מאחורי כל גיבורת על עומדת אישה חזקה
עדי ונמרוד רשף ביקרו בפסטיבל קומיקס אלטרניטיבי בניו יורק, ומצאו בו - בניגוד למה שמתרחש בדרך כלל בתחום - כוח נשי שולט! בין שלל יוצרות קומיקס מוכשרות, הם שוחחו עם אחת מכוכבות האירוע, שהתמכרה לאיור גיבורות על קשוחות
"Its A Man's World" הוא שיר ישן, אבל לפחות בכל הנוגע לקומיקס, זו לרוב גם מציאות עכשווית. כי כל גיבורי העל - על המלחמות שלהם ועל הבחורות שלהם שעוטות מכנסונים צמודים - הם לרוב פרי דמיונו של נער מתבגר. ובנים, באשר הם, גם מייצגים את הקהל שצורך את הסיפור המאויר, כמעט באופן מוחלט. אבל רק כמעט.
- דרושה: תשובה ישראלית לקפטן אמריקה
- 20 שנות גיהנום: יום ההולדת האפל של הלבוי
- באטמן, מכשפות ושלום עולמי: חם בקומיקס
העשור הנוכחי הוא עשור שבו תעשיית הבידור האמריקנית נושאת עיניה אל כנסי הקומיקס הגדולים בעולם, שם המותגים החזקים של תעשיית הקולנוע, הטלוויזיה והמרצ'נדייזינג למיניהם, נלחמים על פופולריות ההמונים. בכנסים אלו נסגרות העסקאות הגדולות בתחום זכויות היוצרים, ובאמצעותם המו"לים והסוכנים מנסים לגלות את הספיידרמן הבא.
אז בזמן שילדי הטסטוסטרון משתעשעים בארגז החול עם חלליות, אקשן ופיצוצים, בפינה צנועה יותר של מגרש המשחקים ישנה אלטרנטיבה. קוראים לה פסטיבל מוקה. כי מה אמר האנרכיסט הוותיק, ג'לו ביאפרה? "אל תשנאו את המדיה, תהפכו למדיה".
פסטיבל מוקה הוא אירוע קומיקס אלטרנטיבי שקורה ברצף כבר 13 שנים בניו יורק. אין בו כניסה לסופר גיבורים, כי כשאתה מותג נחשק - אתה שוקל בזהירות יתרה את צעדיך. אך כשאתה בשוליים, אתה יכול לשלוף מהבטן את יצירתך, ללא מודלים עסקיים וקבוצות מיקוד. כשאתה בשוליים, אתה מסוגל להגיד את על שבלבך, מבלי לשרת את רצונו של המנגנון.
כך יוצרים חתרניים, סטיריקנים, אנשי אקדמיה וקהל הצריכה נפגשים במוקה, פעם בשנה, כדי להחליף רעיונות ולאתגר את גבולות המדיום. לצד כל אלו נשמעים נושאים חתרניים נוספים, כגון ביקורת על מדיניות הממשל, או לחילופין, תופעת הסקווטינג בדטרויט.
מתוך התמהיל האנטי ממסדי הזה, נוצרות תנועות מחאה פציפיסטיות, תנועות של חופש מיני ובעיקר: העצמה נשית. בפסטיבל מוקה שנערך לאחרונה (שבו גם נכחנו אנחנו כותבי המאמר), קולן של יוצרות הקומיקס הדהד באולם הכנס בבנין הנשקייה ההיסטורי במרכז מנהטן. מאות הדוכנים של המותגים הקטנים והיוצרים העצמאים היו בשליטה מטריארכאלית כוללת.
גם בסבב ההרצאות והפאנלים הנשים תפסו עמדה ליד המיקרופון, ביניהן גם יוצרות הקומיקס הישראליות המוכשרות, קרן כץ ואלינה גורבן, שחלקו את עבודתן והשקפת עולמן עם הקהל הרחב.
