עונש מהנשמות האפלות
משחק התפקידים-פעולה החדש בסדרת Souls יעניש אתכם, אבל זה רק בגלל שהוא רוצה להוציא מכם את המיטב
Dark Souls 2 הוא משחק שיעניש אתכם ללא רחמים אם לא תשקיעו את הזמן הדרוש כדי ללמוד אותו, לפתח דמות יעילה ולעצב אסטרטגיות לחימה שונות נגד מבחר האויבים והבוסים הגדול שלו. האיזון במשחק בין שיטות הגזר והמקל מרענן בעידן בו המשחקים הגדולים נוטים בעיקר להאביס אותנו בגזרים וסוכריות עד קלקול קיבה - אבל ראשית, רקע למי שעדיין לא מכיר לעומק את התופעה.
אולפן From Software היפני, למרות שהוא חוגג יומולדת 28 השנה, היה כמעט ולא ידוע בקרב שחקנים מערביים עד לאחרונה. אם הכירו אותו, זה היה הרבה פעמים דווקא בזכות סדרת הרובוטים-ענקיים (Mechs) שלו, Armored Core, ולא בזכות סדרת התפקידים-פעולה King's Field.
נשמה אפלה באה לעולם
כל זה השתנה ב-2009, כאשר בשיתוף פעולה עם סוני לקחו מפתחי From את סדרת King's Field, ליטשו אותה, העבירו את נקודת המבט שלה מגוף ראשון לגוף שלישי, ושחררו לשוק ה-PS3 את Demon's Souls, שהפך ללהיט מיידי. מבקרים ושחקנים אהבו לא רק את אווירת עולם הפנטזיה האפל בו מתרחש המשחק ואת עיצוב השלבים והמפלצות שלו, אלא גם את רמת האתגר היחודית שהוא הציע.
אתגר זה נבע מכמה גורמים: מערכת קרב "ריאליסטית", שונה מאוד מזו של משחקי בתר-שסף כמו Devil May Cry ו-God of War, כזו שדורשת מהשחקן להשתמש באנרגיה שלו ביעילות כדי לא להיוותר חשוף וחסר הגנה באמצע קרב; איזון היכולות והחפצים כך שכל יתרון משמעותי גם נענש בחסרון, ואין נתיב שדרוג ברור שהופך את דמות השחקן לבלתי מנוצחת; שינוי הדגש של משחקי הבתר-שסף ממתקפה אגרסיבית לשילוב זהיר של הגנה והתקפה, באמצעותם של אויבים שיכולים לחסל את השחקן במכות בודדות; ועולם משחק שלא מספק לך מראש את כל המידע שאתה זקוק לו כדי למצוא את דרכך בתוכו ולהפוך לכוח ראוי להערכה, אלא דורש ממך לנסות ולהתנסות כדי להבין את דקויותיו - יתרונות וחסרונות של קסמים וסוגי נשק ושריון שונים, נקודות הכוח והחולשה של אויבים, והדרכים בהן אתה יכול לנצל לטובתך את מגוון החפצים שאתה מוצא, בוזז מתיבות או מגופות או רוכש.
כמובן שבהקשר זה של האתגר חייבים להזכיר מאפיין ידוע במיוחד של המשחק והסדרה החדשה שנולדה ממנו - מנגנון שמעניש אותך בכל פעם שאתה מת, אם מקרב, מלכודת או נפילה, על ידי החזרתך למדורה האחרונה בה עצרת להשיב את רוחך, ואובדן כל הנשמות שברשותך. "נשמות" משמשות בסדרת Souls לכמעט כל דבר - מרכישת קסמים ושדרוג חפצים ועד פיתוח תכונות הדמות - כך שאובדן אלפים ועשרות אלפים מהן יכול להיות אירוע על סף הטרגי. המשחק נותן לך הזדמנות אחת להגיע לאיפה שנפחת את נשמתך ולאסוף את הנשמות האבודות, אבל אם תמות שוב לפני שזה יקרה - הנשמות הללו יעלמו לנצח. מאחר וכל האויבים גם הם חוזרים לחיים יחד איתך, המסעות הללו להשבת פירות מאמציך בחצי שעה או שעת המשחק האחרונה יוצרים כמה מהרגעים מורטי העצבים ביותר בחוויה.
בעקבות הצלחת האכזריות האוהבת של Demon's Souls רצו ב-From להביא את הסדרה לשוק רחב יותר, אבל מאחר ומותג Demon's Souls שייך לסוני, ההמשך הופיע תחת השם Dark Souls. הוא הצליח לא פחות, ופרק נוסף בסדרה, Dark Souls 2, הגיע בסוף אפריל הזה למחשב, כחודש וחצי לאחר גרסת הקונסולות שלו.
