שירלי שובצה ביחידה רחוקה מהבית בבסיס סגור, ומצאה נחמה בממתקים וחטיפים. "הייתי ביחידה בתפקיד שוחק ובשגרה מאוד חזרתית ומשעממת, אז זה מה שעושה את הגיוון. היה לי קיטבג שחצי ממנו בגדים וחצי ממנו אוכל לשבועיים שלמים. אפשר לומר שהגעתי למשקל של 130 מאכילת ביסלי גריל בכמויות. לאט לאט עליתי במשקל והייתי ממש ענקית".
עוד כתבות דיאטה מעוררות השראה
אחרי 5 הריונות: איילת רזתה 38 ק"ג בשנה
"המשקל עצר אותי בחיים". תמיר רזה 25 ק"ג בזכות הילדים: דודי רזה 75 ק"ג בשנה
איך זה משפיע על חיי היום יום?
"להתכופף לשרוך שרוכים, או לעלות במדרגות היה משהו בלתי אפשרי מבחינתי. גם להקיף את מפרק היד עם האצבעות, למשל, לא יכולתי, וזה היה סוג של חלום מבחינתי. כשהשתחררתי מהצבא הייתי צריכה לחזור לקופת החולים שהייתי רשומה בה לפני השירות, והופניתי לבדיקות דם כדי לעדכן את התיק הרפואי.
"נכנסתי לחדר הרופא עם התוצאות, ביניהן רמת כולסטרול של אדם מבוגר ושמן, והבנתי לפי הבעת הפנים שלו כמה שזה רציני. לא היה מקום לספק שמדובר בסכנת נפשות אמיתית. באותו הערב נרשמתי לחדר כושר והחלטתי שאני משנה את אורח החיים שלי, לא חיכיתי ליום ראשון", היא מספרת.
שירלי מספרת שההתחלה לא הייתה פשוטה. "במשך תקופה התאמנתי ועשיתי דיאטה לא מבוקרת. באותו זמן גם טסתי לניו יורק וביקרתי בסנטרל פארק ביום ראשון. הייתה שם כמות מטורפת של אנשים שרצים ועושים כושר מטורף, כולם חטובים ונראים טוב. הבנתי שאני עושה משהו לא בסדר".
השלב הבא של שירלי היה להצטרף לקבוצת שומרי משקל, שם לדבריה היא הרגישה מחויבת לתהליך. "בעקבות ההצלחה שלי גם 2 בנות דודות שלי הצטרפו לקבוצה. ארבעתנו, יחד עם אבא שלי הורדנו כ-140 קילו יחד".
לדבריה, היא למדה להפסיק לפחד מאוכל. "החלפתי את הביסלי בירקות, והממתקים שלי זה פירות וחטיפים רזים. מבחינתי זו ההמצאה הכי טובה בעולם".
מה עשית כדי להגיע למטרה?
"לא עשיתי לעצמי הנחות, גם אימוני כוח וגם אימוני אירובי, כל יום ולא משנה באיזה שעה או עונה. עכשיו כבר יש לי את השגרה הזאת וכולם יודעים ומכבדים ש3-4 ימים בשבוע אני באימון.
"מבחינת תזונה יש לי תפריט המעודד אכילת חלבונים וסיבים כי הם גורמים לתחושת שובע לאורך זמן, והפחתת שומנים, פחמימות סוכרים ונתרן.
אילו קשיים היו בדרך?
"לשנות את אורח החיים בכללי והרגלי האכילה בפרט זה לא דבר קל. אחרי שירדתי 50 קילו, המשכתי בדיאטה והמשקל לא זז במשך שנה וחצי! היו המון רגעים שהייתי על סף ייאוש ושאלתי את עצמי למה זאת אני ולא אף אחד אחר? למה אני צריכה להתמודד עם זה?
שירלי הייתה בתקופה לחוצה, וההתמודדות האינטנסיבית בעבודה, השפיעה על המשקל. "הייתי קמה כל יום מוקדם בבוקר וזה היה אינטנסיבי ומלחיץ עד הלילה. ההתמודדות המנטאלית הייתה הכי קשה. הגעתי למצב שנמאס לי ואני מפסיקה עם הדיאטה וזה כבר היה אחרי שהורדתי 50 קילו.
"אמרתי לעצמי 'טוב את נראת סביר את לא כמו פעם', ואז קלטתי שאני עולה ועולה עד שהוספתי 5 קילו. כשהגעתי לזה אמרתי סטופ - צריך להתאפס ולהתחיל מחדש. מלבד זה היה לי קשה מאוד להפנים את השינוי שעברתי, אני נראית בן אדם אחד לגמרי מבחינה חיצונית וגם כאן הייתי צריכה לעבוד על עצמי.
היא אומרת שזה מוזר להיכנס לחנויות רגילות ולקנות מידות "רגילות". גם לזה שאנשים מחמיאים עדיין קשה לי להאמין, אבל לאט לאט. הרגע המכונן מבחינתי היה שרצתי במירוץ נייקי, וזה המון בשביל מישהי שכמעט נכשלה בבגרות בספורט כי לא הצליחה לסיים ריצת 2 ק"מ. היעד הבא זה מרתון ברלין".
ואיך הגיבו המשפחה והחברים?
"המעריצים הכי גדולים שלי זה ההורים והמשפחה שלי. ההורים נתנו לי את התשתית המקסימאלית להצליח וכל היתר היה תלוי בי. החברים שלי שהכירו אותי שהייתי שמנה, מאוד מבינים ותומכים ואנחנו הולכים יחד רק למקומות שאני אמצא משהו לאכול וזה גם יהיה טעים.
"פעם התביישתי לומר שהייתי במשקל 130 קילו, אבל הפעם כשהגעתי למקום עבודה חדש, סיפרתי לכולם במשרד שהייתי שמנה. היום זה חשוב לי לציין מאיפה הגעתי, כי זה חלק ממי שאני, ואני גאה בזה".
עצות הדיאטה של שירלי
קבלו החלטה עם עצמכם. צריך לשבת עם עצמך ומהמקום הכי אישי צריך לעשות ולקבל החלטה בוגרת - פשוט להתחיל.,
מצאו לעצמכם קבוצת תמיכה. צריך אמונה גדולה וסביבה אוהבת ותומכת. אם זה מהמשפחה והחברים ואם זה בקבוצת תמיכה שיש שם אנשים שיודעים מה עבר עליך.