אש התורה: חגיגות ל"ג בעומר בי-ם

לפי המסורת ימי ספירת העומר נתפסים כימים מועדים לפורענות בהם נחתו על קהל ישראל לאורך ההיסטוריה אסונות ועל כן נוהגים בהם מנהגי אבלות, כלומר לא עורכים חתונות, לא שומעים מוסיקה לא עושים עסקים ועוד.

בניגוד לשאר ימי הספירה, ביום ב-33 (ל"ג בעומר) מצווים היהודים לשמוח. חיים הפכפכים שכאלה. מי שטרם חווה את שמחת החג בשכונות החרדיות של ירושלים ככל הנראה צריך להשלים חובה מוסרית זו לשמחה בכלל ולעצמו בפרט ולהעפיל לעיר הבירה.

עוד טיולים בערוץ התיירות:

דרכים צדדיות: טיול יין ברמת הגולן

לבד בפסגה: טיפוס הרים על המנאסלו

(צילום: ארכיון בית שמואל)

האסון הראשון והמרכזי בשרשרת האסונות שהכתיבו את מנהגי האבלות היה זה שהתרחש בקרב תלמידיו של רבי עקיבא. על פי המסורת מצאו את מותם 24 אלף מתלמידיו שהיו אמונים על העברת התורה. ביום זה, ה-33 לספירת העומר נעצר המוות.

סיבת המוות: מגיפה. הסיבה האמיתית? על פי האמונה נענשו תלמידיו של הרב משום שלא נהגו כבוד זה בזה. בהמשך נחרבו קהילות שלמות בתקופת מסעי הצלב ומאוחר יותר התרחשו גם פרעות ת"ח ות"ט בימי הספירה הארורים.

בניגוד ל-49 הימים הנוראים דווקא ביום ה-33 בחרו לציין את המפנה במרד בר כוכבא ומורדיו על הרומאים (בשנים 132-135 לספירה). במהלך המרד הדליקו משואות על ראשי ההרים כדי להודיע איש לרעהו מיני הודעות- המפנה המיוחל הוא עדין סיבה טובה לשמחה גדולה וביחס לימים המלנכוליים לפניו ואחריו היא גדולה שבעתיים.

את מנהג המדורות נטלו ללא ספק מבר כוכבא, אבל למעשה אין הוא מעניין את האדוקים הירושלמים. למה? כאן נדרשת הבהרה קטנה: החרדים לא מציינים את ל"ג בעומר לזכר בר כוכבא, אלא רק לזכר ציון יום המוות של הרבי שמעון בר יוחאי, שעל פי המסורת נקבר בל"ג בעומר בהר מירון ועל כן ההילולה הגדולה במקום. הרשב"י היה תלמידו של רבי עקיבא ומיוחסת לו כתיבת ספר הזוהר. בר כוכבא שקרא לדרור הוא כאמור גיבור "חדש" שהמליכה הציונות.  

אם בכל הארץ חוגגים במדורות, וסיבותיהם עימם, אז השמחה בשכונותיה החרדיות של ירושלים עולה על כולן, בעיקר כשעל הדרך מגדילים וממלאים מצווה. בערב החג האיזור הופך לזירה שוקקת של מדורות. איש לא נראה מודאג מסכנת השריפה שמרחפת על השכונות הצפופות והמדורות מודלקות על המדרכות והכבישים סמוך מאוד לבתי מגורים.

ישנן מדורות ששייכות לחצרות שונות של החסידויות ולצידן מדורות שכונתיות, קטנות יותר. בגדול אפשר לחלקן לשתיים: מדורות ענק, הנישאות לגובה של כמה קומות ומדורות קטנות, ליתר דיוק- אבוקות- בתוכן מדליקים כמויות של צמר גפן (זה קורה בעיקר בתוך החצרות החסידיות שהן קטנות מדיי להכיל מדורת ענק). 

אל השמחה האקסטטית שנמשכת שעות ארוכות אל תוך הלילה מתלווה מוסיקה חסידית (חיה או מוקלטת, תלוי בגודל המדורה או באמצעים של בעליה) ובפסטיבלי ענק של ריקודי מעגלים שסובבים את האש. הלהקות המנגנות כוללות בין היתר כלייזמרים, גיטרות, קלידים, וזמרים וכל השירים הם שירי שבח המהללים את רבי שמעון בר יוחאי.