שמרו על קור רוח
Dark Souls 2, כמו אביו לפניו, נאמן מאוד לנוסחה הבסיסית של Demon's Souls, למרות מבחר של שינויים ותוספות מינוריים פחות או יותר. הוא יעניש אתכם על בורות ופזיזות, אם תחשבו שאתם סתם יכולים להסתער לאמצע כל קרב. הוא יעניש אתכם על ניסיון להשתמש בדמות שלכם לא נכון - כמו לחסום התקפות עם דמות שלא בנויה לחסימה, או שימוש בנשקי זריזות עם דמות מבוססת כוח. הוא יעניש אתכם על ניסיון להשתמש בדיוק באותה טכניקת קרב נגד אויבים שונים, ויעניש אתכם על כל רגע של אובדן ריכוז. העונש יהיה הרבה פעמים מוות, או לפחות היקלעות למצב הישרדות שבו כל טעות תזמון או מיקום נוספת בשניות הקרובות תביא למותכם.
מצד שני המשחק מתגמל את השחקן הנחוש בדעתו, שיגלה שגם מה שנראה כמו קרב בוס בלתי עביר בפעם הראשונה שנתקלים בו הופך לריקוד מובן ונשלט עם קצת קור רוח ומידת הסבלנות. היכולת לתמרן סביב אויבים בדיוק במרחק הנכון שמאפשר להתקיף ולסגת בלי להיפגע, להתגלגל ולהגיע לצדדים החשופים של היריב, לטפל בקבוצות של מספר אויבים בלי שהגיבור ידחף למצב של תשישות; הניסיון הדרוש כדי לקרוא את תנועותיו של אויב לפני שהוא מבצע אותן, לבחור מיקום קרב אופטימלי בהתחשב בתנאים, לתזמן כל פעולה בדיוק ברווח הזמן שבו האויב מתאושש מפגיעה או מהלך - כל אלה הופכים לחלק ממיומנות משחק שהולכת וגדלה לכל אורך Dark Souls 2, לא רק בשעות ראשונות של למידה. אפשר לקרוא לזה עומק.
מעבר לשיפור המיומנויות שלו, השחקן גם יכול למצוא סיפוק בשיפור האיטי אך מורגש של דמות הגיבור/ה. מעבר ליכולת לבנות מגוון של דמויות הדורשות סוגים שונים של טקטיקות ומיומנויות כדי להצליח איתן - מבוססת קסמים התקפיים או תומכים, נשקים דו-ידניים כבדים או נשקים קלים וזריזים משולבים עם לוחמת מגן וכו' - העולם הגדול של Dark Souls 2 כולל הרבה תיבות אוצר, פינות חבויות וחדרים סודיים שניתן למצוא בהם מבחר גדול של חפצים מעניינים ומועילים. אף אחד מהם לא הופך את המשחק לקל, אבל מציאת הציוד הזה ובחירה והתאמה של הפריטים המתאימים ביותר לסגנון המשחק שלכם יהפכו את המשחק להרבה פחות מתסכל - בלעדיו תצטרכו להיות אשפים בקרב, מסוג האנשים שמסיימים את Devil May Cry 3 ברמת הקושי הגבוהה בלי להזיע (אם הוא גם אחד מהשחקנים שיכולים להסתגל, אחרי הקצב המהיר של DMC, לקרבות כבדי המסה וארוכי זמן התגובה של Souls).
אל ראשי הצריחים ועמקי מרתפים
מבחינת הגרפיקה ועיצוב עולם המשחק, DS2 חולק את אותם יתרונות וחסרונות עם קודמיו בסדרה. הוא בבירור עדיין שייך לדור הקודם מבחינת איכות המודלים והטקסטורות שלו, למרות שאפקטי תאורה ומים מעט משוכללים מאלו של Dark Souls המקורי עוזרים לו להיראות מרשים יותר. הרושם הויזואלי החיובי בעיקרו מגיע לא מאיכות חומרי הגלם הגרפיים, אלא מעיצוב עולם המשחק, עולם חרב מרשים בקנה המידה שלו, עם תנועה רציפה ללא זמני טעינה ואפשרות לראות מבנים בולטים בעולם - מגדליהן השורדים של תרבויות שנפלו, מבצרים מתפוררים - ממרחק רב. התחושה המתקבלת היא של עולם קוהרנטי ורחב ידיים עם משקל היסטורי כבד.
