דויד פואנקינוס: "אנחנו חיים בעולם אכזר"
מחלת לב גרמה לסופר הצרפתי דויד פואנקינוס לכתוב על אהבה וזיכרון. לכבוד השתתפותו בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים, הוא מספר על המעבר של רב המכר "העדינות" למסך הגדול, ועל עולם ברוטלי שמקיף אותו: "בצרפת, כשאומרים על מישהו שהוא עדין, זה כמו לומר עליו שהוא אידיוט"
- ביקורת על "העדינות" מאת דויד פואנקינוס
- האחים פואנקינוס יוצרים על המסך הגדול
- לאירועי פסטיבל הסופרים בירושלים היכנסו לכאן
פואנקינוס נולד בפריז ב-1974, למד ספרות בסורבון, ונעשה לשם מוכר בספרות הצרפתית העכשווית. ספרו הראשון, "היפוכה של אידיוטיות: השפעתם של שני קטבים", פורסם ב-2001 בהוצאת גאלימאר וזיכה אותו בפרס פרנסואה מוריאק. מאז פירסם 13 ספרים בסך הכל, וזכה בלא מעט פרסים, אבל המפורסם והמצליח שבספריו הוא "העדינות" (שתורגם לעברית בידי לי עברון-ועקנין וראה אור בהוצאת כתר). את הספר, אגב, הוא עיבד וביים ביחד עם אחיו סטפן לסרט קולנוע מצליח, רב קסם, בכיכובה של אודרי טוטו.
אז מה יש בו, ב"העדינות"? סיפור על הבלתי אפשרי, על הלוזר הטוטלי שמצליח להשיג את מלכת הכיתה רק בזכות מי שהוא באמת, ובזכות המצב המשברי שהיא שרויה בו. נטלי החכמה והיפה פוגשת את בחיר לבה, פרנסואה, וביניהם צומחת אהבה מושלמת. אבל האושר נקטע אחרי כמה שנים, כשפרנסואה נהרג בתאונת דרכים.
נטלי נמצאת זמן רב בתהליך אבל, הודפת חיזורים של גברים, ומתקדמת מאוד בעבודה. יום אחד נקלע למשרדה אחד, מרקוס, צעיר שמוצאו שבדי, שמנמוך ונבוך, והיא - בלי שום תיכנון מוקדם ובלי שום הסבר נראה לעין - מנשקת אותו. נשיקה אמיתית.
נטלי ומרקוס מתקרבים, וכנגד כל הסיכויים, בסגנון היפה והחיה או היפה והחנון, מה שתרצו, הם הופכים לזוג. איך זה קורה? "זה ניצחון ההומור וניצחון העדינות", מסביר פואנקינוס בראיון לקראת בואו לישראל. "אבל צריך לזכור שנטלי מתחברת למרקוס בשלב מאוד מסוים בחייה, אחרי כמה שנים שבהן היתה סגורה לגמרי. זה משום שהגבר הזה, מוזר ככל שיהיה, היה הראשון שהבין אותה. ומאחר שזה תמיד גם עניין של משיכה גופנית, היה שם עוד משהו שאי אפשר להסביר. לפעמים מרגישים טוב עם מישהו, וזה לא לגמרי מובן או רציונלי".
נראה שבתרבות העכשווית, שמעודדת אותך להילחם על מה שנדמה לך שמגיע לך - מוטיב העדינות נעשה קצת פחות רלוונטי. אין בו ערך כלכלי.
"אולי בגלל שזה נכון - הספר הצליח. התקופה שלנו חסרה עדינות בצורה אכזרית. הברוטליות כמעט מוחלטת. בצרפת, כשאומרים על מישהו שהוא עדין, זה כמו לומר עליו שהוא אידיוט".
שרשרת של זיכרונות
"המזכרות", רומן נוסף של פואנקינוס שתורגם לעברית, מתאר גם הוא שרשרת של זיכרונות ורגעים אנושיים קטנים. בין פרק לפרק משובצים זיכרונות של אנשים שונים, בהם גם דמויות מוכרות כמו סקוט פיצג'רלד או מרצ'לו מסטרויאני, ובתוך כך מצטייר סיפור אהבתו של המספר ללואיז. "המזכרות" עובד אף הוא לסרט שאמור לצאת בצרפת בקרוב.
"כתבתי עד היום 13 ספרים", אומר פואנקינוס, "לא כולם היו חיוביים במיוחד, אבל 'העדינות' היה מחווה לרעיון שהכל אפשרי, שדברים טובים יכולים להתרחש גם על אדמה חרוכה. אבל זה גם ספר על הפתעה, על מוזרות, על סוג של נס. והאהבה היא תמיד נס. אני לא יודע אם היא גאולה, אבל זו הדרך היחידה לקום לתחייה ולהתחיל לחיות מחדש".
ב-2007 פירסמת ספר על ג'ון לנון, מעין אוטוביוגרפיה שלו. מה הביא אותך לכתוב עליו?
"כתבתי על לנון כמו על דמות ברומן. אני כמובן מוקסם מהגאוניות שלו, מהמוזיקה שלו, אבל רציתי לספר על החיים של הבנאדם. על הילדות שלו קודם כל, שהיתה מאוד קשה. על הכישלונות,
על הקשיים. על סיפור האהבה עם יוקו. הייחודיות של הספר הזה היא שהוא נכתב בגוף ראשון, כאילו לנון מספר בעצמו את הדברים. הספר החדש שלי, שעומד להתפרסם בקרוב בצרפת, מספר גם הוא על גורלה של אישה שהיתה קיימת באמת: שרלוטה סולומון, אמנית יהודייה-גרמנייה שמתה באושוויץ ב-1943".
פואנקינוס החל לכתוב בגיל 16, בעקבות מחלה. "כשהייתי נער עברתי ניתוח לב, ושהיתי כמה חודשים בבית חולים", הוא מספר. "הדבר הזה שינה את חיי. אחרי החוויה הזאת שקעתי בקריאה, בכתיבה, בעשיית מוזיקה. לא גדלתי בבית ספרותי במיוחד. אבל מכיוון שאמי עבדה באייר פראנס, נסעתי המון בעולם וזה הרחיב את אופקי".
איך היתה עבורך החוויה לעבור מספרות, לעשייה קולנועית לצד אחיך?
"לביים עם אחי את 'העדינות' היה עוד דרך להישאר עם הדמויות שלי, ורק להמציא מחדש ויזואליזציה לסיפור. בשבילי, לעשות אדפטציה לסרט, זה לא להעתיק את הספר. נהניתי לכתוב סצנות חדשות, ולספר בדרך אחרת את הסיפור. ובסוף, כמו שעושים בקולנוע בדרך כלל, נהניתי לצלם שחקנית יפה. אבל אחרי הסרט הזה כבר סירבתי לעשות אדפטציות נוספות לספרים שלי".
הסופר דויד פואנקינוס יתארח במפגש "כותבים מכאן - כותבים משם" לצד הסופר אשכול נבו, במסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים. יום ב', 19.5.2014, אולם ג'ינגולי, משכנות שאננים.
