המסע הזוגי שלי לעבר הפוליאמוריה ובחזרה
הדס, מורה לשעבר, החליטה לאפשר לעצמה לאהוב גברים נוספים במקביל לאהבה שרחשה אל בן זוגה. היא מספרת על האתגרים העומדים בפני בני זוג פוליאמוריים, על ההתמודדות עם הקנאה הנלווית (תמיד יש קנאה) ועל הבחירה לחזור ולאהוב אדם אחד בלבד
בתרבות שלנו, שבה כמעט הכל נועד לשימוש חד פעמי, הצורך שלנו לחוש בטוחים במערכות היחסים שלנו בכלל ובמערכת הזוגית שלנו בפרט, גדול עוד יותר. אנו זקוקים ליותר תשומת לב, רוצים לדעת שיש לנו חשיבות ושלפחות בעיניי אדם אחד אין לנו תחליף. במציאות שכזו, מונוגמיה היא התבנית האידיאלית למימוש צורך זה שכן מונוגמיה בנויה באופן המאפשר לנו להרגיש מיוחדים. במילים אחרות, כשבן הזוג שלי בוחר להיות רק איתי, רגשית ומינית, מכל מי שנמצא בעולם, הוא מאשר את הייחוד שלי בעיניו. האומנם?
עוד כתבות בנושא:
האם ניתן לקיים זוגיות פתוחה לאורך זמן?
הדס אופק (35), פוליאמורית לשעבר, מגיעה מתחום החינוך. בעברה עבדה בתור מורה, והיום היא מלווה נשים וזוגות לצמיחה דרך אינטימיות ומיניות. אני פוגשת אותה בבית קפה תל אביבי, רגע לפני שהיא הולכת להנחות סדנה רוחנית בפסטיבל "שאקטי", פסטיבל נשים להעצמה ולאהבה לגוף ולנפש.
"לפני 9 שנים היתה לי מערכת יחסים מונוגמית, שבמהלכה הכרתי קבוצה של אנשים שרובם נמצאו בפרק ב' של הזוגיות שלהם", היא מספרת ומוסיפה: "הקבוצה הזו חקרה מיניות, אינטימיות והתפתחות אישית. ואנשיה סיקרנו אותי מאד.
"הם היו חבורה צבעונית ומעניינת של אנשים שתמיד מעניקים לסובבים אותם תחושה חמה של ביתיות, ומתוך המקום הזה החלטתי גם אני לצאת למסע של חקירה, לפתוח את הקשר המונוגמי שנמצאתי בו אז ולחוות מערכת יחסים פוליאמורית".
מערכת יחסים פוליאמורית היא מערכת יחסים רומנטית בין יותר משני אנשים, בלי תלות במספר או במין שלהם. כלומר, בניגוד לסוגי מערכות יחסים פתוחות, פוליאמוריה מתהדרת באידיאה של אהבה רבת משתתפים.
איך זה עבד בעצם?
"קודם כל, ניהלתי מערכת יחסים עיקרית אחת. כלומר, היה לי בן זוג ראשי שאליו הייתי מחויבת ונגישה בכל מצב, ואיתו העמקתי את הקשר. הרגשתי תחושה של מלאות מתוך מערכת היחסים הקיימת, תחושה של אהבה בשפע ואפשרתי לעצמי מתוך המקום הזה, גם לייצר מפגש פתוח עם העולם. בפועל, מישהו היה מגיע לפעמים מתוך החברים שלי בקבוצה והלב שלי היה נפתח אליו והייתי מאפשרת לעצמי להיות איתו. כלומר, פתחתי מרחב אינטימי שבתוכו יכולה להיות התנסות אחת או כמה התנסויות או אפילו מערכת יחסים משנית".
ובן הזוג שלך פשוט קיבל את זה?
"מתחילת הקשר אמרתי שאני חוקרת את הנושא. זה מה שהלב שלי רוצה, להיות פתוח לאהבה, ואני רוצה לתרגל את זה. בן הזוג שלי בזמנו לא בא מהעולם הזה אבל היה מספיק פתוח וסקרן כדי לאפשר לזה לקרות".
מתי לדעתך כדאי לפתוח קשר מונוגמי?
"הרעיון הזה של לפתוח את הראיה ולהיפתח למערכות יחסים מרובות", מסבירה הדס, "בראש ובראשונה מחייב אחריות, כי להיות פולאמורי זה לא סתם לקיים יחסי מין עם מספר מאהבים, אלא זה לנהל מספר מערכות יחסים במקביל, ולכן עלי להיות אמיתית עם עצמי ולשאול את עצמי מדוע אני רוצה לפתוח את מערכת היחסים? האם אני פועלת מתוך חוסר, תסכול או חסך במערכת היחסים הקיימת? עלי לבדוק כל תנועה בני לבין עצמי ובתוך מערכת היחסים ולשאול האם אני פועל מתוך דחיפות ואימפולסיביות?