עולם המשחק גם נהנה מעיצוב שלבים מצויין. זה מתחיל בכך שהאזורים מגוונים מאוד ומעוצבים בהקפדה ביד, ללא תחושת החתוך-והדבק שניתן לעיתים להרגיש במשחקים בסדר הגודל הזה: יערות אפלים, ערי עץ תלויות מעל תהומות תת-קרקעיות, מערות קבורה, בתי כלא עתיקים ואזורי מכרות רעילים הם רק חלק קטן מהנופים שבהיצע. מרכיב חשוב נוסף בעיצוב השלבים האיכותי של הסדרה הוא המורכבות שלו: אין פה את שרשראות החדרים ומסדרונות חסרי היחוד של מבוכי Elder Scrolls או הטופוגרפיות הדו-מימדיות כמעט של רוב משחקי Bioware. המפות משתמשות באלמנט הגובה לא פחות מבצירים האחרים ומשלבות באופן אינטנסיבי בין שטח בנוי לפני שטח טבעיים, חללים בתוך חללים וחדרים מעל חדרים, עם ריבוי של שבילים, פתחים וגשרים שהופכים את חקירת וגילוי כל פינות המפה לתענוג. בצד השלילי, למרות יכולת הקפיצה החשובה של הדמות, מכשולים בגובה ברך עדיין עוצרים את התקדמותה, כמו גם מדרונות בתלילות בינונית ופתחים שצריך להתכופף כדי להיכנס בהם.
ההסבה למחשב טובה יותר משל המשחק הקודם - אבל זו לא חוכמה: Dark Souls, שהיה המשחק הראשון בהיסטוריה של From שהועבר למחשב, היה אחת מההסבות הגרועות שנראו מעולם, ולא תמך אפילו בהגדלת הרזולוציה מעבר לזו של משחק הקונסולות, 1280 על 720. בעיה זו נפתרה ב-DS2, והממשק שופר מעט, אבל הוא עדיין עוצב על ידי אנשים שבבירור לא מבינים מקלדת+עכבר. בקר משחק נותר שיטת השליטה המומלצת, למרות שניתן להתרגל גם למקלדת+עכבר אחרי מאמץ של שעתיים-שלוש. בפעם הבאה, מפתחים יקרים, עשו טובה - גייסו מפתח משחקים מערבי שמבין ממשק PC.
כשלון מחזק נחישות
Dark Souls 2 הוא לא ה-Witcher, מודל משחק התפקידים-פעולה המערבי המודרני עם הסיפור מבוסס הדיאלוג והבחירות העלילתיות שלו: יש במשחק דמויות ויש להן סיפורים לספר, אבל הסיפור הוא לא במרכז. הוא בוודאי לא Final Fantasy (למרות ש-FF הבא נע קצת לכיוונו), לא העולם הפתוח של משחקי Elder Scrolls, ולא המשחק מבוסס החבורה המסורתי לאולפני Bioware. הוא סוג של שילוב בין ז'אנר זחילת המבוכים הארדקור שהתפתח ביפן בשנות התשעים בהשראת Wizardry לבין ז'אנר הפעולה בתר-שסף שנולד גם הוא ביפן בעשור שעבר, ומהווה תת-ז'אנר יחודי משלו.
לפעמים זה יכול להיות טיפה יותר מדי: חושך כמעט מוחלט מקיף אתכם, וצריך לוותר על יד המגן לטובת לפיד. כל צעד מוטעה או גלגול התחמקות בלתי מחושב יכול לשלוח אתכם למותכם במעמקי תהום אינסופית. עברו עשרים דקות מאז שיצאתם לדרך מהמדורה האחרונה, ועדיין לא מצאתם מדורה חדשה לנוח בה. אמצעי הריפוי שלכם אזלו, והנשק החביב עליכם נשבר, מה שאילץ אתכם לעבור לנשק משני ופחות יעיל. ואז הרצפה נשברת מתחת לרגליכם ואתם מוצאים את עצמכם בחדר שמתחת, עם שלושה אויבים בטווח אפס. כל טעות בשניות הקרובות תגרום למטר מכות לנחות עליכם ולחזרה לתחילת המבוך.
אבל DS2 הוא הוגן באכזריות שלו. כשתמותו, תדעו שזה באשמתכם: לא הייתם זהירים, לא הייתם מהירים מספיק, או אולי לא הגעתם מצויידים כמו שצריך. אולי תמרטו את השיער לרגע, אבל מייד תשליכו את עצמכם בחזרה אל הקרב, בידיעה שהכל תלוי בכם. יש משחקים שקל לפרוש מהם בגלל שהם משעממים או בנויים גרוע; כוחו של DS2 ניכר בכך שתתביישו במחשבות הפרישה שלכם, כי תדעו שאתם רוצים להמשיך לחקור את העולם הזה, אבל מפחדים מההשקעה הדרושה כדי להתגבר עליו.
