תואר, כבוד: סיימה דוקטורט בגיל 78
נירה אורני החלה ללמוד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון לפני 57 שנה. לפני כחמש שנים החלה להכין את עבודת הדוקטורט, ואתמול קיבלה את התואר. "הנכדים גאים בי, אוהבים את מה שאני עושה וזה הכי חשוב"
לפני 57 שנים ניסתה נירה אורני להתקבל לפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, אבל היא הייתה בהריון, ורק אחרי שילדה הצליחה להתקבל ללימודים. אתמול (ד') הגיעה אורני פעם נוספת לטכניון, שם קיבלה את תואר הדוקטורט בפילוסופיה, כשהיא בת 78. "עשיתי את הדברים יותר לאט, יש פחות כוח פיזי", היא אומרת, "אבל מבחינה מנטלית ואינטלקטואלית אני חושבת שאין לגיל משמעות, כל עוד האדם בריא".
- עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
בשנת 1957 הגיעה אורני לבחינת הכניסה לפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. הדיקן שהבחין בהריונה ביקש ממנה להיכנס לחדרו והבהיר לה שאינו מסכים שתתפוס את מקומו של סטודנט-גבר. הסיבה: בכל מקרה היא תהיה עקרת בית ותגדל את הילדים.
לבחינה השנייה אורני הגיעה כבר אחרי הלידה, כך שחמקה מעינו של הדיקן והתקבלה לפקולטה. עם סיום לימודיה היא עבדה בשוק הפרטי ובהמשך במחלקת ההנדסה ותכנון העיר בעיריית חיפה, משם פרשה לגמלאות לפני מספר שנים.
את עבודת הדוקטורט, שעסקה בהיבטים המשפטיים של הפקעות הקרקע, התחילה לפני כחמש שנים וכעת סיימה אותה. 57 שנים אחרי שניסתה להתקבל לראשונה לפקולטה לארכיטקטורה סגרה אורני מעגל, כאשר הייתה התלמידה המבוגרת ביותר מבין מקבלי תואר הדוקטורט בטכניון. בעלה, בנותיה וששת נכדיה הגאים היו בין הקהל שמילא את האמפיתאטרון בטכניון. את התואר העניק לה פרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון, והיא אף נבחרה לברך בשם מקבלי התואר.
למרות האפליה שבה נתקלה בצעירותה, אורני מספרת שגם בשנת 1957 היו נשים בפקולטה לארכיטקטורה, ולא מעט, כשליש מהתלמידים בכיתה. "הבנים אמרו שהן באו לתפוס בעל", היא צוחקת. "לאורך השנים לא הפלו אותי, אפילו הייתה התחשבות, אבל באותה תקופה לא הייתה אף אישה בסגל המורים בטכניון, והיום יש אחוז גבוה מאוד של נשים".
אורני מספרת שהגיעה די במקרה לנושא שבו עסקה בדוקטורט. "עסקתי
בין השאר בעריכת מחקרים עבור ספרים. אמרתי לעצמי שזה נורא מעניין, ולמה שלא אעשה בעצמי מחקר שכזה. ובאמת, במהלך המחקר שלי מצאתי הרבה דברים מעניינים שיכולים להיות מועילים. הדוקטורט משווה בין הנעשה בישראל בתחום הפקעת הקרקעות והחקיקה בנושא, לבין המצב במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה. לישראל יש עוד הרבה מה לשפר בתחום, יש הבדלים עצומים לטובת אוסטרליה ודברים שיש לנו ללמוד".
למרות היותה הדוקטורנטית המבוגרת בקרב עמיתיה – רובם בשנות ה-30 וה-40 לחייהם – אורני אומרת שההבדלים נעלמים אחרי הפליאה הראשונית. אם יש לגיל משמעות, היא אומרת, מדובר קודם כל ביתרונות. "לא הייתי לחוצה לגבי המשך הקריירה, באתי לעשות את הדברים 'לשמם'".
אורני אומרת שהיא לא מכירה עוד חברים בני גילה שחוזרים להיות סטודנטים. "יש הרבה חברים שלי, אלה שעבדו איתי, שהולכים לשמוע הרצאות באוניברסיטה, אבל אני לא מכירה עוד אנשים שהלכו לעשות דוקטורט. מבחינה מעשית אין כל כך בשביל מה. זה לא שעכשיו אני יוצאת לפוסט דוקטורט ולא הולכת לקבל פרופסוּרה. מי שיודע, ישר אומר 'כל הכבוד', ויש כאלה ששואלים אחר כך 'מה תעשי עם זה', הנכדים גאים בי ואוהבים את מה שאני עושה וזה הכי חשוב", היא מסכמת.
לפנייה לכתב/ת 
