"אני נלחם בהתמכרות כל יום מחדש"

בוודאי תשאלו - מה רע בעצם? שהרי הם לא יעזבו אותו בלי לעזור לו! אתם צודקים, צריך לעזור לו. אך העזרה האמיתית היא בלהביא אותו למצב בו יעזור לעצמו, יכסה הוא את חובותיו וייקח אחריות על הנפילות שיש לו מידי פעם. כל עוד נתמסר אליו ללא גבולות, נכסה את חובותיו בכל צרה שתופיע, הוא עצמו יתקשה לקחת את האחריות על עצמו, וצפוי להמשיך ליפול.

אני זוכר סיפור על בחורה שהיתה מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה. האם, רצתה מאד לעזור לה שכן המשקל שלה היה נמוך, והאם חששה באמת לחייה של הבת. עם זאת הבת התחננה, בלא הפסק, שאמא לא תשאיר אותה לבד במחלקה בלי לעזור לה קצת.

כך, האם מצאה את עצמה מגניבה משלשלים למחלקה, תחת אפם של המטפלים ("אבל רק קצת. מה יכולתי לעשות, לא יכולתי לראות אותה בוכה"). הדבר נעשה –באופן מדהים- יחד עם רצונה הכנה שהבת תחלים ותעלה במשקל. גם במקרה זה, הרצון לעזור ולהציל את בן המשפחה מנקודת השפל שלו, עשוי לפעמים לפגוע.

1. ריגול

2. מריבות תכופות

פעמים רבות, הניסיונות לעזור או לרגל אחרי בן המשפחה, רק פוגעים בקשר ויוצרים חיכוכים, לפעמים כבדים. כך הבן מאיים במשהו נורא עם לא נעזור לו פעם אחרונה להמר או אם נגיד לו שהוא צריך לעזוב את הבית (בגיל 30).

3. הימנעות

 פעמים רבות, בן המשפחה המקיים תלות הדדית מנסה להמנע מויכוחים ומקונפליקטים כדי לא לעורר התפרצויות זעם בהם חש מותקף או חסר אונים. כך בני משפחה, בהדרגה, מפסיקים לשים גבולות.

4. שקרים

לפעמים בני משפחה מוצאים את עצמם משקרים או מרמים עבור בן המשפחה, כדי שהוא לא יפגע, למרות שלא התכוונו לשקר או לעשות מניפולציות. הם לא היו עושים את זה בשביל עצמם, אבל ישקרו בשביל בן המשפחה הסובל. זו גם נורת אזהרה משמעותית- שקר ומניפולציה מחביאים את האמת מתחת לשטיח ולא מאפשרים לה לצאת החוצה ולקדם טיפול.

5. בושה

6. אחריות

האם מצאתם את עצמכם בו בן המשפחה היקר הפך עול מכיוון שהוא מתקשה לעזור לעצמו? גם כאן, כנראה שהאחריות למצבו של אותו אדם עדיין לא עברה אליו. אין ספק שבן משפחה סובל הינו "עול" מסוים, אך בן משפחה סובל שלוקח אחריות על מצבו הוא בעיקר עול רגשי ולא תפקודי, כלכלי או חברתי- כלומר נרגיש צער אך לא נאלץ לשקר, לכסות חובות, לחפש לו עבודה ועוד.

"המכורים" לבני המשפחה עם בעיות נפשיות משקיעים מאמצים בניסיונות ההצלה מתוך אמונה כי הריפוי תלוי בהם, ושיש להם את הכוח האמיתי להוציא אותו מזה. עם זאת, בפרספקטיבה של זמן, במצב כזה, אין סיכוי שהוא לא יפול שוב ולכן הם חווים תסכול, עצב ותחושת אשמה על ששוב לא הצליחו. פעמים רבות, כאשר מגיעים אלינו מקרים בהם בני המשפחה מחבלים בהתקדמות, אנו דורשים שגם שבני המשפחה יהיו בטיפול, אחרת זה פשוט לא עובד.

לפעמים, בני משפחה של מכורים מגיעים לפניהם ולומדים לשנות את התנהגותם כך שבסופו של דבר הסובל מגיע מיוזמתו. היגש כזה אמנם חשוב, אבל הוא תחילת דרכו של הסובל לשיפור.

כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש, אשר בחרו לדבר במטרה לטפל בסטיגמה שיש למטופלי הנפש בישראל, כחלק מפרויקט "יד על הלב". קראו עוד על פעילות העמותה באתר הפרויקט "יד על הלב " ובאתר אנוש.