"דחיפות, בעיני, היא סימן למצוקה אחרת שיושבת מתחת לפני השטח, אותה צריך לבדוק לפני שפותחים מערכת יחסים. עלינו להמשיך ולשאול את עצמנו האם אני רוצה לפתוח את מערכת היחסים מתוך מקום טוב של מלאות, כי יש בתוכי כל כך הרבה אהבה שחבל לתחום אותה לבן זוג אחד. עלי גם לבדוק עם עצמי האם אני יכולה להכיל את עצמי מבחינה רגשית, לחוות חוויות שהן לא רק עם הבן זוג שלי ולהתקשר אל פרטנר אחר ברמה הריגשית. האם אני בכלל יכולה להכיל אינטימיות ומיניות עם פרטנר אחר".
האם לחלוק אהבה עם אחרים חייב לכלול בתוכו תמיד גם מין?
"אנשים נוטים לחשוב שקיום מערכות יחסים מרובות חייב לכלול גם יחסי מין עם כולם. אבל מה שאני גיליתי מתוך החקירה האישית שלי, זה שבפועל מה שהכי מתחשק לי זה דווקא לייצר מפגש אינטימי שיכלול חום, אהבה, חיבוק... להביט לעוד מישהו בעיניים ולהרגיש אנרגיה חדשה של עוד אדם זורמת בתוכי, וכך להביא את עצמי קצת אחרת למפגש עם בן הזוג העיקרי שלי".
שומשום היפתח
לדברי הדס, אם יוצאים למסע הפוליאמורי מהסיבות הנכונות, רשת הביטחון חייבת להיות בתוכנו ולא מושתתת על מערכות היחסים השונות. "אני למשל, צריכה להרגיש מתוכי אהבה עצמית", היא משתפת. "הרי תמיד נרגיש את חוויות הבדידות והפחד מפני נטישה, בין אם נהיה לבד עם עצמנו או במערכת יחסים מכל סוג שהוא, ודווקא כשיש משבר או תקופה מאתגרת בתוך מערכת היחסים המונוגמית, הדבר הנכון לעשות זה לשהות שם ולהתחבר האחד לשני, ובטח שלא לפתח את הקשר לבני זוג נוספים, שכן מערכות יחסים מרובות הן לא נחמה או פיצוי".
"בפועל", מסבירה הדס, "בשלב הראשון חייבים להיות גבולות בהסכמה הדדית בין שני בני הזוג. ביחד אנו מגדירים כיצד אנו רוצים שתראה מערכת היחסים שלנו, מה אנחנו מתירים לעצמנו בה ומה לא. כל זוג מחליט מתוך מקום של מלאות ולא חוסר מה הן הגבולות שלו".
מה לגבי האויב מספר אחת של הזוגיות – קנאה?
"כשיוצאים למסע הפוליאמורי", טוענת הדס, "לוקחים בחשבון שקיים הסיכון ההגיוני הזה להיפגע, כי כשאתה משחק באש - יש סיכוי גדול שגם תיכווה. העצה שלי היא לייצר זמן זוגי בתוך המערכת הזוגית (כל סוג של מערכת זוגית). לדוגמה - דייט שבועי לעיבוד של המסע המשותף הזה, וכל הזמן לבדוק מחדש איפה אנחנו על המפה הרגשית בתוך מערכת היחסים ולא להיות לבד. גם ברמה הקהילתית, למצוא ולהתחבר לעוד אנשים שבוחרים לחיות בדרך חיים שכזאת וכך ליצור מרחב של שיח".
מתי מערכת יחסים פוליאמורית עולה על שרטון?
"כשמשתמשים בבן הזוג הנוסף על מנת לברוח מהקשר הראשי או לצורך חיסול מערכת היחסים. אני אישית לא מכירה זוג פוליאמורי שמצליח לשרוד לאורך זמן ללא משברים, דרמות או ביטחון בקשר, לפחות לא לאורך זמן, ומי שכן חי כך לוקח על עצמו מבחירה חיים של אינטנסיביות. עבורי זו היתה הרפתקה מעולה שנמשכה כחמש שנים".
ואז הגיע שחר
בחצי השנה האחרונה הדס נמצאת במערכת יחסים מונוגמית עם שחר כספי (34 ) מנחה סדנאות לאינטימיות, מיניות וחלומות צלולים. אז היום, כשאת נמצאת במערכת יחסים מונוגמית, זה סוג של פשרה? אני שואלת אותה לפתע. "ממש לא!", היא משיבה ומוסיפה: "בחצי שנה האחרונה אני נמצאת במערכת יחסים מונוגמית כי אני מרגישה שמערכת היחסים שלי זקוקה לביטחון, יציבות לאורך זמן וכמה שפחות דרמות.