את הסיור, אחרי שהצטיידתם בלבוש צנוע, פותחים בכיכר הדוידקה (כיכר החירות). אין מקום הולם יותר בסמוך למרגמה העברית הראשונה שנטלה חלק במלחמות על חירות הארץ להזכיר ולספר במסורות החג הנשכחות ובפועלו של בר כוכבא שבמדורותיו ציווה לנו ימים מפויחים אלו. בשעה זו עדיין לא מדליקים את המדורות, רק מתכוננים להדלקה והתכונה מורגשת.

משם צועדים מעדנות אל שכונת זיכרון משה שסמוכה לשוק מחנה יהודה. מה מייחד אותה על פני שאר השכונות החרדיות? זיכרון משה, שקרויה על שם הנדיב משה מונטיפיורי והוקמה בשנת 1905, התחרדה בהדרגה ומסמלת את הזליגה של משפחות חרדיות ללב העיר. בשכונה רק יתחילו המדורות להתהוות ויש תחושה חזקה באוויר של חימום מנועים לראת מה שעתיד להתרחש פה בקרוב.

(צילום: ארכיון בית שמואל)

את מרכז שכונת מאה שערים מסמלת כיכר השבת וסביבה פזורות החצרות והחסידויות האדוקות בעיר. ככל שתושבי השכונה אדוקים יותר, כך הטקסים והשמחה גדולים יותר. כך שאם חשבתם לעצמכם שבשכונת זיכרון משה החוויה חביבה, אבל לא בהכרח מצדיקה עלייה לבירה, אז כאן- במאה שערים תתחרטו. השכונה הצפופה עולה בכל קרן רחוב בלהבות. ותחושות הפליאה, השמחה והפחד על סכנות דליקה מתערבבות באינטנסיביות עם הוראות נשכחות של הוראות הבטיחות.

מעוז העדה החרדית מציע מדורות ענק הנישאות לגובה רב בליווי מוסיקה רועמת והמוני בית ישראל לבושים במיטב בגדי החג המסורתיים משולהבי שמחה ונעים במעגלים סביב- סביב. המדורות מצידן מאירות את הכתלים ומחממות את העיר כולה ושוב לרגעים קשה להתעלם מתמונות המופעים האור קוליים באתרי מורשת בהם מוקרנות להבות על אבני ירושלים האופייניות. המוקדים האטרקטיביים ביותר הם מדורותיהם של חסידות תולדות אהרון וחסידות קרלין.

היעד הבא שוכן בין שכונת בתי אונגרן (או בעברית: בתי הונגריה) לשמואל הנביא במגרש ריק ונדיר מאוד באזור זה, שהופך בערב החג למוקד האמיתי והבלתי מעורער של מדורות החרדים.

מעט לפניו, ברחוב שומרי אמונים, ניתן להבחין בעשרות האוטובוסים החונים שממתינים. בסוף הערב הם יעשו את דרכם עמוסים, בשיירות אל ההילולה המרכזית בהר מירון של הרשב"י.

בשנה שעברה חצר חסידי ברסלב הקימו במה ועליה קונסטרוקציה מרשימה מצמר גפן. לצידה ניצבו כ-500 בקבוקי שמן זית שבעבור הזכות לצקת מי מהם על צמר הגפן נדרשת לשלם. הטקס נמשך כשעה, כשכל אותו הזמן ברזנט שנמתח בצד משמש כעזרת נשים וילדים עטויי כתרים התרוצצו אחוזי תזזית.

את הבקבוק האחרון יצק רב הקהילה וכשסיים החל במכירה פומבית ערה למדי, שבסופה נקבע מי יזכה בכבוד שההדלקה תיהיה על שמו. כמה שווה הכבוד אתם תוהים? 3,000 דולר.

(צילום: דנצ'ו)

קשה להתחייב שגם השנה תתקיים הדרמה הצמרירית אבל היו סמוכים ובטוחים שגם השנה המדורות המרשימות והשמחות יהיו שם. מי שמעוניין לעבור את הסיור בקבוצה מודרכת מוזמן ליצור קשר עם בית שמואל (17.5, 95 שקל, בהדרכת מויש מעוז).