לכבוד המאורע, יצא לנו לשוחח באופן אישי עם אחת מכוכבות הכנס, אנני נוסנטי, סופרת קומיקס מנוסה, במאית דוקומנטרית ועורכת מגזין הלגליזציה המפורסם "High Times".
סקס, סמים ונבלים
כשנוסנטי איחרה לפאנל שאותו הנחתה, היא נכנסה בסערה לחדר ההרצאות, קיללה את מערכת הרכבות של ניו יורק בדרך למקומה, ובאופן יצרי ולא מחושב, החלה להניע את המשתתפים הרדומים קמעה, ולדבר באופן גלוי וחושפני על עבודתם. נוסנטי היא אישה אלבנית קשוחה, בלתי אמצעית ולוחמת צדק אמיתית. כך, על כוס קפה אמריקני דלוח, כשאנחנו יושבים מולה על הרצפה, היא סיפרה לי על אש המרד שלה.
"בכלל רציתי להיות ציירת", היא סיפרה. "באתי עם תיק העבודות שלי לניו יורק, ובזמן עבודתי כברמנית נתקלתי במודעת עבודה. הייתי בטוחה שזה לשיחות פורנו, ואמרתי לעצמי שאין לי בעיה עם זה.
"כשגיליתי שהעבודה היא בכלל עבודת איור בשביל חברת מארוול קומיקס, נזכרתי שתמיד אהבתי את הנבלים בסיפורים האלה. את מוג'ו, יצור מרושע ששולט באנשים דרך מסכי הטלוויזיה, המצאתי לאחר שקראתי את מאמריו של נועם חומסקי. חייתי אז בניו יורק של שנות ה-80, שהיה בה הכל: סמים. זנות. אתם יודעים, כל הדברים הטובים בחיים".
בהמשך נוסנטי הפכה לכתבת סדרת הקומיקס "דרדוויל", וכך החליפה והמשיכה את מקומו של היוצר הידוע והכוחני פרנק מילר. זה בוודאי היה אתגר לא קל לסופרת צעירה. על כך היא סיפרה: "גדלתי כקתולית תחת סיפורים על לוציפר ונפילתו מגן עדן. דרדויל הוא נוצרי, אבל הוא לבוש כמו שד. הוא מאמין בצדק, אבל הגיבור עצמו הוא עיוור וכלי הנשק שלו זה אלה, ממש כמו של בריון.
"אהבתי את הניגודיות שבו. בשביל לייצר רעיון לסיפור בעבור דרדוויל, עבדתי
בחברת גידול חיות משק, וראיתי שם דברים מזעזעים, כמו איך מכניסים חיה לכלוב ומאביסים אותה, או איך מגדלים חזיר ללא רגליים. בשלב מסוים היתה לי בעיה לכתוב על כל זה, כי שלום עדיף תמיד על מלחמה. מצד שני, יש משהו כיף בלכתוב על אלימות. בעבר אפילו למדתי קרטה".
לאחרונה נוסנטי היתה מעורבת גם בכתיבת דמותה העדנית של "אשת החתול", האויבת המושבעת של באטמן. "גם אשת החתול היא גנבת שרוצה להיות טובה, אבל היא לובשת בגדים שחורים צמודים, וכבר לא מצטיירת כדמות טובה. באחד הרגעים בסיפור היא עוצרת לבדוק אם יש משהו בדירה שלה שהוא לא גנוב - ומגלה שאפילו את הספרים שיש לה, היא גנבה מהספרייה".
עוד דמות אלימה במיוחד שעברה תחת היד של נוסנטי, היא הרוצחת השכירה טייפויד מרי. הדמות מבוססת על חברה של היוצרת שעברה טראומה בגיל צעיר, ומחלת הסכיזופרניה היתה הדרך שלה להתמודד עם עברה. "בקומיקס תמיד יש תחושה שיש בחורות טובות ובחורות רעות. פתאום שאלתי את עצמי, למה בעצם לא יכולה להיות גיבורה שהיא גם נזירה וגם זונה? ועל הכיוון הזה הלכתי".
לבלוג של עדי ונמרוד רשף
לפנייה לכתב/ת 
