ריב משמורת: לקחה בתה מבי"ס וברחה לחו"ל

גבר הגיש תביעה על חטיפה לבית משפט בלונדון. הוא הסתמך על אמנת האג, אבל בית משפט לענייני משפחה בארץ דחה אותו. מה קרה בערעור?

עו"ד איתן ליפסקרפורסם: 13.05.14 , 15:08

במהלך סכסוך גירושים ומשמורת בין בני זוג אספה אישה את הבת המשותפת מבית הספר ונמלטה איתה לאנגליה. האב פנה לבית משפט בלונדון והגיש תביעה בגין חטיפה לפי אמנת האג, ובינתיים ניהל בישראל הליך משפטי בבקשה לקבוע שהרחקת בתו ממנו נעשתה שלא כדין. הוא נדחה על ידי בית משפט לענייני משפחה, אבל זכה בערעור למחוזי. פסק הדין אמור לשמש אותו במשפט המתנהל באנגליה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני זוג ישראלים התגוררו באנגליה, שם נולדה בתם ושם גם התגרשו. ב-2010 קבע בית המשפט בריטי שהם לא רשאים להוציא את הילדה מאנגליה ללא הסכם בכתב. למרות זאת, השניים הגיעו יחד לארץ בקיץ 2013 בעקבות העתקת עסקיו של האב לישראל. הם אמנם לא ערכו הסכם כתוב, אבל האב שכר לאם ולבת דירה בישראל.

שופטת הזדעזעה:

חטף את בתו ואיים על אמה

עו"ד אייל עוז

ישראלי סירב להחזיר את בתו לאמה הספרדייה. כשהגיעה האישה לארץ, הוא לא אפשר לה לעזוב. היא נמלטה לקונסוליה ומשם למקלט לנשים מוכות

שופטת הזדעזעה: חטף את בתו ואיים על אמה

בסוף 2013 נסעה האם לביקור באנגליה, והבת נשארה בבית אביה בישראל. בצהרי יום אחד בדצמבר אותה שנה הגיע האב לבית הספר כדי לאסוף את הילדה, אולם גילה שהאם – שחזרה לארץ ללא ידיעתו – הקדימה אותו, אספה את ילדה ונמלטה איתה לאנגליה. הוא ניסה למהר ולהוציא לילדה צו עיכוב יציאה מן הארץ, אבל האם ובתה כבר היו על המטוס ללונדון.

האב כאמור הגיש בלונדון תביעה בגין חטיפה ובמקביל ביקש שבית משפט בארץ יחזק את עמדתו שההרחקה נעשתה שלא כדין. ייצגו אותו עורכי הדין אדווין פרידמן וענת קדמי. בעקבות דחייתו בבית המשפט לענייני משפחה הוא ערער למחוזי בירושלים. לדבריו, ההחלטה לחזור לארץ הייתה משותפת לו ולאם, והבת ראתה בישראל את ביתה. הוא אישר כי אמנם ההסכמה בינו לבין אשתו לשעבר לא הייתה בכתב, אולם אין בכך כדי לשלול את זכויותיו ההוריות.

באי הכוח מטעם האם, עורכי הדין מוטי לוי ואורן בן-יאיר, ביקשו לדחות את בקשתו בטענה שמקום מגוריה הקבוע של הילדה הוא באנגליה, ולראייה היא לא ערכה שם מסיבת פרידה מחבריה. עוד נטען, כי אסור היה לאב להוציא את הילדה מאנגליה ללא הסכם בכתב.

לא אפשרה לאב להיפרד

בפסק הדין קבע השופט בן-ציון גרינברגר שבמשך התקופה שבה גרה הילדה בישראל היא הפנימה שביתה הוא בארץ: כאן הלכה לישון, כאן קמה בבוקר וכאן הלכה לבית הספר. סגן נשיא בית המשפט, משה דרורי, הצטרף לדעתו והוסיף: "הילדה לא הוכנה על ידי האם כי היא עומדת לנסוע לאנגליה... אם הייתה נשאלת במהלך יום הלימודים... האם תבוא למחרת ללימודים, תשובת הקטינה מן הסתם הייתה חיובית".

המסקנה המתבקשת, קבע השופט דרורי, היא שהאם תכננה את החטיפה מראש מבלי לאפשר לאב להיפרד מבתו. השופטים דחו את הטענה שהאב הפר את הצו האנגלי: "אין זה ברור כלל ועיקר כי הסכמה בעל פה לא תזכה להכרה משפטית".

משכך נקבע שהרחקת הקטינה פגעה בזכות הביקורים של האב ולכן בוצעה שלא כדין. האם חויבה בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.

החלטה כמו זו, שניתנה לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג, היא חריג בנוף המשפטי. מדובר למעשה במתן חוות דעת משפטית אשר עשויה לשמש את בית המשפט הזר הדן בתיק העיקרי. צדק בית המשפט כשהציב אמת מידה ולפיה - לצורך מתן חוות הדעת – יש להסתמך על עובדות הבסיס שבפניו, ולא לנסות ולנהל "הליך אינסטנט" של שמיעת ראיות והכרעות כפי שעשה בית המשפט לענייני משפחה.