"בן זוגי ואני חוקרים מערכת יחסים מונוגמית דור שלוש", צוחקת הדס, "אנחנו קוראים לזה כך כי שנינו עברנו ממקום ראשוני של מונוגמיה עליה גדלנו והתחנכנו, יצאנו משם למערת יחסים פולי אמורית - כל אחד בנפרד, ולבסוף בחרנו שוב במערכת יחסים מונוגמית".
אז מה בעצם למדת?
"השכלתי ללמוד שאף פעם לא אוכל לספק את כל הצרכים שלי, גם לא במערכת יחסים פוליאמורית, כי הצרכים שלנו לעולם אינם נגמרים. תמיד כשנספק צורך אחד יבוא אחד חדש שגם אותו נצטרך לספק. בעצם הבחירה שלי במערכת יחסים מונוגמית היא בחירה בהתמקדות. לראות את כל הפרצופים בתוך האחד. לראות את הריבוי בתוך בן הזוג שלי ולאו דווקא מחוץ לקשר. וכן להסכים להתמודד בתוכי עם הצורך לגוון שעולה בי".
ואיך מתמודדים עם צורך כזה כשהוא עולה?
"שואלים את עצמך מה באמת חסר לך. לרוב, התשובה שלי לעצמי היא תשומת לב, ולמדתי איך למלא את הצורך הזה בתוך מערכת היחסים שלי. הבנתי שבן הזוג שלי לא צריך לספק לי שום דבר. בן הזוג שלי הוא מישהו נפרד עם צרכים ורצונות משל עצמו, וכשהוא בא אלי הוא בא מתוך מלאות".
ואיך מתרגלים מלאות?
"אני אישית עושה מה שעובד לי, שזה המון יוגה ומדיטציה. אני בודקת כל הזמן עם עצמי איך אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להרגיש כמה שיותר טוב בתוכי בכל רגע נתון. מה שעוזר לי להרגיש כך זה למשל חיבוק, ללכת לים, לנגן על הגיטרה שלי ולהסתובב עם חברות".
ואיך מתרגלים מלאות בתוך הזוגיות?
"כלי אחד שעובד לשחר ולי בצורה מדהימה זה שכמעט כל לילה אנחנו נפגשים יחד במיטה הזוגית שלנו, אוחזים ידיים ומוקירים את עצמנו על מה שעברנו היום וכן אחד את השני. זה לא מובן מאליו ולא תמיד קל לראות אחד את השני ואת הטוב שבנו, אבל זה בהחלט כלי שמעצים אותנו".
"עלייך להבין שאנחנו כבני אדם, כל הזמן משתנים, וכשאנחנו לוקחים בחשבון את הנתון הזה ובכל בוקר פוגשים את בן הזוג שלנו בעיניים חדשות, אנו מביאים צבע חדש לזוגיות. הידיעה שמי שאנחנו היום זה לא מי שנהיה עוד שנה, זו כבר התחלה של התחדשות, כי אנחנו בעצם מכוונים למצוא את החדש בעצמנו ובבן הזוג שלנו".
"דבר נוסף וחשוב", מוסיפה הדס, "זה להגמיש את המוח שלנו. אחת הדרכים היא למשל להחליף מקומות במיטה. אין לנו צד קבוע שבו אנחנו ישנים, וכן למצוא חדר נוסף בבית שלפעמים ישמש אותנו לשינה בנפרד. כך נוכל ליצור געגוע. יש משהו בשינה בנפרד שמחזיר את הקוטביות".
אז תגידו, קיים אדם כזה יחיד ומיוחד שיכול לענות לנו על כל הצרכים? שיכול להיות החבר הטוב, איש סודנו, המאהב, הפסיכולוג, אב או אם השנה, השף הביתי? האם קיים אדם כזה שיביא אותנו אל הנירוונה המיוחלת בה תמיד נרגיש מסופקים? או שאולי לעולם לא נרגיש מסופקים ועדיף לנו שנתמקד ביכולת שלנו לאהוב ופחות במושא אהבתנו?
להדס אין מושג איך יראה עתיד הזוגיות המונוגמית שלה, אבל היא ושחר, בן זוגה, מתאמנים יום ביומו כיצד להיות בתוך מערכת יחסים תקינה בה יש תקשורת בריאה, שקיפות מלאה ומרחב להציף את כל מה שהחיים מביאים ואת האנרגיה המינית שלהם. את סיבוב הזה הם שומרים לעצמם, מבחירה.
לכל הכתבות והמומחים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
